עברו כמה וכמה חודשים מאז שתרגמתי את שלישיית הטקסטים מבלוגים פמיניסטים מארה"ב: רשימת הפריווילגיות הגבריות, הסגברה ותרבות אונס. בינתים, רשימת הפריווילגיות זכתה לקישורים רבים, וגם ההסגברה זכתה לעדנה. תרבות האונס, אולי רעיון קשה קצת יותר, נשאר קצת מאחור.
בזמן מאז שהעלתי את הפוסט, יצא לי לראות הרבה מאוד טקסטים, כתבות והתבטאויות שהיוו דוגמאות חיות לתרבות האונס שאנחנו חיות בה, קרי לנורמליזציה של אלימות מינית כלפי נשים (ואחרות/ים). היום החלטתי לפתוח את הפוסט הזה על מנת לאסוף לינקים, לתת מעקב ודוגמאות לתרבות האונס הישראלית. מבטיחה לעדכן באופן שוטף את כל מה שיתפוס את עיני.
מעודכן לתאריך 4.6.2012
עדכון מתאריך 15.6.2012 – החלטתי להפסיק את המעקב. מטרת הפוסט הושגה היות והמונח נכנס לשיח. כמו כן הספיק לי להתעסק בחומרים טריגריים.

ראש הממשלה מעביר מסר | דורית אברמוביץ' | 22.2.2012
"כך בנויה תרבות שמעיפה החוצה מתוכה את אלו שמגלים החוצה את תופעת האלימות נגד נשים". דורית אברמוביץ’ על לשכת ראש הממשלה
אז של מי המילה האחרונה? | שושנה גבאי | 23.3.2012
עירית לינור לא התבקשה לשטוף את הפה בסבון אחרי שקראה לאורטל בן דיין "זונה" בשידור, ונתנה לכולנו שיעור בעוצמתו הבלתי מעורערת של המיקרופון בחסות המדים. המדור לחקירה במובן מאליו – איסוף, מיון וניתוח נתונים באמצעי התקשורת לכדי תמונת מציאות ישראלית הלכה למעשה
תעשו אהבה, לא פורנו! | בילי מוסקונה-לרמן | 23.3.2012
"סיפור קטן אופייני ומזעזע מהמחקר: גבר ואישה צעירים ואוהבים נכנסים למיטה, היא נושכת את השפתיים ובוכה, והוא מגיע לאורגזמה. שאלת המחקר של אורשלימי בעקבות סיפורים מהסוג הזה שחזרו על עצמם הייתה: כיצד נשים מסבירות את העובדה שצורכיהן ורצונותיהן נמצאים בעדיפות משנית ביחס לצרכיו של בן זוגן, ואת העובדה שהן מקיימות יחסי מין באמצעות חדירה, כאשר הן יודעות שזה יגרום להן כאבים וטראומה?"
[זהירות: המאמר מכיל גזענות כלפי מזרחיות ו/או נשים שאינן אשכנזיות]
אונס בעלי החיים, שחיטת הנשים: בין פמיניזם לשחרור בעלי- חיים | אמה גולדילוקס | 24.3.2012
[אזהרת טריגר: תיאור גרפי של אלימות מינית כלפי נשים ובעלות חיים אחרות]
"ברפת בצפון, פרה נקשרת למשטח כדי שגבר אנושי אחר יוכל להחדיר זרע בעזרת כפפה לתוך איברי המין שלה. זה לא מפריע לה, הוא מסביר. כן? אז בשביל מה היא קשורה?
בסוף ההריון הכפוי הזה, הילדה שלה תלקח ממנה שעות ספורות אחרי הלידה, עגל חלב יעשו ממנה, או אם יש בה צורך, פשוט עוד פרה חולבת. את החלב ששייך לעגלה הזאת ינקו מהציצי של אמא שלה מכונות אוהבות הרבה פחות. פעמיים ביום. היא תואבס בהורמונים כדי שתייצר עוד ועוד ועוד חלב עד שהגידים שאמורים להחזיק את הציצים שלה במקום ייקרעו והם ייצנחו לרצפה המזוהמת בגללים. בסופו של דבר היא תקרוס ותשלח אל מותה. תוחלת החיים הממוצעת לפרה בתעשייה היא בין ארבע לשש שנים. כמעט אף אחת לא רואה את השבע."
עבודות שירות לשוטר על שוחד מיני מנערת ליווי | כתבת חדשות בוויינט | 26.3.2012
[אזהרת טריגר: נורמליזציה של אונס]
כשאונס של אישה עובדת מין נקרא "שוחד מיני" בעיתונות. כשהעונש על אונס הוא עבודות שירות ופיצוי של 5000 ש"ח. כשהשופט רואה לנכון להתחשב "בנסיבות חייו ובהמלצות חבריו למשטרה" של האנס. כשמותר למשטרה לאנוס עובדות מין שעליהן הם אמורים להגן מאלימות.
לא? למה את מתכוונת? | אביבה משמרי | 1.4.2012
הלהיט החדש של עומר אדם "ילד טוב בגוף של ילד רע", שורף את הרשת. הרבה לפניו היו פזמונים קלאסיים שנגועים בשוביניזם וסקסיזם בוטה. אל תעברי לבד ילדה ברחוב, חלק ראשון
"את לא אישה, את פות עם רגלים"| אביבה משמרי | 10.4.2012
הכותרת מתוך שיר של להקה בשם "תירס סקסואל". חלק שני בכתבה "לא? למה את מתכוונת?" הסוקר שוביניזם, מיזוגניה וסקסיזם בזמר העברי של התקופה
את מי את מכניסה הביתה? | כרמל סער | 16.4.2012
[אזהרת טריגר: האשמת הקורבן במסגרת המאמר]
תרבות אונס זה כשהאם מואשמת באונס של בנה הפעוט על ידי בן זוגה, כשהתרבות שלנו מלמדת נשים כיצד להמנע מאונס במקום ללמד גברים לא לאנוס.
בצהרי היום, חוף ת"א || עשרות צפו במין קבוצתי בצעירה; איש לא התערב, גם לא המשטרה | כתבה ב"הארץ" | 17.4.2012
[אזהרת טריגר: תיאור של אונס קבוצתי]
תרבות אונס זה כאשר אונס יכול להתבצע לאור יום ואל מול קהל צופים ללא התערבות ומבלי שיכונה במילה "אונס". ולמי שלא חושב/ת שאכן מדובר כאן באונס, הייתי רוצה להזכיר את פרשת חייל האוויר.
פרשת המין הקבוצתי בחוף || פתאום נזכרתם להזדעזע? | מרב מיכאלי | 18.4.2012
[אזהרת טריגר: תיאורים של אלימות מינית יומיומית]
"כשבמרחב הציבורי אי אפשר להבדיל בין מין לבין אונס, כי הפרסום והטלוויזיה יוצרים לשניהם את אותו דימוי בדיוק. הדימויים מייצרים מציאות חזקה יותר מהמציאות עצמה." מרב מיכאלי מסבירה תרבות אונס מהי.
כשהאונס בחוף בוגרשוב מגיע לטוויטר | אלה זוהר | 20.4.2012
[אזהרת טריגר: תיאורים מפורשים של אונס]
הגלים שעורר האונס על החוף בבוגרשוב לא פסחו גם על טוויטר. אלא שבניגוד לתגובה הרגילה של המצייצים, במקום רצף של בדיחות, טוויטר הוצף ברצף של וידויים של נשים שעברו תקיפה מינית.
שיתוף בפייסבוק | טל גוטמן | 22.4.2012
עיתון "לאישה", 9.1.12, סקר "מה גברים רוצים במיטה". התשובה של הגבר המצוטט – לאנוס – מתפרסמת במלואה:
למה האירוע בחוף בוגרשוב צריך להפחיד את כולנו | צפי סער | 29.4.2012
[אזהרת טריגר: תיאורים של אלימות מינית]
כדאי לא לשכוח את סטירת הלחי המצלצלת שסיפק האירוע בתל אביב. עד כמה חולה החברה שאנחנו חיים בה, ואיפה עשויה להימצא תרופה. צפי סער על תרבות אונס.
אורנה בן דור על יצחק לאור | תכנית "המקור" | 1.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאורים של הטרדה מינית]
שקט, אונסים | ענבר נעמן | 5.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאור של תקיפה מינית]
החברה שלנו כל כך משתיקה מקרי אונס, שאפילו פמיניסטית רדיקלית, כמוני, לא הצליחה לשים את האצבע על מה שקרה לה. ארבע שנים עברו בין אותו לילה עד ליום שבו נפל לי האסימון. אפילו כאשר כבר התעסקתי בנושא, והגנתי בחירוף נפש על קרבנות אונס, ושאלו אותי מאיפה הלהט, הייתי אומרת: "אני אישה, ואני פמיניסטית ואני יודעת מה זה להרגיש מוטרדת."
לענת מטר שלום | יולי כהן-גרשטל | 10.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאור של הטרדה מינית]
שלום ענת,
אנחנו לא מכירות אישית. הייתה לי אליך הערכה רבה מאז שמעתי עליך לראשונה, מעמאד סבע בשנת 1999. מאז פרצה לתודעה הציבורית ההתנהגות הפוגענית של יצחק לאור בנשים, אני שוברת את הראש, איך את מסדרת לעצמך את המציאות נוכח כל החומרים הכתובים, המצולמים, המוקלטים אודותיו.
אם לא אתלבש כמו זונה, לי זה לא יקרה | רחלי גפן | 13.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאורים של אלימות מינית והאשמת הקורבן]
כבר התרגלתי לעובדה שכל טור שאי פעם ייכתב על אונס יזכה לטוקבק מסוג "זה שאת פריג'ידית ולא אוהבת מין לא אומר שכולן ככה". דווקא התגובה של נשות קריית מלאכי הכי מפחידה אותי. לשיטתן, הנאנסות הביאו את זה על עצמן, וכל העובדות שבעולם לא יבלבלו אותן
הפייסבוקבקיסטים של ידיעות אחרונות לזוג הנאנס: תצמיחו ביצים | יונתן זילבר | 14.5.2012
[אזהרת טריגר: האשמת הקורבנות, גזענות קשה]
היה זה פרופסור יוברט פרנסוורת, בן המאה השלושים ואחת, שטבע את הביטוי היפה “אני לא רוצה לחיות על כוכב הלכת הזה עוד”. הביטוי הזה עבר לי בראש כשקראתי את תגובות הפייסבוק לידיעה של “ידיעות אחרונות” שעוסקת בצעיר שנאלץ לצפות בחברתו נאנסת בחניון גן העיר במשך שלוש שעות.
הקשר בין נתן אשל והחשד לאונס בגן העיר | נורית צור |17.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאור של אלימות מינית בפסקה הראשונה]
לחשדות נגד מוטי מלכה לקח שנים להיחשף, קצב כמעט התחמק מעונש ונתן אשל ממשיך להשפיע על עתיד המדינה. נורית צור סבורה שהלגיטימציה לאלימות מינית נגד נשים מתחילה בצמרת
ישראל היום: האשמות בתופעת האונס – הנשים | דורה קישינבסקי | 23.5.2012
[אזהרת טריגר: האשמת הקורבן]
אמילי עמרוסי ב"ישראל היום" מצאה את המקור ל"גל" מקרי האונס האחרון: הציצים של התל אביביות.
איפה הכסף? לא במרכזים לנפגעי תקיפה מינית | כתבה בוויינט | 23.5.2012
חצי שנה עברה, אבל המרכזים עדיין לא קיבלו ממשרד הרווחה את תקציב 2012 ומתבססים על תרומות. "לא נצליח לשלם משכורות ולתת שירות לנפגעים", אומרת המנכ"לית
עוד ילדה נאנסה – איך זה שכולנו אשמים? | אסתר הרצוג | 25.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאורים של אלימות מינית]
הרשויות האחראיות על בטחוננו ורווחתנו מתנערות בפועל מאחריות. חשודים באונס משוחררים, בתי המשפט מגלים רפיסות והתקשורת? היא חוגגת על הצהוב
גרפי, פורנוגרפי | יובל דרור | 28.5.2012
הבעיה עם הפורנוגרפיה של ynet אינה בתמונות או בסיפורים הסליזיים, אלא שכאשר היא הופכת לערך, גם סיפורים חדשותיים מתחילים לספר את עצמם דרך הפריזמה הפורנוגרפית
חינוך מיני או או חינוך לתקיפה מינית? | דפנה (בלוג קוצים) | 31.5.2012
[אזהרת טריגר: תיאור תקיפה מינית של ילדה בכיתה י' על ידי איש מקצוע]
היום הגיע אלי בפייסבוק סיפורה של רותי דייויס המתארת את הטראומה שחוותה בתה, בכיתה י', בסדנת חינוך מיני שעברה. אני מביאה את המכתב כלשונו (באישורה). את ההדגשות אני הוספתי.
אל תנצלו את הגוף שלי כדי להסית לגזענות | מאיה קוי | 1.6.2012
על גבן של קורבנות אונס, שעד לפני רגע היו שקרניות והיסטריות, מתנהל מאבק פוליטי. בפועל, רוב אלה שמטרידים ומפחידים אותי כשאני עוברת בלילה בדרום תל אביב – עורם לבן ושפתם עברית
אז היא לא מסכימה | ראיון באתר קומרפס | 3.6.2012
[אזהרת טריגר: תיאור הלכות המתירות אונס]
הדוקטורט של מירב שניצר, מבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב, מתאר את היחס לכפיית יחסי מין של גברים יהודים על נשים בקהילות אשכנז במאות ה-12 וה-13.
מה מערער יותר מכל את בטחונן של נשים בישראל? | צפי סער | 4.6.2012
"האם יש מישהי שחשבה לצאת לבלות, תיכננה את סדר היום שלה או של הילדים, חשבה מה תלבש, מתי תגיע לאוטו והיכן תחנה ולא חלפה בראשה המחשבה שאולי תיאנס בדרך? כולנו נפגעות מעצם כך שפחד נוכח בחיינו כל הזמן. תמיד"
היי, תוכלי להפנות אותי למקומות במאמר שבהם יש גזענות?
חשוב לי לראות את זה, כי קצת קשה לי לשים לב לפעמים.
ציטוט:
כפי שכתבה רבקה גילעד (המצוינת!) בפייסבוק:
תודה.
דומני, שירי, ש"הסגברא" יותר מדויק. מציעה לשימוש…
אוי, מצוין :)
אותי טיפה מרגיז שהטיפול בוולודינה מתואר נטו כבעיה של גברים שרוצים להשיג חדירה . תאורי המחלה שקראתי מצביעים שיש לה השפעות על אכות החיים גם עם אין גבר אחד חודר במרחק קילומטרים מהאשה ( וסטראודים \ חומר סיכה זה הטיפול קו ראשון מקובל לכאבים )
לגמרי. המאמר גם קצת נוגע בזה:
למחלה יש אפסקטים שאינן קשורים במיניות או בהנאה מינית ( כמו לדוגמה העובדה שהיא עושה שימוש בטמפונים בלתי אפשרי ) . לבקר רופאים שמנסים לרפא אותה בגלל העובדה שיש בה אלמנט של הנאה מינית לגברים (בתאוריה) נראה לי טיפה … מוזר . במיוחד ממי שאמורה לתאר גישה פמיניסטית
יש אלטרנטיבות לטמפונים, למשל תחבושות, שהרבה מאוד נשים משתמשות בהן סתם כי זה יותר נוח.
בכל מקרה, הביקורת לא מדבר על ריפוי "שבמקרה" נמצא בו "אלמנט" של הנאה מינית לגברים "בתיאוריה". רוב הנשים שפונות לטיפול כזה הן נשים שנמצאות במערכת יחסים עם גבר, שבמסגרתה הן מצופות לתפקד כנחדרות במהלך הסקס (אני תוהה, למשל, כמה נשים שנמצאות במערכת יחסים לא-חדירתית פונות לטיפול כזה… הניחוש שלי הוא לא הרבה). יש כאן תפישה מאוד מושרשת של מה זה סקס בכלל, מהי הנאה ומי/מה קובע את הפרמטרים שלה. בלי שום קשר ל"מחלה" הספציפית הזאת, רוב הנשים לא מסוגלות לגמור מחדירה ומעדיפות גירוי דגדגני. המסגור של חדירה של זין לכוס בתור גולת הכותרת של סקס (אם לא "ה-סקס" בכבודו ובעצמו, שהכל בלתו הוא רק משחק מקדים) הוא זה שגורם מלכתחילה לתופעה הזאת להחשב כ"מחלה". אולי במקום לנסות "לתקן" את האישה שלא מתאים לה להחדר, אפשר לנסות לתקן את הסטנדרט החברתי של מה נחשב לסקס וממה מותר ואסור לנו להנות.
ממה שקראתי מה שאת אומרת הוא לא נכון . וולודניה אינה מופיעה או מופעלת על ידי חדירה . היא מופיעה בהפעלת לחץ על האזור . מהבחינה הזו לחץ על הדגדגן וחדירה הן אותו הדבר . גם ישבה לצורך העניין . אני מצאתי כמה וכמה כתבות של נשים לסביות שסובלות מכך ורב הנשים שנותנות עדות מתמקדות בכמה נורא הוא הכאב ולא בכמה לא מספקים חיי המין שלהן.אכן רוב הנשים נחדרות . אך זה ניתן להגיד על רוב הנשים בכל מקום . רוב הנשים כיום חיות במערכות יחסים הטרו ( שלא אומר אגב שיש חדירה . רק לשנו יש את ההנחה שיש חדירה ) . ההגדרה של הבעיה ככאב כרוני ( בניגוד לכאב שנוצר מפעילות זו או אחרת ) לדעתי מספיק לרמוז שמדובר בבעיה שספרת ההשפעה שלה הרבה יותר רחבה מחדירה.
שירי, תודה על המעקב.
נראה שאין סוף לדברים המעצבנים באינטרנט…
הערה אחת על המאמר "תעשו אהבה, לא פורנו":
מוזכרים בה באופן נורא כללי "סוכנים חברתיים" שגורמים לנו לחשוב על מין ועל "רומנטיקה" בצורה מאוד צרה ועם יחסי כוחות מאוד חד משמעיים. ולמקרה שאנחנו תוהות על איזה "סוכנים חברתיים" מדובר, מובאת לנו הדוגמא הכי שחוקה אי פעם: פורנו. וואלה? פורנו זה קל מדי. מה עם קומדיות רומנטיות? מה עם פחות או יותר כל תולדות התיאטרון והספרות? מה עם ההגדרה המשפטית של אונס לעומת "מעשה מגונה"?
מה לעזאזל הולך כאן? זה קורה בגלל שיותר קל לצאת נגד תעשיית הפורנו מאשר נגד ה"תרבות", או פשוט בגלל שכרגיל, ברגע שמדובר מיניות מפורשת פתאום כל העולם מתחרפן?
רב תודות.
נקודה מצוינת, את צודקת לגמרי. לדעתי מבנים תרבותיים כמו הקומדיה הרומנטית, הרומן הרומנטי ומוסד הנישואין הם סכנות גדולות הרבה יותר לנשים מאשר סקס ופורנוגרפיה, ומחזיקים בתוכם פי מליון יותר סממנים של תרבות אונס היות והם הנורמליזציה של אלימות מינית בהתגלמותה. אם תשאלי אותי, למשל, מי עשה יותר נזק – "דמדומים" או "גרון עמוק", התשובה בעיני היא ברורה.
תודה רבה על הרפרנס אלי. לכבוד הוא לי.
בכיף :)
שלום. נתקלתי בסירטון הזה http://www.youtube.com/watch?v=bUPxRYWpglQ ומעניין אותי מה דעתך עליו. אני חושבת שצריך אזהרת טריגר עליו אבל אני לא בטוחה; אין בו תיאורים גרפיים של מעשים אלא רק ציון סטטיסטיקות הנוגעות לאלימות נגד נשים. יש שם גם חלק של התייחסות לסערה שהתעוררה לאחרונה בקהילה האתאיסטית בארה"ב בקשר לפמיניזם אבל החלק הזה לא מעניין ולא רלוונטי. אני אשמח להתייחסות לסטטיסטיקות ולביקורת על התיאוריה הפמיניסטית העוסקת בפטריארכיה. תודה מראש.