על הרומן של השמאל הישראלי עם עצמו, ולמה אצביע בל"ד

דיסקליימר: כשאני כותבת "השמאל הישראלי" בפוסט הזה, כוונתי היא לחלק הארי של תנועת השמאל, כלומר השמאל האשכנזי הסטרייטי. עם זאת, הביקורת רלוונטית לכל חברי/ות תנועות השמאל שחולקים את האידאולוגיה שאני מתארת, ללא קשר הכרחי לזהויותיהן/ם.

על הרומן של השמאל הישראלי עם עצמו

אני לא מכירה עוד מדינה אחרת בעולם שבה עניינה של תנועת השמאל הוא זכויותיה של תנועת השמאל, ועם זאת – כך הוא בארץ. הכוונה היא שלעומת תנועות שמאל בחו"ל, שעניינן הוא סולידריות עם מאבקים של קבוצות מדוכאות, כאן אצלנו, השמאל הוא-הוא הקבוצה המדוכאת שלמענה נאבק השמאל. מאחורי מעטה רטורי דקיק של דיבור על קבוצות שונות (נשים, הומואים ולסביות [אך לא בי וטרנס], עניים [אך לא מזרחים] וכמובן – הפלסטינים), מה שלרוב מתגלה היא דאגתו הלוהטת של השמאל הישראלי לעצמו בלבד, וזאת כאשר הקבוצות והנושאים השונים – ובראשם הכיבוש – משמשים הן כמס שפתיים והן כמסך עשן שמאחוריהן מסתתר הנושא "האמיתי". באופן ספציפי, לאחרונה הולכת ומתגבשת גישה שלפיה השמאל הישראלי הוא קבוצת מיעוט מדוכאת שזקוקה לזכויות ולהגנה.

השמאל כזהות מדוכאת.

למשל, בנובמבר האחרון התפרסם מחקר של הקרן החדשה לישראל, אשר בדק את מימדי הגזענות בטוקבקים במדיה הישראלית – כלפי פלסטינים/ות, פליטות/ים, שמאלניות/ים ומשכילים/ות. לפי המחקר, שמאלנים ומשכילות הן קורבן לשנאה ולאלימות שיש להלחם נגדה. עצם הבחירה באותן קבוצות כפרמטר לניתוח נתונים כבר מעיד על התפישה שהן קבוצות מיעוט מדוכאות, צד בצד עם קבוצות שסובלות מדיכוי קשה כמו פלסטיניות/ים ופליטים/ות. קשה גם להתעלם מהקדימות שקיבלו קבוצות אלה על פני קבוצות אחרות, שזכו להתעלמות מוחלטת – למשל נשים, להטבא"ק, מזרחיות/ים ודוברי/ות רוסית. כלומר, בבחירה של מחקר הקרן החדשה להתמקד בקבוצות אלו בלבד, הסתתרה הנחת בסיס – שישנו דיכוי כלפי שמאלניות/ים ומשכילים/ות, שאותו דיכוי הוא שווה ערך לדיכוי שאותו חוות/ים פלסטיניות/ים ופליטים/ות, ושהדיכוי שהן חוות הוא יותר מענין ויותר בעל ערך מאשר זה של קבוצות אחרות – לפחות במסגרת המחקר.

דוגמה נוספת היא הסרטון רננה רז חושפת את נטיותיה, שהפיקה מרצ במסגרת קמפיין הבחירות שלה, בו יוצאת רז "מהארון השמאלני". בסרטון, שמבצע ניכוס בוטה של שיח להטבא"קי בטעם רע במיוחד, "מתוודה" השחקנית "שיש לה מישהי" – זהבה גלאון ומפלגת מרצ. הזהות השמאלנית מתנסחת על פי תבנית "היציאה מהארון" הלהטבא"קי, כזו שמניחה תכונות מהותיות, וסוד אשר מוסתר עקב פחד מחשיפה לדיכוי. כלומר, במסגרת הסרטון, שוב יש לנו הבניה של שמאלנות כזהות מיעוט מדוכאת – מדוכאת כל כך שא/נשים "פוחדות/ים" להודות בה, ושלכן זקוקה למאבק למען זכויות וקבלה.

הדים לאותה גישה אפשר למצוא בתמונה שהפיצה הפעילה שיר נוסצקי בפייסבוק, בה היא מחזיקה שלט ועליו כתוב "אני גאה להיות שמאלנית". במאמר שכתבה נוסצקי לאונלייף בעקבות התמונה, בין היתר מופיע המשפט המפורש: "שמאלנים בישראל הפכו להיות מיעוט נרדף." אמנם "עוד לא עבר חוק ששם אותם בכלא," היא ממשיכה, "אבל הם כבר נמצאים בכלא, בכלא פנימי. ופתאום אין אופוזיציה, ואפילו בתקופת בחירות כמעט כולם מנגנים את אותה מנגינה." אכן, לבי לבי.

עוד כמה דוגמאות הן, למשל, המם הזה של עמיר שיבי, שמציג את ענת קם כקורבן האולטימטיבי של מערכת המשפט של הכיבוש הציוני, או פוסט הפייסבוק הזה, שבו מסמן עו"ד יונתן קלינגר בלוגרים שמאלניים כמו אישתון ויוסי גורביץ' בתור הקורבנות הפוטנציאלים של מתקפה על חופש הדיבור ברשת. דוגמה אחרת יכולה להיות, למשל, מחאת קיץ 2011 על זכותו של מעמד הבינים להמשיך ולהיות מעמד הבינים.

מה שהשיח הזה שוכח ומשכיח הוא – את המציאות. במציאות של פאשיזם גואה, דיקטטורה גוברת ואפרטהייד הלכה למעשה, המדוכאים האמיתיים אינם חברי/ות השמאל הישראלי המדושן, השבע והעסוק-בעצמו, אלא הקבוצות שסובלות מהדיכוי עצמו. בולט ההבדל הזה במאמר של שיר נוצסקי שקישרתי למעלה – הסבל והמועקה שהיא מתארת בתחילת המאמר נובע מהזדהותה עם הפלסטיניות/ים בעזה. ומה רב הפער בין הדיכוי שחוות פלסטיניות/ים בעזה לבין שמאלניות תל אביביות שכמותנו.

כמו שכתבתי במקום אחר, דיכוי של קבוצות מוחלשות עובד דרך יחסי כח מבניים ומתבטא בפרמטרים כמו כלכלה, בריאות גופנית ונפשית, חשיפה לאלימות, אפליה ועוד. הפן הלשוני – כלומר, יחס עוין והתבטאויות פוגעניות – הינו אמנם חלק מדיכוי, אך הוא לא מגדיר אותו, ביחוד כאשר זהו הסימן היחיד. העובדה ששמאלניות/ים הינן קבוצה שנואה כרגע בישראל הוא נתון כמעט מובן מאליו. ברגע שבחרנו להזדהות עם קבוצות מדוכאות, לקחנו את "הצד הלא נכון" במלחמות הטריטוריה בין המדכאים למדוכאות/ים. אבל העובדה שלקחנו צד – ושבחרנו להיות בעלות בריתעדין לא הופך אותנו לחלק מהקבוצה המדוכאת. ה"שנאה" שממנה סובלות/ים שמאלניות/ים כרגע, וכל הפגיעות בחופש הביטוי של השמאל כולן גם יחד, הן כאין וכאפס לעומת מצור, רעב, רצח שיטתי, טיהור אתני, כליאה, ועוד מליון ואחת דרכים שבהן חוות דיכוי קבוצות שהן באמת מדוכאות.

כאן כבר אפשר להגיד שאני מדברת בעיקר על הפלסטיניות/ים. ושימו לב שבכל מדינה אחרת בחו"ל, המאבק שכאן נקרא "נגד הכיבוש", שם נושא את השם "סולידריות עם פלסטין" (Palestine solidarity). כאשר השמאל הישראלי ממקם את עצמו בתור הנושא של עצמו, הוא מוחק את המטרה האמיתית של תנועות שמאל – להיות בעלי/ות ברית, בסולידריות ובתמיכה למאבקים של קבוצות מוחלשות. הוא עושה נזק למטרתו המקורית בכך שהוא מנרמל את הדיכוי הקשה שעוברות קבוצות אחרות וממרכז את עצמו בתור "הקורבן האמיתי" (כי "כשזה קורה להם אז זה כבר ברגיל, אבל כשזה קורה לנו…!"). אותה נטיה חושפת את פניו האמיתיות של השמאל הישראלי במלוא כיעורן – שמאל נרקסיסטי שמתעסק בעצמו, לא מכיר בפריווילגיות, ובטח ובטח שלא מוכן לוותר עליהן.

למה אני מצביעה בל"ד

כשאני ניגשת לבחירות הנוכחיות, פחות חשוב לי "לחזק את האופוזיציה" נגד הפאשיזם, או להצביע "לשמאל האמיתי". גם פחות חשוב לי להיות מיוצגת נאמנה בכנסת. החשיבות הראשונה בעיני, באקלים הפוליטי הנוכחי, הוא להתנהג כמו בעלת ברית ולהצביע בהתאם. במקום שבו אני בצד של הכובש והמדכא, במציאות שבה אני מרוויחה ישירות מהכיבוש, גזל האדמות והטיהור האתני, במדינה שבה אני מקבלת פריווילגיות רבות מספור, ישירות על גבן/ם של הפלסטיניות/ים – כולל כמובן הזכות להצביע – חשוב לי לנצל את הפריווילגיות שלי כדי לפרק את אותו המעמד הפריווילגי.

מפלגת בל"ד

מפלגת בל"ד

עניינה של מפלגת בל"ד הוא בראש ובראשונה בפירוק המדינה הציונית, אותו מנגנון שמלכתחילה אחראי על הפריווילגיות שאנחנו מקבלות על חשבון אחיותנו הפלסטיניות/ים. זוהי לא מפלגה שמעמידה פנים שתפקידה הוא לייצג אותי, בת הברית היהודיה. אין בה נורמליזציה של יחסי הכח בדמות מראית עין של שיתוף פעולה "ערבי-יהודי". לכן הצבעה לבל"ד היא לדעתי אחת הצורות היחידות (במסגרת הבחירות, ששווה לזכור שכוחן מוגבל מאוד) שבה יהודיות יכולות להביע סולידריות ישירה, ולשתף פעולה עם פירוק המערכת שממנה אנחנו מרוויחות. (צורה אחרת היא למשל בקבוצות כמו דמוקרטיה אמיתית, שבה ישראליות/ים מצביעות עבור פלסטיניות/ים חסרות זכות הצבעה).

חשוב לי לומר שאני כותבת את כל זה למרות שאני משתייכת לכמה וכמה קבוצות מוחלשות. אני חייבת להודות שמה שמשך אותי לבל"ד באופן ראשוני היתה העובדה שלא רק שהם מפלגת השמאל היחידה בארץ שאינה בעלת שיח אשכנזי גזעני, אלא שגם ממש יש לה שיח מזרחי רדיקלי (!). הם גם אחת ממפלגות השמאל היחידות שעומדות מאחורי האידאולוגיה הפמיניסטית שלהן (ביחוד בהשוואה לחד"ש, להם הצבעתי בשתי הבחירות הקודמות). אבל למרות העובדה שאני רוצה הכרה בדיכויים שפועלים על הקבוצות שאני משתייכת אליהן, ולמרות שאני רוצה ייצוג לאינטרסים שלי בכנסת – לא רק כמזרחית וכאישה, אלא גם כביסקסואלית, כג'נדרקווירית וכנכה שנעזרת בקצבה מביטוח לאומי – אני חייבת להכיר בעובדה, שבתור יהודיה בארץ ישראל, וכולל שקלול של כל ההשתייכויות האלה, אני עדין מקבלת אינספור פריווילגיות בהשוואה לאחיותי הפלסטיניות. ההכרה הזאת היא בין היתר מה שגורם לי לרצות לסתום את הפה ולזוז קצת הצידה. לא רק כי הפלסטיניות לא מחוייבות לייצג אותי כיהודיה, אלא גם מתוך הבנה שמאבק למען הפלסטיניות/ים הוא מאבק למען כולנו. זאת כיוון שמאבק למען המוחלשות/ים ביותר, מעצם מהותו דואג גם לכל שאר החוליות בשרשרת (ביחוד כאשר מדובר בפן הכלכלי-חברתי).

בניגוד לשמאל הנרקסיסטי, שמתעסק רק בעצמו, הכוונה שלי בהצבעה לבל"ד היא לשים את האינטרסים שלי כיהודיה ובעלת ברית במקום שהוא שולי. להצביע לפי האינטרסים של הקבוצה המדוכאת שאל מולה אני פועלת, כפי שאותה קבוצה הגדירה אותם ולא כפי שהיהודים החליטו. אני מאמינה שאם נצליח לשחרר את המרחב עבור הפלסטיניות/ים, נצא מורווחות/ים כולנו.

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “על הרומן של השמאל הישראלי עם עצמו, ולמה אצביע בל"ד

  1. צר לי, אבל הפעם התרגזתי. קודם כל, על איזה "שמאל" את בדיוק מדברת? על העאלק שמאל הלבן הקולוניאליסטי של מרצ? במקרה הזה את לא באמת טועה. אבל יש הרבה מאוד אקטיביסטיות שמזהות עצמן כסוג של שמאל (אנטי ציוני, פעילות נגד האפרטהייד וכו') שאינן משתייכות לשמאל הלבן ומשמיעות תדיר עמדות ביקורתיות כלפיו.
    יותר מזה, יש לא מעט אנשים – שוב, לא בשמאל הלבן – שאכן נרדפים על ידי המשטר. שנעצרים תדיר, מוזמנים לחקירות שב"כ, שדירותיהם והטלפונים שלהם מצותתים, פעילות שעוברות חיפושים גופניים משפילים בשדה התעופה בדרך לחופשה, פעילות ששוטרים מבקרים בבתיהן בחמש בבוקר כדי למסור צווים כאלה או אחרים, פעילות שלא יכולות לעבוד במקצוע שלהן וכו'. ואני לא מדברת על אלו שנרדפים על ידי פעילי ימין, אלה מאתנו שחשופות לאלימות מילולית וגם פיזית מצד מתנחלים ובעלי בריתם שמאתרים אותנו ובאים אל הבתים שלנו.

    • מתוך הפוסט:

      כשאני כותבת "השמאל הישראלי" בפוסט הזה, כוונתי היא לחלק הארי של תנועת השמאל, כלומר השמאל האשכנזי הסטרייטי. עם זאת, הביקורת רלוונטית לכל חברי/ות תנועות השמאל שחולקים את האידאולוגיה שאני מתארת, ללא קשר הכרחי לזהויותיהן/ם.

      וגם:

      העובדה ששמאלניות/ים הינן קבוצה שנואה כרגע בישראל הוא נתון כמעט מובן מאליו. ברגע שבחרנו להזדהות עם קבוצות מדוכאות, לקחנו את "הצד הלא נכון" במלחמות הטריטוריה בין המדכאים למדוכאות/ים. אבל העובדה שלקחנו צד – ושבחרנו להיות בעלות ברית – עדין לא הופך אותנו לחלק מהקבוצה המדוכאת.

  2. תודה על התזכורת. כי על אף שנקודת המבט שאת מציגה מוכרת, אני ערה לכך שהיא מטשטשת לי, או אף מצליחה להשתכח.

  3. הלכתי לכתבה, הלכתי למחקר ולא ראיתי בשום מקום שהקרן החדשה לישראל התעניינה אך ורק בפלסטינים, פליטים, שמאלנים ומשכילים. תקני אותי אם אני טועה. הממצאים מורים שמרבים הטוקבקים של השנאה מופנים כלפיהם. זהו היפוך גמור של סיבה ומסובב. האם את מתלוננת שהטוקבקיסטים הפעילים ביותר בארץ (שככל הנראה ממומנים היטב) שונאים יותר שמאלנים מאשר הומואים? אגב, במחקר עסקו גם בשנאה כלפי מתנחלים, בעלי הון, חרדים, עיתונאים

    • נכון, ארבע הקבוצות האלה הן ארבע הבולטות בסיקור העיתונאי, ואף לא טענתי שהן היו היחידות. בכל מקרה, אתה מניח מתודולוגיה שלא היתה שם. קראתי את המחקר, ובשום מקום לא צוין שאלו הקטגוריות שעלו מתוך הטוקבקים. למעשה, בעמוד ששמו "מתודולוגיה", לא פורטה המתודולוגיה למחקר. בהסתמך על תוצאות המחקר, ועל הגוף המממן, אני מעריכה שהקטגוריות לבחינה נבחרו לפני ניתוח הנתונים. ולא רק זאת, אלא שכל בר/ת דעת שקראה שניים-שלושה טוקבקים בחייה יודע/ת כמה מאולצת מחיקת ההתייחסות לנשים, להטבא"ק ומזרחים. זאת ועוד, בלי קשר למתודולוגיה ו/או לרמת האמינות של המחקר, המחקר משקף שיח עולה וגובר שמתייחס לשמאל כקבוצת מיעוט מדוכאת, כפי שהדגמתי למעלה.

      • את כתבת כך: " מחקר אשר בדק את מימדי הגזענות בטוקבקים במדיה הישראלית – כלפי פלסטינים/ות, פליטות/ים, שמאלניות/ים ומשכילים/ות". משמע, המחקר בדק את הגזענות כלפי הקבוצות האלה. וזה לא נכון. המחקר בדק את מימדי הגזענות בטוקבקים ומצא שאלה הקבוצות שזוכות להכי הרבה שנאה. יחי ההבדל הקטן (שהוא ענק) בין מושא המחקר לבין תוצאותיו. התקשיתי להאמין שהקרן החדשה לישראל ערכה מחקר כה גס ובוטה בהתעלמות שלו אז הלכתי לבדוק. המשכת וכתבת "בבחירה של מחקר הקרן החדשה להתמקד בקבוצות אלו בלבד". אבל בשום מקום לא כתוב שהמחקר בחר להתמקד בקבוצות אלה.
        אני מסכים עם הרבה ביקורת על השמאל הישראלי אבל האופן שבו את מתארת את המחקר הזה מתחבר יופי להשמצות חסרות השחר והשקריות של הימין המתלהם וחבל על כך. נדמה שאת אשת שמאל.

  4. פינגבק: מכות רצח « האחות הגדולה

  5. הפוסט הזה נדחק לפינה של היררכיזציה של כאב, סבל ודיכוי. כן, העזתים סובלים הרבה יותר ממני (אשכנזי, אקדמאי,קוויר-וונאבי-דומו-בפועל, פעיל אנרכו-סמול). ובאפריקה יש מי שסובלים אפילו יותר מהם. ורוב הפוליטיקה שלי מונחית על ידי סולידריות עם מוחלשות אחרות תוך שמירה על עיקרון של סטפ בק. אבל אם אני מוחק את הקושי והכאב שלי, הפוליטיקה שלי הופכת להיות קישוט, משהו זר, משהו שאני יכול להשיל כשימאס לברוח מגז מדמיע ואחליט להשקיע את כל משאביי בהתברגנות. אם הפעילות שלי לא מחברת את הסבל והכאב והזרות שלי לסבל ולכאב ולזרות הקשים הרבה יותר של אחרותים, כל מה שנשאר זה ההון הסימבולי והנרקיסיסטי שאני מרוויח (גם אם במחיר של החלשות והגבלות) מלהיות אנטי. או כמו שאומרות לפעמים פעילות מוחלשות שלא קראו מספיק תיאוריה פוסט-קולוניאלית: אם באתן למחות בשבילי, אני לא רוצה אתכן כאן. אם באתן למחות איתי בשביל כולנו, אתן מוזמנות.

    • לא, הפוליטיקה שלך הופכת להיות קישוט שאתה יכול להשיל כשאתה חי כיהודי אשכנזי אקדמאי בארץ ישראל. קצת יותר אחריות, וקצת פחות ניכוס וריקון מתוכן של רטוריקה רדיקלית עשוי לעזור.

    • צודק, הדרך היחידה באמת להבין את המאבק הפלסטיני זה להצטרף אליהם. ככה אי אפשר להשיל את הכאב בדרך לבורגנות, כשאתה בעזה אתה לא תהיה בשביל עצמך אלא בשביל אחרים, שבאמת זקוקים לזה, תוכל למחות ביחד איתם.

  6. תודה על הפוסט:) אני חושבת שהגעתי לבל"ד מכיוון חשיבה דומה לשלך.
    את מזכירה פה את פרויקט "דמוקרטיה אמיתית", והייתי שמחה לשמוע מה את חושבת עליו. בהתחלה הוא דיבר אליי מאד ונראה לי כמו הדבר ההגיוני ביותר לעשות כיהודייה ישראלית בעלת זכות הצבעה, אבל ככל שחשבתי עליו יותר ככה הרגשתי פחות ופחות בנוח לגביו. אחת המגיבות, אישה פלסטינית בשם נהידה, כותכת שם:

    The idea of “vote giving” is a pathetic one, in so far that it is primarily ineffective, and what is more it gives YOU, “Israeli” Jews, the impression that YOU are being “helpful” and “generous” by “giving” us “something”, on the other hand it stages Palestinians in the most undignified position at the receiving end of the occupier’s “charitable” deed. While in reality it is mere vacuous bubble, smoke in the air
    (http://www.facebook.com/photo.php?fbid=317788071656282&set=pb.309559449145811.-2207520000.1358722711&type=3&src=http%3A%2F%2Fsphotos-c.ak.fbcdn.net%2Fhphotos-ak-ash4%2F408654_317788071656282_380055273_n.jpg&size=748%2C279)

    אחרי שקראתי את התגובות שלה החלטתי שאני מעדיפה להצביע בעצמי ולחסוך לפלסטיני שיכול היה לממש את זכות ההצבעה שלו דרכי את ה"thank you kind Israeli".

    • תודה. עכשיו שאני קוראת את ההערה, אני מסכימה איתה. זה גם גורם לי לחשוב על כמה זה קשה או "לא נוח" להיות בעלות ברית, כלומר להיות מסוגלות לספוג את הביקורת ולפעול בהתאם, וכמה חשוב לעשות בדיוק את זה למרות הקושי.

  7. להודות שאתה שמאלני זה בעצם הודאה בפריווילגיות, לדעתי. לא לכל אחד יש את הפריווילגיה הזהה להיות שמאלני. למי שקיבל חינוך שמאלני, למי שהשמאל לא דיכא אותו בתקופת קום המדינה, ולמי שהשמאל לא גזען כלפיו ולא שם אותו בתור "הימני הלא-משכיל" יש יותר את הפריווילגיה הזאת. (אה כן, לדעתי כנ"ל עם מי שלא גר ליד הגבול). זה כמו להודות שאתה טבעוני. גם להיות טבעוני זו סוג של פריווילגיה, ופעם קראתי בכתבה על טבעונים את הטוקבק הבא: "מי שבאמת חי בתת תנאים, לא חושב על טבעונות אלא מהיכן ישיג את הארוחה הבאה". אני כטבעונית נתקלת לפעמים בקשיים להודות בטבעונותי אבל אני יודעת שקשיים אלו נובעים מעודף פריווילגיות ושאם יש שנאה לטבעונים ושמאלנים, היא סוג-של-מוצדקת, מהסיבה הזו. אני חושבת שאם שמאלני או טבעוני נתקל בשנאה כלפיו, הוא צריך להסתכל פנימה ולדעת היכן לשנות את התנהגותו, בעיקר לא להתנשא מעל ימנים וקרניבורים, ולא להטיף להם שיהפכו להיות כמוהוא.

  8. לדעתי הכשל בטיעון שאת מציגה למען הצבעה לבל"ד הוא כדלקמן: את רוצה להצביע בל"ד כדי לקחת חלק בפירוק הפרבילגיות שאת זכאית עליהן מתוקף היותך יהודייה בא"י. אבל מה גורם לך להניח שפירוק מערכת הפרבילגיות הנוכחית תיצור מצב של שיוויון, ולא מצב של מערך פרבילגיות חדש. כלומר פירוק המשטר הציוני יוביל לטריפת הקלפים, ולאחר שיסדרו את הקלפים מחדש (ומי יהיה זה שיסדר אותם?) מישהו יהיה שוב למעלה ומישהו אחר יהיה שוב למטה. כך זה לפחות המצב בכל החברות האנושיות הקיימות היום ושהיו קיימות אי פעם, עד כמה שידוע לנו בכולן היה קיים איזה שהוא סוג של היררכיה. לא יודע למה דווקא אם בל"ד תצליח לפרק את המשטר הציוני הרצף ההיסטורי הזה יקטע?

    • ממקרים דומים בהיסטוריה (למשל דרום אפריקה שלאחר האפרטהייד, ארה"ב אחרי ביטול העבדות, וכן הלאה) לוקח שנים רבות – ברמה של עשרות ומאות – כדי להביא לשוויון אמיתי (מטריאלי) גם לאחר שהושג שוויון פורמלי בחוק. למשל, גם בדרא"פ וגם בארה"ב, האוכלוסיות השחורות עדין סובלות מדיכוי שמתבטא (כאמור בפוסט) בפרמטרים כמו כלכלה, בריאות גופנית ונפשית, חשיפה לאלימות, אפליה ועוד. היות שכך, נראה לי לא-מציאותי עד דמיוני-לחלוטין שמייד עם הקמת מדינת כל אזרחיה יתהפכו היוצרות מבחינת יחסי הכח במרחב הגיאוגרפי שאנו חיות בו. גם במקרה הבלתי-סביר שמחר תקום פה מדינה אחת לכל אזרחיה, רק כדי להשיג שוויון מלא נצטרך עוד כמה מאות שנים של עבודה אינטסיבית. אז מאיפה ימצאו היהודים את דרכם לתחתית הערימה?

      זאת ועוד, יש לדבריך ניחוח קולוניאלי-משהו, שרומז שעדיף שאנחנו נשלוט עליהם מאשר שהם עלינו (טיעון עם היסטוריה ארוכה מאוד בהקשרים דומים). אולי כי אנחנו "נעלים" יותר מבחינה מוסרית? לא יודעת. גם כמעט מיותר להזכיר את שיח ה"אנחנו והם" הממש מיותר.

      בקיצור, מה שאני רואה בתגובה שלך זה בעיקר הבעת פחד מאובדן פוטנציאלי של פריווילגיות, שאין לבלבל אותו ולו לשניה עם פחד מדיכוי.

      • אהלן, אני לא חושב שהרצון של אנשים להיות במעלה ההיררכיה ולא בתחתית שלה היא שאיפה קולוניאלית, אלא שאיפה אנושית. נכון שהקולוניאליזם הצדיק את הפריבילגיות שלו בעליונות מוסרית, אבל זה היה רק צורת ההצדקה לפעולה ולא המהות שלה. כל זה כדי לומר שאין ניחוח קולוניאלי בדברי, אולי משהו יותר כמו ריאליזם פוליטי.

        עכשיו אם היית מצביעה לחד"ש ומסבירה שייקח מאה שנה להגיע לשיוויון מלא עוד הייתי יכול להתחבר אל דבריך, כאמור אני כופר שאפשר להגיע למצב של שיוויון בין בני אדם, אבל לפחות לחד"ש יש משנה סדורה השואפת לכך. בל"ד מאידך, מייצגת את השאיפות של הלאום הפלסטיני. בהגדרה היא רוצה לקדם את סדר היום הפלסטיני, ורק אותו. באופן לא כל כך שונה מהדרך שבא התנועה הציונית קידמה את סדר היום של הלאומיות היהודית, ורק אותה. כאשר ההצהרות של שתי התנועות האלו, בל"ד מצד אחד והציונות מצד שני, שהן שואפות לשיוויון וצדק אוניברסלי לא צריכות לבלבל אותנו לגבי המטרות האמיתיות שלהן.

        לגבי דרום אפריקה ואמריקה, תראי אם הערבים אזרחי ישראל היו תחת עבדות או תחת משטר הפרדה לא היה אכפת לי שתצביעי גם חמאס. אבל אני מציע לך לעשות השוואה אמיתית ולראות שעד כמה שנורא פה, שם היה הרבה יותר גרוע. לכן ההשוואה לדעתי לא הכי טובה. אולי עדיף להשוות למדינות שבהם ניסו/מנסים לקיים משטר רב-לאומי, או אולי למדינות שבהם חלו מהפכות שהחליפו את סדרי השלטון- כמו שבל"ד מציעה. האם במקומות כאלו רמת השיוויון והצדק גבוהה יותר? לדעתי לא.

  9. שוו בנפשכם ארגון לא נבחר, אשר אינו מזוהה כארגון פוליטי, אשר מפעיל כמעט את כל המחאות החברתיות, המארגן ומנהל מאות עמותות וארגונים, המממן כמעט את כל הכנסים, המייעץ לכל הגופים, המפעיל כמעט את כל ההפגנות, בקיצור, קובע כמעט את כל המהלכים של השמאל בישראל.

  10. אני זוכר שקראתי את הפוסט הזה לפני יותר מחודש ולא לחלוטין ירדתי לסוף דעתו. אבל עכשיו כשחיפשתי משהו שפרסמתי על הטיימליין שלי בפייסבוק בזמן "עמוד ענן", פתאום קלטתי שבעצם התמקדתי הרבה יותר בדיון על הזכות שלי להביע דעה נגד המלחמה בזמן שיורים ובניסיון להשתיק אותי, מאשר בתושבי עזה שעברו באותו זמן שבוע של גיהנום עלי אדמות. גם לגבי ההצבעה לבל"ד – אני דווקא נתתי את הקול שלי לפלסטיני שהחליט להצביע חד"ש, ומשום מה גם לי באופן אישי הייתה יותר אמפתיה כלפיהם (וגם תפסתי את בל"ד כבדלנים שמפריעים למה שצריך באמת וזה "דו-קיום"). עכשיו כשאני קורא את זה שוב (וגם חלק מהתגובות) זה באמת מעלה אצלי קצת תהיות. בכל אופן, החלק הראשון לחלוטין הובהר לי עכשיו ואני אפילו אשתמש בו בעת הצורך (בניסיונות נואשים להסביר לשמאלנים שיש להם פריבילגיות, כמובן).

  11. פינגבק: הסיפור המוזר והעצוב של המצעד שאין לומר את שמו; או: מה קורה כששיח עדיף על מעשים | שחור-סגול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s