כללי עשי ואל תעשי לבעלת הברית המתחילה

הערה מנהלתית: תגובות שלא יענו לכללים שבפוסט לא יאושרו

לאחרונה אני מוצאת עצמי מקשרת א/נשים רבות/ים לפוסט הזה מהבלוג המצוין The Angry Black Woman. חשוב לי לתרגם אותו עכשיו כי אני חושבת שחשוב שיהיה חומר כתוב בעברית בנושא בעלות ברית, ואני מתרגמת אותו בעיקר בתגובה ליחסי אשכנזיות-מזרחיות בתנועה הפמיניסטית (למרות שהוא יפה לכל יחסי כוחות אחרים, ולכל תנועה אחרת).

ורק כמה מלים על זה: הפמיניזם בארץ הוא פמיניזם יהודי, אשכנזי וסטרייטי. זה אומר שהשיח מדבר ורלוונטי ספציפית לחייהן של יהודיות אשכנזיות סטרייטיות (מדי פעם עם הבלחות של התייחסות ללסביות, אבל אף פעם לא לביסקסואליות או לטרנסיות, שלא לדבר על ג'נדרקווירז, על נכות, על א-מיניות או על פלסטיניות). המבנה הזה של השיח מן הסתם מדיר את כל מי שלא משתייכות אליו, ובתורו הוא משכתב ומשעתק את יחסי הכח. לי אישית נשבר הלב כל פעם שאני צריכה להסביר לפמיניסטיות אשכנזיות סטרייטיות צעירות למה ואיך בדיוק השיח מדיר, ומה צריך לעשות בנדון. נשבר לי הלב כל פעם שמבקשות ממני סימפתיה, אמפתיה, תמיכה וחמלה כשממש ממש פוגע בהן לשמוע שהן מדירות אותנו ומשעתקות יחסי כח היררכים בתוך התנועה.

למה אף פעם לא מתחשבים באשכנזים?

אז למען מי שלא מבינה – או מי שמבינה אבל לא יודעת בדיוק מה לעשות – הנה כמה כללים פשוטים, למען עולם טוב יותר.

הערה מתודולוגית: אם את משתייכת לקבוצה מסוימת אבל הפוליטיקה שלך היא לא פוליטיקה שכוללת את הקבוצה, כולי תקווה שהנקודות יעוררו בך מחשבה. אין שום משקל לזהות שלך אם הפוליטיקה שלך היא כזו שמשעתקת את יחסי הכח (הפעם על חשבון הקבוצות שאת משתייכת אליהן).

1. אל תשני את הנושא. גם אם את מרגישה ממש לא בנוח לדון בנושא מסוים… זה לא באמת קשור אליך או לרמת הנוחות שלך. זה קשור לנושא שעליו מדברות, ואת לגמרי חופשיה לא להשתתף במקום לנסות להסיט את השיחה לכיוון אחר.
2. כן תקראי ספרים ותעשי מחקר באינטרנט לגבי נושא הדיון. שוב, גם אם הדברים שנאמרים גורמים לך להרגיש לא בנוח, חלק מלהיות בעלת ברית טובה זה לא לחפש מישהי שתעשה לך כיתת מבוא באמצע הדיון. עשי את העבודה שלך בעצמך.
3. אל תצפי שהרגשות שלך יהיו בעדיפות ראשונה בדיון על נושא מסוים. הרבה פעמים א/נשים נכנסות לויכוח הנחמדות כי הרגשות שלהן נפגעו מהניסוח. אם את דורכת למישהי על מקום כואב והיא אומרת לך לזוז? התשובה הנכונה היא לא "קודם תבקשי יפה", בעיקר כשאת זו שלא בסדר מלכתחילה.
4. כן תקשיבי בלי להתווכח. לא ניתן להפריז בחשיבות של הקשבה לא/נשים שחיות תחת דיכוי מסוים (שאת לא חווה). אין דבר דוחה יותר ממישהי/ו (ולא משנה כמה טובות כוונותיה) שנכנסת למרחב של קבוצה מוחלשת ומתעקשת שלה יש את הפתרון אפילו שאין לה שום נסיון עם הדיכוי המסוים של הקבוצה. את בהחלט יכולה להציע הצעות, אבל אל תהיי מופתעת אם הרעיונות שלך לא מתקבלים כי לא הבנת משהו בסיסי.
5. אל תעשי תחרויות דיכוי. ברצינות, אם את באמצע שיחה על גזענות? עכשיו לא הזמן לדבר על קשייה של האישה האשכנזיה אל מול העולם. העובדה שאת מדוכאת בצורה אחת לא אומרת שאין לך פריווילגיות אחרות. מונחים כמו קיריארכיה ו-intersectionality לא קיימים סתם. [ובארץ אפילו לא קיימים, מה שאומר לנו כמה חסר שיח על יחסי כוח פנים-קהילתיים]. ועוד משהו… לדבר על כל זה זה לשנות את הנושא. תפסיקי.
6. כן שימי לב לפריווילגיות שלך. זה אמנם קשה ובלתי נעים, אבל זה גם הכרחי. ואת הולכת לטעות. כי אף אחת היא לא מושלמת. אבל חלק מלהיות בעלת ברית זה להיות מוכנה לשמוע מה את עושה לא נכון.
7. אל תצפי להרשאות כניסה למרחבים בטוחים רק כי את מחשיבה עצמך בעלת ברית. את לא אוטומטית זוכה בפרסים על כך שאת לא אדיוטית. לפעמים הדברים לא סובבים סביבך או סביב הרצונות שלך. הפריווילגיות שלך לא נעלמו כשהפכת להיות בעלת ברית, ויש דיונים פנים-קבוצתיים שצריכים להתרחש הרחק מהמבט הפריווילגי.
8. כן תהיי מוכנה להתעמת עם בעלי פריווילגיות אחרים. גם אם כל מה שתעשי זה להגיד לחבר/ה שמה שהיא אמרה כרגע על קבוצה מסוימת זה לא מקובל, את עדין עושה חלק מהעבודה של להיות בעלת ברית.
9. אל תתייחסי לא/נשים כאילו הן קישוט או מראית עין. באמת, את לא מקבלת נקודות על זה שיש לך חברות כאלה, כאלה וכאלה או על זה שהזמנת מישהי 'כזאת' לכנס או לקבוצה שלך. ביחוד אם את מנסה להשתמש בזה בתור רשיון להתנהג כמו אדיוטית.
10. כן תמשיכי לנסות. המאבק בדיכוי הוא ארוך ונרחב, הוא לא נגמר בדקה. אז מצאי לך מטרות ריאליסטיות, תשמרי על מורל גבוה (לקחת הפסקות התאוששות מבחינה רגשית, כלכלית או פיזית זה סבבה לגמרי), ושימי את הלב שלך במקום הנכון. בסופו של דבר תצליחי.