המיתוס של ניפוץ מיתוסים – שיח הנורמליות ופוליטיקה ביסקסואלית

אוקיי, אני חורגת פה מנוהגי בקודש לפרסם פה רק פוסטים שכתבתי בעברית, ומתרגמת פוסט שלי מהבלוג באנגלית. הסיבה היא שאני חושבת שזה הטקסט המבריק ביותר שיצא לי לכתוב לאחרונה, ושהוא מבהיר יפה מה שניסיתי להגיד כאן וקצת הסתבכתי.

שימו לב: הפוסט מיועד לקהל ביסקסואלי בינ"ל (בעיקר אמריקאי ובריטי). התנועה הביסקסואלית שם היא קצת מעפנה ועל כן הבלוג שלי באנגלית מוקדש רבות לביקורת עליה.

הערה תרגומית: אנגלית היא שפה עם אופציות לניטרליות מגדרית. כשנתקלתי באופציות כאלה, הפכתי אותן בעברית לנקבה :)

בפוסט שפרסמה לא מזמן, הקדישה הבלוגרית The Suburban Bi פסקה למה שהיא הגדירה בתור "פוסט ניפוץ-המיתוסים המתחייב, שבערך כל בלוג ביסקסואלי מספק". ואכן, נראה כמעט בלתי אפשרי להתקל באיזשהו טקסט על ביסקסואליות באנגלית מבלי לראות את אותם המיתוסים, עם אותו סט תשובות. אז חשבתי לקחת את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על ניפוץ-המיתוסים הזה, ועל המשמעות הפוליטית שלו ושל המיתוסים האלה לגבינו, כקהילה ביסקסואלית.

וכך אומרת The Suburban Bi:

  • קיום. כן, אנחנו קיימות.
  • מונוגמיה. כן, אנחנו יכולות.
  • נאמנות. כן, אנחנו יכולות. וכן, אנחנו עושות.
  • HIV ואיידס. לא, זה לא הכל באשמתנו.
  • בלבול. לא – באמת שאנחנו לא.
  • חוסר החלטיות. לא – לא זאת המשמעות של גמישות.
  • חמדנות. כן, אנחנו יכולות לרקוד על חתונה אחת.
  • תחתונים. כן – אנחנו מסוגלות לשמור את האיברים שלנו בפנים, כמו כל אחת אחרת.
  • בחירה. לא – אנחנו לא יכולות לבחור להיות סטרייטיות; אנחנו לא יכולות לבחור להיות לסביות או הומואים; לא בחרנו את הנטיה המינית שלנו ברגע אחד של השתוללות מעורפלת-חושים. מי כן?

אז הבה נעבור שניה על הדברים האלה: לא, אנחנו לא מופקרות. לא, אנחנו לא משתרמטות. לא, אנחנו לא מדבקות. לא, אנחנו לא בוחרות להיות ככה (SRSLY, למה שמישהי תבחר בדבר כזה?). כן, אנחנו נורמליות. לא, אנחנו לא מאיימות על הזהות המינית שלכן/ם. כן, אנחנו בדיוק כמוכן/ם. לא, אתן/ם לא בסכנה להיות כמונו. לא, אנחנו לא מאיימות על על הדעות שלכן/ם, החברה שלכן/ם או הבטחון שלכן/ם.

כמעט מיותר לציין, כל זה מכוון לאוזני המעמד הבינוני ההטרוסקסואלי הלבן, הכל-נוכח, כל-שולט. זה שאנחנו לא מאיימות עליו, כן?

בלי מיתוסים ובלי ניפוץ

"אני רוצה הרפתקאות וסיכונים עצומים, ולהיות כל מה שאומרים עלינו".

- דורותי אליסון, פעילה לסבית

הביסקסואליות הסטריאוטיפית מדומיינת בתור סוכנת חתרנית והיפרסקסואלית של כאוס ושינוי חברתי – בדיוק בגלל שהיא מאיימת על המבנה החברתי העכשווי. כל סטריאוטיפ משקף שטח של חרדה חברתית שעליו ביסקסואליות מאיימת, ובכך חושף את הפוטנציאל החתרני והמהפכני של ביסקסואליות לגבי שינוי והתנגדות למבנה החברתי, לתרבות, לחברה ולמערכת.

אז הבה נעבור עליהם שוב, הפעם קצת יותר לאט:

  • קיום: החברה תמיד אוהבת להכחיש את מה שמהווה איום. הנסיון להכחיד את קיומה של הביסקסואליות מבטא נסיון לחסל את את הפוטנציאל המהפכני שהיא טומנת בחובה.
  • מונוגמיה: ביחד עם הטרוסקסיזם, הינה דרכה החביבה של הפטריארכיה לשמור עלינו ביחידות קטנות, צייתנות ומסודרות. לשלוט בנו. להפריד אותנו אחת מהשניה, לדאוג להמשך הקפיטליזם ולשמור על מינימום של התנגדות.
  • נאמנות: אני מאוהבת במטאפורה של הביסקסואלית כבוגדת. אנחנו באמת בוגדות. אנחנו בוגדות במונוגמיה, אנחנו בוגדות בפטריארכיה, אנחנו בוגדות בממשלה בסירובנו לציית להסדרים הזוגיים שהיא מקדשת, אנחנו בוגדות במדינה עם האפשרויות שוברות-הבינאריה ופורצות-הגבולות שאנחנו מייצגות. אנחנו בוגדות במלחמה. אנחנו בוגדות בקהילת "הלהט"ב" (ההה"ה) על הנורמליזציה והאסימילציה שהיא מקדמת. אנחנו בוגדות בכל דבר שמגביל את החופש שלנו, וכל דבר שעומד בדרכנו.
  • HIV ואיידס: מחלת "הקוויריות", אשר מגלמת באורח כה פיזי את החרדה הסטרייטית להדבק בקוויריות שלנו. ביסקסואליות מערערת על הגבול הסטרילי בין הקוויריות החולות להטרוסקסואלים הבריאים. ואם קוויריות היא מחלה מדבקת, אני שמחה להיות נשאית.
  • בלבול: כלומר, חוסר יציבות. כלומר, ספק. כלומר, סוכן של שינוי: אנחנו מטילות ספק. אנחנו מערערות. אנחנו משנות.
  • חוסר החלטיות: סירוב להתאים לגבולות שמכתיבה לנו החברה. סירוב לעצם הקטגוריות שאנחנו אמורות לבחור ביניהן. התמוטטות של בינאריות, של הפרדה ושל בידוד. קריאה לשונות, סולידריות ואהבה.
  • חמדנות: היא חרדתה של החברה המערבית מפני מין. מפני כל דבר שחורג מגבולות החדירה-בתנוחה-מסיונרית-ההטרוסקסואלית-סיסג'נדרית-זוגית-מונוגמית-ונילית. ביסקסואליות מדומיינת כהיפרסקסואלית תחת ההנחה שסקס זה רע, שלרצות יותר מדי ממנו זה רע, שלרצות כל כמות שהיא זה רע, שלרצות א/נשים מיותר ממגדר אחד זה רע. שלרצות יותר מאדם אחד זה רע. ביסקסואליות היא מהפכה מינית. היא עצמאות מינית לנשים. היא חקירה והנאה מהגוף שלנו, מהמיניות שלנו, מהמגדרים השונים שלנו והאינטראקציות המיניות השונות שלנו, לא משנה מי אנחנו ולא משנה מי הפרטנריות/ים שלנו. בחברה שמבוססת על חרדה ממין ועל תרבות של אונס, לקחת את המיניות שלנו לידינו זהו אקט מהפכני.
  • תחתונים: לפעמים אומרים ש"ביסקסואל הוא אדם שמכניס היד לתחתונים של מישהי/ו, ושמח ממה שהוא מוצא". האם זו חרדה משחרור מיני ומגדרי? היתכן שזה נותן מקום ליותר מרק שני סוגים של גופים ממוגדרים?
  • ברירה: כן! כי אנחנו מנהלות חיים קווירים מהממים, מרגשים, מנצנצים, מדהימים, משחררים ומהפכניים, מלאים באהבה, זעם, סולידריות, מאבק, חברות, כאב ושמחה. אם לך היתה את האופציה, לא היית בוחר/ת בה?

11 מחשבות על “המיתוס של ניפוץ מיתוסים – שיח הנורמליות ופוליטיקה ביסקסואלית

  1. זה מחזיר אותנו לדיונים בפורום פאנורמה על מה אנשים רוצים שיהיה האופי של ה"תנועה הביסקסואלית".

    אני אומר על עצמי בפה מלא – אני גבר ביסקסואל אשכנזי ממעמד ביניים שרוצה להיות חלק מהרוב הונילי, לקיים אורח חיים מונוגמי ולקחת חלק בשיטה הקפיטליסטית.
    למה? עברתי תהליך ארוך ונחמד של חיברות כדי להגיע לפה. למה עוד? כי הגעתי למסקנה שלהיות במקום הזה זה למקסם את הרווחים שלי. למה עוד? כי יש דברים שאני מאמין שאין בכוחי לשנות ולכן לא אתאמץ. למה עוד? (וזה החלק שמוציא אותי פחות רע:) כי יש דברים שפקפקתי בהם וחפרתי בהם והגעתי למסקנה שהם הטובים ביותר מהשיטות המוצעות הקיימות.

    בשיחות שלי עם אנשים לגבי ביסקסואליות והשאלה של מונוגמיות אני עונה – כן, ביסקסואל/ית כאדם שחפר במיניות שלו שמערערת על המקובל – יש סיכוי רב יותר סטטיסטית שיהיה לא מונוגמי. עכשיו אני חושב שמכיוון שביסקסואליות לא מיוצגת בקהילה הגאה – אז יש פחות קולות משם ששואפים לנורמטיביות. אבל אי אפשר להניח שאדם ביסקסואל יהיה פחות מונוגמי מאדם לא ביסקסואל מאותן סיבות שלא נכון לזווג זרים ואלימות.

    למה חשוב *לי* שלא יניחו שאני לא מונוגמי? כי אני לא (לא מונוגמי). כי אני רוצה להיות נורמטיבי בתחומים מסוימים מכל הסיבות שציינתי. כי אני רוצה שיתייחסו אלי באופן שווה, ושנשים וגברים שישקלו להיות איתי לא יפחדו. יש לי הנחה סמויה שהשאיפות הללו הן הרוב בקרב הביסקסואלים. ההנחה מגיעה מכך שאני רגיל להיות הרוב בכל דבר (גבר-לבן-מעמד וכו'). אני אולי טועה, אולי לא. אם זו לא שאיפת הרוב הקולות של ה"ציבור" צריכים להישמע אחרת ולקבל ייצוג אחר.

    אבל (!!!) אני בחיים לא אצקצק בלשון כלפי מישהו ומישהי ששואפים למשהו אחר ממני. ששואפים לדה-קונסטרוקציה של החברה ברמה גבוהה יותר. זו שאיפה שאני תופס כמאוד יפה ורומנטית ולא בשבילי (סיבות שצוינו לעיל). זו שאיפה לגיטימית.

    לראייתי גם הרצון להיות וניל היא שאיפה לגיטימית לגמרי. משתמע מדברייך שאת לא חושבת כך(..?).

    • היי מותק,

      תודה על התגובה.

      אני מרשה לעצמי לנצל את העובדה שאתה קורא אנגלית ומצטטת את התגובה שכתבתי לתגובה דומה לשלך בפוסט המקורי (אבל אם אתה – או כל קורא/ת אחר/ת – מרגיש צורך בתרגום, אנא בקשו ממני):
      I would like to clarify and say that I was not talking about any individual person, behaviour, relationships, day to day lives or the stereotypes we encounter. I was criticizing the mainstream bisexual movement’s appeal towards normalcy as a method for general acceptance, and using the stereotypes I mentioned as metaphors in order to point out the ways in which bisexuality can subvert current social structure and bring social change (i.e. revolution). I did this because this is what I am interested in, as an anarchist and a bisexual radical. I seek to associate bisexuality with radical politics, anarchism, revolution and change, in lieu of current discourse which produces the image of bisexuals as normative docile members of society.

      אמשיך ואגיד, שבעיני ביסקסואל הוא ביסקסואל, וזה לא משנה אם הוא גבר, אשכנזי, מונוגמי, ונילי ועוד הרבה זהויות הגמוניות. אני סולידריות עם כל הביסקסואלים/ות ואני מתנגדת בתוקף לכל סטנדרט שלפיו ביסקסואל מסוים הוא לא "ביסקסואל מספיק" (למשל, אלא אם כן הוא פולי-טרנס-קוויר-פמיניסטי-אנרכיסט רדיקלי) – כי זה בולשיט והנצחה של הסטריאוטיפ שלפיו ביסקסואלים הם "לא קווירים מספיק" ו"נהנים מפריווילגיות חברתיות" (ואלוהים יודעת שיש מספיק דיכוי שפועל גם על ביסקסואלים גברים-אשכנזים-מונוגמים-ונילים-ושות').

      בצד הדברים, אני רוצה להפנות תשומת לב לדבר-מה בפסקה הראשונה שלך: לאחר שאתה מזכיר שאתה גבר, אשכנזי ושות', אתה כותב על הסיבות שבגללן אתה מאמין במערכת, אבל לא קושר אותם למשפט הקודם באופן סיבתי. בעיני הם קשורים קשר בל-ינותק. אתה כותב: "יש דברים שפקפקתי בהם וחפרתי בהם והגעתי למסקנה שהם הטובים ביותר מהשיטות המוצעות הקיימות", ואני אבקש לרגע לטעון, שלא יד המקרה בדבר ושלא מדובר בשיקול אינטלקטואלי גרידא. אני חושבת שהסיבה שהגעת למסקנה שהמערכת הנוכחית היא הטובה ביותר מבין "השיטות המוצעות" היא שאותה מערכת עובדת עבורך, כלומר – מינוס היותך ביסקסואל, אתה קהל היעד שלה. חומר למחשבה.

      :)
      שירי

  2. אז קודם כל אהבתי מאוד את התגובה שלך.
    אני תמיד מחפש דברים מוחלטים – אבל האמירה שאלו המטרות *שלך* והשאיפות *שלך*, עבורי, גורם למסר דווקא להיקלט הרבה יותר חזק. זה גורם לי להתחבר לתחושה של "זין על נורמליות", וההבנה איך דרך ביסקסואליות יש פתח אמיתי לכך. הרי דיכוטומיה שבין המינים נתפסת כל כך בסיסית.
    אבל לא, אני עדיין וניל. קצת מעודד קוויריות בקרב מכריי, אבל עדיין וניל :)

    לגבי ההערה האחרונה, אין לי איך להתחמק מזה. המיקום החברתי שלי השפיע על עיצוב תפיסת העולם. גם כשניסיתי לקלף מעליי את השכבות ולנסות להיות מודע למה גרם לי לבחור בנתיב אחד ולא אחר, לעולם זה יהיה מאבק שאפסיד בו. מצד שני, כך ניתן לומר גם על כל אדם אחר. למשל, כל אדם שאינו גבר-אשכנזי-לבן, יושפע מכך שהוא דוכא במידה כזו או אחרת על ידי החברה. זה ייכול להוביל לתחושה שהמנגנונים הקיימים הם לא רק לא אידאיליים כרגע או לא אידיאליים בשבילי, אלא הם לא טובים בכלל. גם זו הסקת מסקנות שנובעת ממטען פסיכולוגי ולא מהסקה "טהורה" (הרי אין כזה). אני רק יכול להעיד על עצמי שבאמת ניסיתי וניסיתי לנתק את עצמי ועדיין הגעתי להתבוננות מערכתית משהו על החברה.
    מה שכן, קצת בלי קשר וקצת עם קשר: את אמרת את ההערה הזו בזהירות מבורכת ומעוררת מחשבה, אבל שמעתי את הטיעון פעם כשהתווכחתי עם מישהו מהאוניברסיטה על קומוניזם. אמרתי לו במפורש, אני לא מסכים איתך כי בלה בלה (נגיד אני לא מזהה את הפוטנציאל וכל מיני) אבל אני מכבד את העמדה שלך. אז הוא אמר לי במפורש שאני חושב ככה כי אני יכול להרשות לעצמי. בלי אולי, בלי להכיר… זה טריק זול. זה לומר למישהו שלא הסכים איתך – יש לך "תודעה כוזבת" (אגב, מרצה שלנו אמר את זה פעם). וזה להוריד בנאדם ל-0, לתוצר במקום לאינדיבידואל.
    (והנה הקשר למה שאמרת בתגובה) אני חושב שזה צריך להיות כלל ברזל – תפיסות חברתיות נשארות במקרו. אי אפשר לנתח מקרה ספציפי עם תפיסה חברתית כוללת, כי זה פשוט עושה רדוקציה לבן אדם – וזה לעולם לא יהיה טוב או הוגן.

    שלום ואהבה!

  3. סתם הערה אידיוטית אבל אני פשוט לא יכולה לעצור בעד עצמי.
    מה הבעיה עם זה ש"ביסקסואל הוא אדם שמכניס היד לתחתונים של מישהי/ו, ושמח ממה שהוא מוצא"?
    אני אוהבת להכניס ידיים לתחתונים של אנשים (שמעוניינים בזה!) ואני תמיד מאד מרוצה ממה שאני מוצאת שם D:
    זו נראית לי כמו גישה בריאה ולא כמו פגם.

    • מנקודת מבט שמרנית, הבעיה כאן היא הרמיזה על כפיה (הביסקסואל במשפט הזה לא שואל לפני שהוא מכניס), כלומר קישור של אלימות מינית לביסקסואליות, וגם קישור של מיניות מוגזמת ופריצות מינית לביסקסואליות. וגם קישור של פריצות מינית לאלימות מינית, שזה בכלל נושא בפני עצמו.

      אבל אני איתך – פריצות מינית זה אחלה בחלה ואני בהחלט נוקטת בגישה המרוצה :) גם כמו שכתבתי בפוסט – המשפט הזה נותן המון מקום למגוון שבין המראה החיצוני לבין הרגלים (כי הוא רומז על כך שלפעמים יש "הפתעות"). אז מגניב.

  4. פינגבק: קצרצר מס’ 4: דו"ח המחיקה הביסקסואלית | שחור-סגול

  5. פינגבק: המיתוס של המיתוסים – הרצאה בוידאו | שחור-סגול

  6. פינגבק: כך תהיי בת ברית לחברייך הסטרייטים | הפרשדונה

  7. היי שירי

    במפגש האחרון שלנו בקבוצת "הורים גאים גרושים" שכותרתו הייתה "סטריאוטיפים – לא מה שחשבתםן", מנחה הקבוצה חילק דף עם המאמר הזה שלך, הקראנו אותו בקול רם, ניהלנו דיון שלעתים הפך לקולני, דיברנו על סטראוטיפים שיש כלפינו הורים גאים גרושים וניסינו בעזרת המאמר שלך לנפץ מיתוסים אלה, המפגש היה מחכים, מטלטל, מועיל והמאמר הזה שלך בהחלט עזר לנו להבין את הכוחות והייחודיות שלנו כחלק מקהילת הלהט"ב… אז רק רציתי להגיד תודה :)

  8. פינגבק: כך תהיי בת ברית לחברייך הסטרייטים | הפרשדונה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s