ראשית כל, עלי להתנצל בפני קהל קוראותי וקוראי על החוסר המשווע בפוסטים בשבוע שעבר. אפעס, הייתי חולה במיטה משך כל שבוע שעבר, ולא עלה בידי (או בראשי, או בבטני) לעלות למחשב ולכתוב פוסט.
היו בראשי שלוש מחשבות רנדומליות השבוע שחשבתי להעלות לבלוג בתור פוסט אחד עם שלושה נושאים, אבל שכחתי שתיים מהן. אז הנה מחשבה רנדומלית אחת:
ישנם מחקרים שמראים שנשים (כלומר, בנות חווה שמדברות בלשון נקבה) משתמשות בלשון זכר ("האתה הכללי") כאשר הן מדברות על עצמן. זה כולל מקרים שבהם רק נשים נוכחות בשיחה (או בכלל), וגם כאשר הן מדברות על חוויות שהן יחודיות לנשים. למשל, דוגמה שזכורה לי משיעור (מבוא לפילוסופיה פמיניסטית) באוניברסיטה: "לידה זו חוויה קשה, אבל אז אתה שוכח". מקרה נוסף, בשיעור אחר, היה גם הוא קשור ללידה, והכיל את צמד המילים "כשאתה יולד". נשים מדברים כך גם על מחזור, על הנקה, על סקס, ובכלל, על החיים שלהם. מנסיוני, אפילו מרצים נשים בכיתות שבהן יש רק נשים ממשיכים לדבר לכיתה בלשון זכר רבים*. עצוב, עצוב.
* ואם שני המשפטים האחרונים לא עשו לכן טיק בעין, אז יתכן מאוד שיש פה בעיה…
ואתמול שמתי לב לדבר דומה: שגם כאשר אני יושבת בקבוצות שבהן כל הא/נשים הן ביסקסואליות או פאנסקסואלים, בבית שלי בין חברות/ים, באירועים ביסקסואלים/פאנסקסואלים או בכל הקשר אחר – בי ופאן ממשיכות לדבר על עצמן דרך שפה הומולסבית וטרנסית. אם נספור את כמות הפעמים שבהן נאמרות המילים "הומו", "לסבית", ביסקסואלית/פאנסקסואל", "טרנס" ו"קוויר" (על נגזרותיהן) בשיחות שמתקיימות בין ביסקסואליות ופאנסקסואלים לבין עצמן, נדמה לי שנגלה תופעה דומה לזו של נשים אשר מדברות על עצמן בלשון זכר. כלומר, בי ופאן (שמזדהות כך) יתארו את עצמן ואת חוויותיהן בתור הומו-לסבי-טרנס-קוויריות, גם כאשר מדובר בסביבה שהיא לחלוטין ביסקסואלית/פאנסקסואלית, וכאשר הדוברות מתייחסות לחוויות יחודיות שלהן בתור בי ופאן.
המסקנה? ביסקסואליות, דברו ביסקסואלית!
הפוסט המובטח על פוליטיקה ביסקסואלית ופמיניזם ביסקסואלי – בקרוב.
שחור-סגול 
אני לא יודעת, אני לא רואה בעיה עם זה :)
ברור שהשפה העברית מסריחה מסקסיזם, (למרות שאפשר להשתמש במילים כמו "תלכנה" וכו')
אבל אני לא רואה איך "לעבור לצד השני" ולהשתמש בנקבה לנקבות, חוץ מזה שזה אולי עקבי יותר.. משנה משהו
כי את מבינה, אני נותנת דוגמאות על עצמי בלשון זכר
כי זה נוח לי, כי אין לי חשיבות לזה, ובעיקר- כל הביג דיל הזה שעושים משפה
אני לא לא מכבדת מישהי אם אני פונה אליה בטעות בלשון זכר, כי אין משהו רע בזכרים.
(:
פלי
לפנות לקבוצה של נשים בלשון זכר (או לקבוצה שיש בה רוב של נשים) זה כן לא מכבד. לא משום שיש משהו רע בגברים או בלשון זכר (ועל זה עוד נתוכח, אולי דוקא יש) אלא משום שיש פניה לנשים שמוחקת את זהותן כנשים. למשל, אם לקבוצה שיש בה רוב יהודי יפנה מישהו ב"נוצרים יקרים…" זה יהיה לא מכבד. לא משום שיש משהו רע בנוצרים אלא משום שהם לא נוצרים, אלא יהודים, ויש לפנות אליהם לפי זהותם. הדבר אף חמור יותר כשמדובר בזהות מוחלשת שנמחקת. למשל, פניה לקהל להטבא"קי כ- "לסביות והומואים יקרות…", וזהו אכן המקרה גם בפניה בלשון זכר לנשים.
שירי – תרגישי טוב! עצובה לשמוע על המחשבות שהלכו לאיבוד (יש לך מחשבות שוות!) מקוה שהן יחזרו בתור פוסטים מתישהו :)
אבל גם ההנחה שקבוצת נקבות הן נשים היא פוגעת
:)