סערה מתחוללת ב-24 השעות האחרונות סביב עדן אברג'יל, הקצינה-לשעבר שפרסמה בפייסבוק תמונות של עצמה ביחד עם אסירים פלסטינים כפותים. מילים רבות נכתבו על הענין בבלוגיספרה, מזעזע – כן, לא מקרה חריג – גם כן, צקצוק רבתי של לשונות בפייסבוק – בטח ובטח. וכל זה, כמובן, נכון.
אבל זה מעצבן אותי. את העובדה שזה קרה כבר קודם, כולנו יודעות/ים – והרי רק לפני חודש התפרסם לו הסרטון המזעזע של חיילים רוקדים ברחובות חברון הכבושה. וזה שזה מזעזע, כולנו יודעות/ים, וזה שזה כיבוש ודיכוי ופיכס – גם את זה כבר ידענו.
בכתבה ב-NRG, אומר אחד מחבריה של אברג'יל: "אני לא מבין מה עושים מזה ביג דיל. הרבה חיילים מצטלמים ככה במהלך השירות, למה נטפלים דווקא אליה?" (ההדגשה שלי).
קצת על גזענות
מעיני, ומעיני הקוראות/ים, לא נסתרה העובדה שמדובר באישה מזרחית. למשל, הנה כמה טוקבקים (מאותה כתבה ב-NRG):
214.היא פשוט מחקה את המפקדים האשכנזים שלה, למשל עומרי בורברג. (ל"ת)
עם הזמן תגיע גם לרמה שלו…, 17/08/10 10:53
209.המזל של האברג'ל הזו שהיא מטומטמת.אחרת היתה מבינה. (ל"ת)
אין שכל-אין דאגות., 17/08/10 10:39
197.ולעד יהיו המטומטמות מכולם
מרוקאיות היו תמיד, 17/08/10 09:13
אנחנו הגברים הישראלים אוהבים אותם רק כי הם טובות במיטה.אבל מעבר לזה, הם סתומות כמו נעל.
אותה חיילת ממחישה זאת בצורה הכי בוטה.היא עוד העלתה את זה לפייסבוק…כמה מטומטמת את יכולה להיות ?154.הפלסטינים זבל ואת מטומטמת. לא ככה מנצחים. פרחה אומללה. (ל"ת)
לידיה קסאח, 17/08/10 05:25
והנה אחד שמתקשר יפה להמשך הפוסט:
150.טוקבקיסטים ליצנים
תרח, 17/08/10 04:39
מה היא עשתה שכולם יורדים עליה בצורה שכזו? היא לא גנבה 2000 מסמכים מסווגים שבגללה היו צריכים לשנות את כל תכנית הלחימה בעופרת יצוקה,ולסכן את חיינו ואת חיי חיילינו.מסמכים שעדיין מסתובבים אי שם בחו"ל.כולה עשתה מעשה קונדס לא פגעה בבטחון המדינה.יאללה רדו ממנה,לכו על ענת קם הלבנבנה.
ועוד פנינים נוספות. מילים אחרות שעלו בתגובות השונות: "טיפשה מטומטמת" (ביחד או לחוד), "בהמה" (ביטוי שהוא לא רק גזעני, אלא גם ספישיסיסטי), "מי חינך אותה", ושאר ביטויים שמרמזים על מוצאה "המפוקפק" (קרי, המזרחי) של אברג'יל (שוורצע חיה, anyone?)
ובאמת, מה ההבדל בין אברג'יל לבין אותם המוני חיילים שעושים את אותם מעשים, כולל העלאת התיעוד לאינטרנט? אותם חיילים שרוקדים ברחובות עיר כבושה הם גברים אשכנזים טובים. בתור שכאלה, כנראה הם כן נהנו מחינוך טוב, הם לא טפשים, הם יודעים מה הם עושים ועל כן כמובן הם גם צודקים. לכן, כאשר הם רוקדים ברחובות עיר כבושה או מעלים תמונות של התעללות לפייסבוק, אין בכך כל רע – הסיפור נשאר קטן*, והטוקבקיסטים מגבים אותם יפה מאוד. אך כאשר מדובר באישה ובמזרחית, הסיפור נראה אחרת.
* מדד מענין לחשיבותו של סיפור עיתונאי הוא מגדרן/ם של הא/נשים שכותבות עליו. סיפור שולי בדרך כלל יזכה לסיקור על ידי נשים, בעוד שסיפור שנחשב למרכזי יסוקר על ידי גברים (בדרך כלל, אשכנזים). אפשר לראות זאת יפה מאוד בסיקור התקשורתי של פרשת אברג'יל.
הקשר לפרשת ענת קם
עידן לנדו כבר כתב יפה מאוד על מה קורה לאישה שהחליטה לחשוף את מבושי הצבא והמדינה. במקרה דנן, אמנם אברג'יל לא עשתה את המעשה בכוונה – היא עשתה את זה בטעות, והיא בכלל לא מבינה מה לא בסדר – אך המעשה נעשה, והתוצאה היא אותה תוצאה: חשיפה של מנגנון הכיבוש ודיכוי העם הפלסטיני.
גם התגובה היא אותה תגובה:
- התמקדות בפגיעה ב"תדמית המדינה" במקום בחומרת המעשים שנעשו.
- התעסקות שטחית בסיפור במקום בנסיבות שהובילו אליו (והזכיר אחד מחברי בפייסבוק: מישהו שאל על העצורים ולמה הם היו שם? על למה מישהו נעצר כשהוא רוצה ללכת לבקר קרובי משפחה? להגיע לבי"ח? לעבוד? ללכת ללימודים? מישהו רוצה לשאול למה קושרים להם את העינים?)
- לינץ' תקשורתי נגד "האישה הרעה", כולל הצגתה כיוצאת דופן, "כבשה שחורה" (הו! שימו לב לשפה הגזענית, כמה מתאים!), "בוגדת" (בתדמית המדינה, כמובן), ועוד כהנה וכהנה.
- התעלמות מוחלטת מהמעשים האמיתיים שהתרחשו (החיסולים במקרה של ענת קם, זוועות הכיבוש היומיומיות במקרה של אברג'יל).
- וכמובן – שתיקה טוטאלית לגבי הגברים (שעמדו למעלה, שנתנו הוראות, שהנהיגו מדיניות של כיבוש, של דיכוי ושל רצח עם). שלא נפגע בזקפה הלאומית.
וכפי שכתב לנדו בפוסט שציטטתי למעלה:
תדע כל אשה עברייה כיצד יש לנהוג בזקפה הלאומית ובעיקר מה אסור לספר לחבר'ה.
הערה על הפסיכולוגיה של הכובשים
חגי מטר כותב:
הדיסוננס גדול מדי. הם חייבים להזדהות עם מעשיהם. הם חייבים להרגיש שמה שהם עושים הוא חשוב, משמעותי, מוצדק, ולכן הם יכולים גם ליהנות ממנו. וכן, גם לחייך למצלמה ליד עצורים או הרוגים.
וזה נכון.
אבל, הם מרגישים גם אשמים. העם הזה חי כבר מעל ל-60 שנה עם כיבוש, גירוש ורצח עם על מצפונו – והוא מרגיש שמשהו לא בסדר. לא/נשים יש מצפון, והם לא יכולים להפטר ממנו. המצפון הזה כועס והוא כואב והוא מתריע, וקשה להתמודד איתו. צורת התמודדות אחת, כמו שכתב חגי, היא פתירת הדיסוננס על ידי הזדהות עם מעשי הזוועה ומציאת הצדקות להם. צורה שניה היא השלכה, מציאת האשם בכל אחת/ד שאינה אנחנו.
אז מי האשם במצב*?. הערבים אשמים, או כשזה לא הערבים, זה השמאלנים, או נשים כמו ענת קם, טלי פחימה או עדן אברג'יל (ועוד שלל קבוצות אחרות, כמובן). מי אשם? כולן/ם, רק לא אנחנו.
* "המצב" – מילת קוד לכיבוש, דיכוי, מלחמה ואלימות – כי אי אפשר להסתכל יותר מדי מקרוב.
שחור-סגול 
אכן.
עיינתי בטוקבקים המדוברים ורובם מכילים תגובות בסגנון "השמאלנים שוב מנפחים ענין זניח", ואת התשובות של "השמאלנים". פה ושם יש התיחסות לאינטליגנציה שלה, אבל בהתחשב בנסיבות זה נראה כחשיבה שיש בה רצף לוגי תקין. לא כל הערה כזו מצביעה על גזענות. ואם כן יש גזענים, זה לא מפתיע בכלל. מה שמפתיע זה שפרסמו את הטוקבק.
לפני שקראתי את הכתבה חשבתי שאם אכן ההתבטאויות שציטטת מייצגות את השיחה מסביב לה, לא מן הנמנע שיש קשר לכותב ולניסוח שלו, אולי אפילו בתור זכר אשכנזי כפי שציינת. למעשה, רב הכתבה בכלל לא עליה, אלא על נושא הפרסומים של חיילים באינטרנט. המקרה שלה רק ממחיש את התופעה, והדיון בו לאקוני למדי.
הדבר שבאמת אמור להפתיע אדם סביר הוא שיש כל כך הרבה אנשים שמפספסים את אחת הנקודה הקשות ביותר במקרים כאלה. הויכוח נעשה מסביב למקרה הספציפי המוצג, ולגבי בטחון שדה, כאשר הסוגיה של כבוד האדם עולה באחוזים נמוכים. למעשה זו סוגיה שצריכה לעלות לפני בטחון שדה. נשאלת השאלה מדוע תדמית צה"ל בתקשורת חשובה יותר מתדמיתו כלפי פנים, עד כדי כך שהסוגיה השניה כמעט ולא מקבלת תשומת לב. קשה לי להסביר זאת אפילו באמצעים סטטיסטיים על אוכלוסית המטקבקים קוראי ynet.
המציאות הפשוטה היא שלרב האנשים פשוט אין מספיק מודעות עצמית. רב האנשים מתחילים מהנחת יסוד ש"השבט שלי צודק", מטעמים ביולוגיים. בהתאם לחשיבה זו, הם מאשימים את "השמאלנים" בבגידה בשבט, ולמעשה בהשלכה של החשיבה הזו הם מאמינים ש"השמאלנים" משייכים עצמם לשבט "האויב" (קרי – לדעתם השמאלנים מגבים אוטומטית את הפלסטינים). לכן מסתייג מקביעה הפסיכו-פילוסופית של חגי מטר. לדעתי הם מצטלמים בגלל שזה מה שנהוג היום, אין להם מספיק מודעות עצמית כדי להסתכל על התמונה ולהבין מה לא בסדר, ואין להם אמפתיה לפלסטינים משום שהם שייכים ל"שבט האויב".
לענין המגדרי: אני חושב שיש מקומות יותר מעניינים להצביע בהם על התנהלות פגומה של החברה שלנו, ובמיוחד באספקלריה מגדרית. לצערי אני חייב לומר לך שהאינדוקציה לגבי המקרה הזה חלשה מאד. לטעמי הוא בחזקת מסיח.
zaychik,
העובדה שטוקבקיסטים לא מצהירים על הגזענות שלהם (קרי: "כל המרוקאיות טפשות") לא אומרת שהיא לא שם (למשל: "פרחה מטומטמת"). כידוע (או שלא), הסוג השכיח ביותר של גזענות הוא זה מהסוג הלא-מנוסח, שקיים מתחת לפני השטח ואינו מדובר או מוצהר. במקרה של אברג'יל, כל ההתייחסות אליה (מצד התקשורת ומצד הטוקבקים) שזורות בסטריאוטיפים גזעניים על נשים מזרחיות: חסרת חינוך, טפשה, בורה, וכן הלאה. בנוסף, העובדה שרוב הדיון לא סובב סביב הנושא הזה בהחלט לא אומר שהוא לא נמצא ברקע, או למעשה בבסיס.
לגבי "רוב האנשים" והחשיבה השבטית, לדעתי הטיעון הזה מזלזל ביכולות החשיבה וברגישויות של א/נשים. והיות והימין מזוהה בין היתר עם מזרחיות (והשמאל עם אשכנזיות), הייתי אומרת שגם בדבריך קיים מרכיב עדתי.
לגבי מגדר, אני חושבת שהטיעון שלי מבוסס יפה. האם אתה יכול לחשוב על סיבה נוספת שמבדילה בין התמונות והסרטונים שעולים לאינטרנט חדשות לבקרים, לבין התמונות של אברג'יל, שתסביר את ההבדל בפרופורציה של התגובה?
אענה מהסוף להתחלה:
מגדר: ראשית אפשר להסביר את זה בהביטואציה. שנית, בכתבה המדוברת ציטטו אותה מדברת בצורה אוילית למדי, ולרב במקרים כאלה הנפשות הפועלות מנועות מלהגיב מכיוון שהן בשירות צבאי פעיל. רב התגובות שמבקרות את האינטליגנציה שלה מדברות מפורשות על מה שאמרה. אלה שני הסברים פרסימוניים ואפילו לא צריך להתאמץ.
"רב האנשים": זלזול ביכולות של אנשים הוא ענין לפילוסופיה. במקרה הזה מדובר על מדע, ולכן זה לא מבוסס על הרגשות הפרטיים שלי אלא על הדעה הרווחת בפסיכולוגיה הקוגניטיבית. מעבר לכך, לא העליתי שום טענה לפיה "הימנים" נוטים לחשיבה שבטית יותר מ"השמאלנים". בעצם לא דברתי על "ימנים" בכלל, אלא על האנשים שכתבו את הטוקבקים שתיארתי בתחילת ההודעה הקודמת. אמנם סביר שהם ימנים, אבל הקשר הזה הוא חד כיווני, דהיינו אין סיבה להניח שכל הימנים חושבים כך, ואני בטח לא טענתי זאת.
אגב, אני מתרשם שאת אדם הגון, אבל הטיעון לפיו יש רכיב עדתי בדברי מבוסס לחלוטין על תוספת מידע שאת מספקת ויוצקת לתוך דברי, מבלי שהוא אפילו נרמז על ידי, מה שהופך אותו לדמגוגי. אני מודע לזיהוי שעליו דברת, אבל האמת היא שמבחינה סטטיסטית זו טעות, ואני לא חלק ממנה. אם כבר, את זו שמקבעת אותה על ידי שמוש בה בטיעון שנועד לתקוף את המניעים שלי במקום את הלוגיקה שלי.
הענין האחרון, או הראשון, הוא בעצם מהות התגובה הראשונה שלי. אני לא אומר שלא יתכן שהתגובות הללו נובעות מגזענות ו/או מיזוגניה. מה שאני אומר הוא שאין להניח שזה כך אפריורי, משום שאין ראיות המצביעות על זה. הנחה כזו תהיה סתירה. אם אציע אבטיח לאורח אפרו-אמריקאי, הוא עלול להיעלב, מכיוון שזה סטריאוטיפ על אפרו-אמריקאים. האם ניתן להסיק מכך שזו הסיבה שהצעתי לו אבטיח? סביר יותר שהצעתי לו אבטיח מכיוון אני ישראלי ועכשיו קיץ.
מעבר לכך, לו הייתי נמנע מלהציע לו אבטיח, הרי שאני רואה בו אפרו-אמריקאי לפני היותו אורח. כעת, אם האורח שלי בעל מודעות עצמית לא מספיקה, קל לו בהרבה להניח שאני גזען מאשר לחשוב שמדובר על הבדלי תרבות.
אנשים קופצים למסקנות כל הזמן, מכיוון שזו היוריסטיקה שבדרך כלל עובדת וחוסכת משאבים, לכן קבלה יתרון אבולוציוני. אם אנחנו רוצים ליצור שינוי, עלינו לברור את הטיעונים והראיות שלנו היטב. זה ההבדל בין חיבור בנוי כהלכה לבין חיבור דמגוגי, במתכוון או שלא במתכוון. חיבור מהסוג האחרון יכול לקנות לבבות בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך זה משול לניסור הענף עליו אנו יושבים. זה הטיעון שלי.
תגובה לזייצ'יק,
קןדם כל: אתה מוזמן להגיב, אבל אני לא מבטיחה להפוך את התגובה הזאת לדיון, כי אני באנגליה וכי יש לי דברים יותר טובים לעשות. ובכל זאת, כמה הערות:
1) שני ההסברים שנתת הם פשוט לא פרסימוניים: הם לא מסבירים אפילו חצי מהתופעות החברתיות (הנתונים) שמציע הניתוח הגזעי/ פמיניסטי שלי שירי. הניתוח הראשון לא מסביר בדיוק את מה שהתבקשת להסביר: אם מדובר בהביטואציה בלבד, היינו מצפות שהמקרה האחרון בסדרה (כרי, מקרה עדן אברג'יל) יהיה זה שיקבל הכי פחות סיקור. ההסבר השני שלך, לא מסביר לא את העובדה שנשים (ובפרט נשים מזרחיות) נוטות להיות מוצגות בתקשורת כטפשות, וגם לא את העובדה שכמה וכמה מהמקרים המדוברים (כולל, לדוגמא, אלה שעליהם מצביעים בשוברים שתיקה) הם מקרים שקרו לפני שנים, ושהנפשות הפועלות בהם סיימו כבר מזמן את "שירותם" הצבאי.
2) מהשפה שבה אתה משתמש, מהאופן שבו אתה מתבטא, נראה שאתה מצפה משירי ומשאר המגיבים להתייחס לטענות שלך בתור עניינים אובייקטיביים, שלא יעלה על הדעת דיון דה- קונסטרוקטיבי בהן. דיון שמתייחס, לדוגמא, לקונטקסט מעמדי- חברתי, לנקודת מבט, למניעים וכולי. זה לא נדיר ברטוריקה של גברים לבנים מהעמדות הגבוהים.
3) בטיעון האפרו- אמריקאי והאבטיח שלך, אתה בעצם דורש פשטנות כתגובה למצב מורכב. כלומר: אתה מעמיד דיכוטומיה שבפעולה (להגיש אבטיח או לא להגיש אבטיח) ובכך מוציא מהמשוואה את כל העוקץ של התנגדות רדיקלית לגזענות: רגישות (ליחסי כוח, לרגשות, לדרכי חשיבה וביטוי).
כפי שטענה שירי, רוב הגזענות בימינו היא סמויה, ולכן, התנגדות רדיקלית לגזענות לא יכולה להיות מהלך של הפשטה, התעלמות מדקויות וגו', זה צריך להיות מהלך של הבאה אל פני השטח הלשוני את יחסי הכוחות הגזעיים הסמויים, דיון בהם, והתנגדות אליהם. המתודה של שירי עושה זאת. המתודה שלך לא.
הדבר האחד שרציתי לומר הוא שאני לא מסכים הוא הניתוח הפסיכולוגי שנתת.
לדעתי זה הרבה יותר פשוט מאשר השלכה, אשמה ושות'. לדעתי זו אפאתיה שמגיעה מתוך נורמות מקומיות שמתפתחות במצבים כאלו. כל האנשים הללו, כולל החיילים האמריקאים במקרה אבו-גרייב, כולל תלמידי פסיכולוגיה בניסויים קלאסיים שאסורים כיום לביצוע, מבצעים מעשים לא-מתחשבים במקרה הטוב ונוראיים במקרה הרע, ולו בגלל שהם הבינו שזה לגיטימי.
אני חושב שבאופן כללי צריך מאמץ מיוחד כדי להיות אכפתי, וצריך תרבות שמעודדת אכפתיות 24/7 ויוצאת כנגד אפאתיה כדי שמקרים כאלו לא ייקרו ונורמות מאפשרות לא ייתפתחו.
לי רק מוזר שהיא לא מבינה מה לא בסדר. ולדעתי זה לא עניין של "להשתעשע על חשבון הכיבוש"שמייצג בעיקר הומור רע (שמעיד על אותה אפאתיה). זה עניין של כבוד האדם שנפגע שמצלמים אותו במצב משפיל ומתבדחים על חשבונו. לדעתי כבר האירו את תשומת לבה לכך והיא עומדת בשלה.
אלון,
בעיני ההפך – אני מכירה את ניסוי בית הכלא של זימבארדו, וגם את ניסוי החישמול של מילגרם (למרות שלא קראתי את המאמרים המקוריים, ועל כן אולי הידע שלי חסר). אני חושבת שבשורש התנהגויות כמו בניסויים האלה (ובעצם, כמו בחיים) נמצאת העובדה שאנו חיות בחברה שהמבנה שלה מבוסס על היררכיה וציות. מילדות אנחנו מאומנות/ים על ידי הממסדים החברתיים – המשפחה, בית הספר, מוסדות הדת, הצבא, המשטרה, הממשלה וכן הלאה – לציית לסמכות, לעשות מה שאומרים לנו, לא לשאול שאלות ולהפנים את הערכים של השלטון הסמכותי. אז פלא שא/נשים מתנהגות כמו שהן מתנהגות? אכן, בחברה כזאת צריך מאמץ מיוחד על מנת להתנהג בצורה אכפתית. אבל שים לב: יש מערך חברתי-תרבותי שלם שמעודד אותנו כל הזמן שלא לפעול כך.
וחזרה לניסוי עצמו – יש לי הרבה מידע חסר בענין. אבל למשל: אני בטוחה שנוצרו שם מנגנוגים חברתיים והיררכיות שונות שמבוססות על גזע, מגדר או ביטוי מגדרי, נטיה מינית (אם היו נטיות שונות בקרב הא/נשים בניסוי), מעמד חברתי וכן הלאה. אני גם בטוחה לחלוטין ש"הסוהרים" בניסוי האשימו את "האסירים" בכך שהם "מאלצים אותם" לפגוע בהם ולהתייחס אליהם כך (וכנ"ל גם לגבי קבוצת החוקרים שהחלה להזדהות עם "הסוהרים" ולא הפסיקה את הניסוי). בעיני זהו ביטוי לתחושת אשמה, או לכל הפחות להכרה שמשהו כאן מאוד לא בסדר – חייבים להאשים מישהי/ו, כדי שהאשמה לדברים הנוראים לא תהיה עלינו.
מה שאת אומרת לגבי מנגנוני סמכות הוא מעניין, קשה לי לחשוב על חיים בכדור הזה ללא היררכיה וזה רק אומר כמה הרעיון הזה נתפס כמובן מאליו. מה שברור שבחברה שלנו ברגע שמישהו מגבוה אומר לנו לעשות משהו אז קשה לנו לסרב.
מה שכן – אני חושב שיש הרבה מקרים שיש רק רמיזות למה נכון ומה לא נכון לעשות. סכמות של תפקיד שמתגבשות באופן הדרגתי ולא מודע, ולא מישהו שמכוון אותנו.
מאוד נהוג לומר שתודעת הכיבוש שלנו היא תודעה גזענית ושוביניסטית, אבל אני חושב שזה הרבה יותר פשוט מזה – זה פשוט תפיסת אני-אחר, וכל ניסוי בפסיכולוגיה חברתית על קבוצות מראה כמה קל לקבוצות לשנוא אחד את השני ברגע שהן נכנסות לקונפליקט. ככה, גם אם חייל פרטי לא שונא, הוא נכנס לתרבות של קונפליקט בין קבוצות,וזה אוטומטית גורם לו להיות אפאתי כלפי האחר. תכניסי לתערובת חרדות וחלוקת תפקידים של חזק-חלש וקיבלת "אבו גרייב".
המשמעות של העמדה הזאת קצת "מורידה מהאשמה" של העם היהודי בישראל – אנחנו לא יותר דפוקים או יותר גזענים מכל עם אחר בעולם – אבל מה שכן זה בטח לא מוריד את האחריות לנסות לסתור את הפסיכולוגיה הבסיסית שלנו על ידי מנגנונים תרבותיים מעודדי שיוויון וסובלנות. דווקא המצב של קונפליקט דורש עבודה כפולה ומשולשת כדי שלא נתנהג בצורה אפאתית וברברית, כי זה פשוט כל כך כל כך קל.
ואני מסכים לגבי מה שאמרת שחייבים להאשים מישהו. אני פשוט חושב שזה בא אחר כך, אחרי שכבר התנהגנו והיינו צריכים להסביר לעצמנו למה.
חיבור חשוב שנהניתי לקרוא.
צפיתי היום בראיון עם עדן אברג'יל ב"עושים סדר", והיא לא הצטיירה כבחורה אינטליגנטית. היא לא היתה יכולה למצוא את הדימיון בין התמונות שלה לתמונה של אותה חיילת אמריקאית שהמענה שבויים. מצידי היא יכולה להיות מזרחית או אשכנזיה, הנקודה היא שהיא מציגה את עצמה בצורה מבישה. "שוברים שתיקה" דואגים להחזיר את המיקוד לצבא המענה הזה.
פנינה,
בשום מקום לא טענתי שאברג'יל היא נטולת בעיות. מה שכן, ניסיתי להצביע על הצגתה במסגרת תבנית סטריאוטיפית של "האישה המזרחית המטומטמת". ומכאן גם ניתן לתהות מה היה גורלה לו היתה עושה אותם מעשים ואומרת את אותם דברים, אך היתה גבר אשכנזי. להשערתי, היא כלל לא היתה מגיעה לכותרות ברמה כזאת (וע"ע החיילים הרוקדים בחברון).
צודק. ערבבתי.
אני לא יודעת אם היא חשפה את מנכנון ההתבהמות (סליחה על המונח הספשישיסטי, אבל קשה לצאת נקיים מכל הכיוונים) היא חלק ממנו בהיותה לא מבינה מה הבעיה עם זה.
כמו שצייד מצטלם עם הארנבת שהרגע צד (או צדו בשבילו הכלבים) כך גם חיילים מצטלמים עם הציד האנושי שלהם.
זה שהיא אישה מזרחית בעיני לפחות לא מוריד או מקל ממעשיה וסליחה גם מהאטימות שהיא הפגינה. כי האחד לא קשור לשני בעיני.
לא תמיד מי שמזרחי או אישה צודק/ת. אפשר להתנגד לגזענות ושוביניזם ועדיין לטעון שאברג'יל היא בהמה גזענית. האם תתמכי בכל מזרחי או אישה, בכל מאבק? מי צודק בעיניך תשובה המזרחי שמתנגד להעלאת תגמולי המס על הגז או שטייניץ ומלכיאור האשכנזים שבעד העלאת התגמולים? מי פה האליטה תשובה המולטי מליונר או שטייניץ ומלכיאור? האם תתמכי בבינו צדיק המזרחי ובשרי אריסון האישה או בראשי איגודי העובדים בהם הם נאבקו האשכנזים (שכחתי את שמם)?
בכלל, יחסית לפלסטינאים אברג'יל היא האליטה השלטת ולא המוחלשת והמדוכאת
אבי,
הייתי ממליצה לך לקרוא את הפוסט שלי במלואו. בשום מקום לא תמכתי באברג'יל או במעשיה. נושא הפוסט שלי היה הסיקור הגזעני של המקרה, תוך התחשבות בקונטקסט הרחב של ההתרחשות.