דיסקליימר: כפי ששמתן/ם לב, אני כותבת אחרי – ולא לפני – התרחשות הצעדה עצמה. זאת משום שלא רציתי לתרום לקלחת הויכוחים האינסופית, וגם מפאת סולידריות, על מנת לא לשים את חברות ארגון מאבק סוציאליסטי על המוקד לפני קיום הצעדה. בין היתר, בגלל זה החלטתי לא להזכיר את שמות הנפשות הפועלות במאב"ס. על הפוסט הזה אפשר להסתכל בתור הפקת לקחים לעתיד (לא רק עבור מאב"ס, אלא עבור הקהילה הפמיניסטית בכללותה). כולי תקווה שהוא יפול על אזנים קשבות.
הרקע לסיפור
ביום שישי האחרון יצאה מכיכר רבין צעדת השרמוטות, אירוע שמטרתו למחות נגד תרבות האונס והאשמת השורדות באלימות המינית שמופנית כלפיהן. צעדת השרמוטות (SlutWalk) היא תנועה עולמית שהתחילה לפני שנתיים בטורונטו, קנדה, לאחר ששוטר שהרצה באחד הקמפוסים בעיר, אמר שאם נשים לא רוצות להאנס, הן צריכות להפסיק להתלבש כמו שרמוטות. בתגובה, התארגנה צעדה פמיניסטית, שביקשה לנכס חזרה את המונח "slut", ולטעון שלא משנה כיצד אישה מתלבשת, האשמה היא תמיד על האנס, ולעולם לא עליה. התנועה התפשטה ברחבי העולם, כאשר מצעדים כאלה נערכו גם בארה"ב, אירופה, אסיה, ובארץ.

במקביל עם הצעדות בקנדה וארה"ב, עלו גם ביקורות רבות באותן ארצות לגבי הלובן של הצעדות ושל מארגנותיהן. מתמונות, למשל, קל מאוד לראות שרוב רובן של הצועדות הינן לבנות למשעי. כותבות כהות מארה"ב וקנדה העלו את השאלה, כיצד יתכן שהמצעדים הינם כל כך לבנים? מה בהם מרחיק נשים מקבוצות לא לבנות? ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? בתשובה לכך, אותן כותבות הפנו תשומת לב לעובדה שלנשים שחורות בארה"ב אין את הפריווילגיה לנכס את המילה "slut", כיוון שהמטען שהיא נושאת כלפי נשים שחורות הוא שונה, וחמור יותר, מאשר זה של נשים לבנות. כותבות מחוץ לארה"ב ואירופה אף הוסיפו שהדרישה מנשים שאינן דוברות אנגלית לנכס את המילה "slut" היא אימפריאליסטית – כלפי נשים שאינן דוברות אנגלית, למילה זו אין מטען תרבותי שקשור לחייהן ולחוויות שלהן.
חזרה לארץ
בדיווחים הראשונים בעברית על "SlutWalks" בארה"ב ואירופה, המתרגמות כלל לא השתמשו במילה "שרמוטות", אלא במילה "זנזונות" (ומלים אחרות). המונח "מצעד השרמוטות" הופיע רק כאשר פעילה ירושלמית – אור דוד – החליטה לארגן מצעד כזה בירושלים. רצה המקרה, ואור, שהיא חברה שלי, פנתה אלי באוקטובר 2011 וביקשה עיצות לגבי ארגון המצעד. בתגובה, נתתי לה כמה עיצות, ביחד עם התרגום "מצעד השרמוטות".
בשלב הזה, אני רק רוצה להדגיש עובדה שנעלמה תחת כובד הדיון השנה, ושאליה עוד אחזור אחר כך: שה-SlutWalk יובא לראשונה לארץ על ידי פעילה מזרחית (אור), ושהתרגום "מצעד שרמוטות" היה פרי מוחה של פעילה מזרחית נוספת (אני).
וכך היה בשנה שעברה – התקיימו ארבעה מצעדי שרמוטות, בירושלים, באר שבע, חיפה ותל אביב.
מה שקרה השנה: מאבק סוציאליסטי והכשל הלוגי
אחת הפעילות שארגנו את מצעד השרמוטות התל אביבי של שנה שעברה, שהינה פעילה גם בארגון "מאבק סוציאליסטי" (להלן: מאב"ס), החליטה השנה להעביר את ארגון מצעד השרמוטות לידי מאב"ס. לפני הכל, חשוב לציין את הרקע של אותו ארגון, שידוע בפוליטיקת הניכוס האגרסיבית שלו. למשל, ידועה לשמצה הנטיה של מאב"ס להשתלט על גושים ומצעדים של הקהילה הטרנסג'נדרית – להביא מגאפונים, ססמאות ושלטים משלהם, ודה פקטו להשתלט על המסר של הקהילה והמארגנות/ים. כאשר פעילות/ים טרנסג'נדריות/ים התלוננו על אותן התנהגויות, טענתן/ם של פעילי/ות מאב"ס היתה שבתור בעלי/ות ברית לקהילה הטרנסג'נדרית, אותן השתלטויות הינן למעשה תמיכה בקהילה.
כאשר קיבלו פעילי/ות מאב"ס את מצעד השרמוטות לידיהן, ישבו – כמו בעלי/ות ברית טובות – וקראו את הביקורות על המצעד מארה"ב וקנדה. בתגובה לביקורות, החליטו הפעילי/ות לעשות מצעד שרמוטות, אבל בלי המילה "שרמוטות". במקום, החליטו לקרוא למצעד שלהן/ם "לא אשמות, לא מתביישות". ראו את הכותרת פעילות מהקהילה הפמיניסטית, והתרעמו – מדוע, ומי החליטה, שנוותר על המילה "שרמוטות"? בויכוחים האינסופיים שהגיעו לאחר מכן – המשיכו פעילי/ות מאב"ס להתלות באילנות האמריקאים, ולטעון שבעקבות הפעילות השחורות מארה"ב, פעילות פלסטיניות, דתיות, מזרחיות, אתיופיות ומהגרות עבודה בארץ הביעו אי נוחות עם המילה "שרמוטה" בשם המצעד. זאת בעוד שבדיונים עצמם השתתפו רק פעילה מזרחית אחת ופעילה פלסטינית אחת שהסכימו עם אותה דיעה (השאר, והרוב, היו גברים ונשים אשכנזיות/ים).

גם כאשר החלו פעילות מזרחיות, ברה"מיות ואחרות לבקר את השמטת המילה "שרמוטות" משם המצעד – ובכלל את הניכוס, הן של המצעד והן של הביקורות נגדו – המשיכו פעילי/ות מאב"ס האשכנזים/ות להעלות באוב את אותן נשים, ככל הנראה על סמך ניחושים, שיחות אנדקדוטליות, ואותן ביקורות מארה"ב וקנדה.
די מהר, החלטנו, המבקרות, לארגן מצעד שרמוטות משלנו, באותו זמן ובאותו מקום, וזאת על מנת להתנגד לניכוס שנעשה על ידי מאב"ס, ולהחזיר למצעד את המשמעויות שניטולו ממנו. בנוסף, ליווינו את האירוע בקמפיין ממים (מהמם), שהיה בנוי על סיפורים אישיים של נשים מקבוצות שונות, וזאת על מנת להדגיש את ריבוי הקולות והחוויות שעליהן מדבר המצעד. עמוד המצעד קיבל מעל ל-800 לייקים, ובדף האירוע סימנו כ-2000 א/נשים שבכוונתן/ם להשתתף.
הכשל הלוגי
כפי שניסח אחד המגיבים בדף הפייסבוק של אחד מפעילי מאב"ס, "מארגני הצעדה מתנועת 'מאבק סוציאליסטי' הצליחו להימנע משימוש במילים לא יפות בערבית בכותרת האירוע מכיוון שהדבר מרחיק אלפי נשים פלסטיניות שברגע האחרון ביטלו הגעתן למרכז תל אביב." ואכן, בשלב מסוים, התקיימו מספר שרשורים מקבילים בפייסבוק שבו פעילות/ים אשכנזים/ות הסגבירו לפעילות מזרחיות וברה"מיות, מדוע "מצעד השרמוטות" מבטא פוליטיקה לבנה ואליטיסטית, וחזרו שוב ושוב על ההאשמה שהמצעד מבטא מסר שולי ומצומצם. מספר פעמים, הן/ם אף הזכירו את העובדה שדיברו עם מארגנות המצעדים בחו"ל, ושאלו הביעו תמיכה ברעיון.

וכאן מסתתר הכשל הלוגי: כמי שחושבים/ות עצמן/ם כבעלי/ות ברית לקבוצות מוחלשות, פעילי/ות מאב"ס קראו את הביקורות מחו"ל, ועשו להן קופי פייסט. אך כמי ששיח – ודימוי עצמי – של בעלי/ות ברית חשוב להן/ם יותר מהתנהגות של בעלי/ות ברית, הן/ם השתמשו בביקורות של קבוצות מוחלשות מחו"ל על מנת לנכס ולהשתיק קולות של קבוצות מוחלשות מהארץ. במקום להקשיב לפעילות המזרחיות והברה"מיות שלא רק תמכו, אלא גם ארגנו את מצעד השרמוטות בארץ; במקום להבין שעם התרגום התרבותי והלשוני, גם הקונטקסט השתנה; ובמקום להבין, ולפעול בהתאם לפריווילגיות שלהן/ם כפעילים/ות ש/הן/ם ברובן/ם יהודים/ות אשכנזיות/ים* – פעילי/ות מאב"ס העדיפו להפגין אטימות פוליטית מהמעלה הראשונה.
* רוב מארגני/ות האירוע הרשומות בדף הצעדה של מאב"ס הן אשכנזיות/ים, כמו גם רוב הפעילות/ים שהשתתפו בויכוחים בפייסבוק. גם רוב שמות הכותבות/ים באתר מאבק סוציאליסטי הם שמות יהודים-אשכנזים.
האלטרנטיבה: כיצד מתנהגות בעלי/ות ברית?
שני כללי הזהב של בעלת הברית הם:
- להקשיב.
- לפנות מקום.
בשניהם נכשלו פעילי/ות מאב"ס כשלון חרוץ.
ראשית, בענין ההקשבה: "רעיון" ההקשבה קיבל כאן קדימות על פני הקשבה אמיתית. חברי/ות מאב"ס קראו את הביקורות מחו"ל ולקחו אותן כפשוטן. את השאלה החשובה ביותר, הן/ם שכחו: האם פעילות/ים מקבוצות מוחלשות בארץ יצאו נגד צעדת השרמוטות, ולמה? לו היו מקשיבים/ות – אבל באמת – לפעילות מזרחיות, ברה"מיות, אתיופיות או פלסטיניות מהארץ, היו רואות את העובדות שרמזתי אליהן קודם: פעילות מזרחיות וברה"מיות היו מאלה שקידמו את המצעד בארץ, ואילו פעילות אחרות (לא רק אתיופיות ופלסטיניות, אלא גם מהגרות עבודה, פליטות ואחרות שהוזכרו ללא הרף על ידי פעילי/ות מאב"ס) כמעט ולא השתתפו בשיח. אכן יש מקום לשאול את עצמנו – באופן גורף – מדוע התנועה הפמיניסטית בארץ, בכללותה, מדירה דרך קבע נשים מאוכלוסיות אלו? אבל כאשר האצבע המאשימה מתמקדת בתנועה אחת – ועוד כזאת שמונהגת בין היתר על ידי נשים מזרחיות וברה"מיות (שלא לדבר על להטבא"קיות), ישנו טעם לפגם. גם בהתייעצותן/ם עם מארגנות המצעדים בחו"ל, כשלו מאב"ס בהבנת תפקידן/ם של בני/ות ברית – והרי מארגנות המצעדים בחו"ל הן אותן נשים לבנות שכלפיהן הופנתה הביקורת מלכתחילה!

שנית, בענין פינוי מקום – גם לו היו הביקורות נכונות ורלוונטיות גם לארץ, חובה היה על חברי/ות מאב"ס לא לארגן עבור, אלא לפנות מקום לפעילות מקבוצות מוחלשות על מנת לארגן את הצעדה שהן רוצות, ולא את הצעדה שפעילי/ות מאב"ס החליטו שטובה להן. אם היו רוצים/ות פעילי/ות מאב"ס להעצים קבוצות נשים מוחלשות – אדרבה, היו יכולות/ים לקחת את המשאבים והכסף שברשותן/ם ולתת אותם לאותן קבוצות על מנת שיארגנו מצעד משלהן. למשל, במסגרת ארגון "אחותי – למען נשים בישראל", פועלות כרגע מספר קבוצות פמיניסטיות למזרחיות, לאתיופיות, לדוברות רוסית ולפלסטיניות. במקום לנכס את קולותיהן של אותן נשים, יכלו פעילי/ות מאב"ס לפנות להן מקום לדבר עבור עצמן.

גם לאחר שפתחו פעילי/ות מאב"ס את האירוע, היתה בפניהן/ם האופציה להקשיב לביקורות ולשנות את מסרי האירוע – או לכל הפחות למחוק את האזכור לתנועת ה-SlutWalk העולמית, ובכך להמנע מהבעייתיות שבמחיקת המונח "שרמוטה" והניכוס של תנועת ה-SlutWalk. במקום זאת, הן/ם בחרו להתעלם מקולותיהן/ם של נשים מקבוצות מוחלשות בארץ, תוך ניכוס קולותיהן של נשים מקבוצות מוחלשות בחו"ל. כך, במעין היפוך אירוני במיוחד, הדימוי והרטוריקה של בעלות ברית קיבלו עדיפות על פני התנהגות ופרקטיקה של בעלות ברית.
חשוב לזכור שזו רק מקרה אחד. מאב"ס אינו הארגון הראשון, האחרון או היחיד שלקה בבלבול פוליטי מהסוג הזה. במקרים דומים, ועל מנת למנוע בלבול בין הדימוי והשיח, לבין ההתנהגות והפרקטיקה, חשוב להסתכל על הרובד החומרי: מי אומר/ת מה, ולאיזה קבוצה היא שייכת? מהם יחסי הכח ברמה החומרית? מיהי הקבוצה המוחלשת, ומי בעלת פריווילגיות? מי מרוויח מהדברים, איך ולמה? תעדוף של קולות מוחלשים אינו באמת תעדוף כאשר הוא מתקיים על גבן של קבוצות מוחלשות. לא/נשים מקבוצות פריווילגיות אין זכות לנכס את קולותיהן/ם של א/נשים מקבוצות שכאלה. כאשר תעתועי השיח מצליחים לבלבל אותנו, צריך לשוב ולחשוב: היכן הדימוי, והיכן הפרקטיקה?
תודה.
אפילו באירוע עצמו שני פעילי מאב"ס נידנדו לי, ולא הקשיבו כשהסברתי שהסיבה היחידה שאני שם היא בזכות קמפיין הממים, שהבהיר שהמצעד הוא של מגוון אנשים מקבוצות שונות, שדאג למקום לחלק מהקולות שהלא נשמעים מספיק. פעילת מאב"ס קטעה אותי והסבירה לי שזה לא שהם לא הרשו לנכות, א-מיניות, ג'נדרקוויריות, טרנסג'נדרס, וכו' לבוא.
מהממת!
גאוות שרמוטות וסולידריות
קצת כואב לי שהוזכרו כאן רק הנשים ולא קבוצות מחלושות אחרות שחוות דיכוי מיני, כגון להטבקים אחרים,נכים, חולי נפש ועוד שהזכרו בדף הממים.
גם לי, אבל אלו הקבוצות שדיברו עליהן מאב"ס…
הבנתי, בכול מקרה הערה הזאת לא באה להוריד מכמה שזה מהממם
התגובה לא תהיה קוהרנטית, אז תבוא במשפטים רנדומליים:
דבר ראשון, אני שמחה ביותר על הניכוס שעשינו לאירוע. גם בתור אשכנזיה פריבילגית הרגשתי הרבה יותר הזדהות על השרמוטות מאשר עם המאב"סים. חוץ מזה, שהניכוס נתן לי תחושת כוח מאוד חזקה.
אני משתדלת ללמוד להיות בת ברית בשנים האחרונות, וזה משהו שצריך להפנים ולתרגל, וחבל לי מאוד שנתקלנו בכזה קיר אטום. למזלי לאורך המצעד השתדלתי והצלחתי להתעלם מקיומן של המבא"סיות (רגע, אני היחידה שקוראת כך את שמן?), אבל כשכבר שמעתי הסיסמאות היו כל כך עלובות ומביכות. הכי הכעיסה אותי סיסמא שקיצוצים הם אלימות כלפי נשים. נכון שקיצוצים סוציאליים פוגעים קודם כל בנשים ובאוכלוסיות מוחלשות אחרות, אבל בהקשר של המצעד זה היה נשמע לי כאילו *זאת* האלימות. וזה עצבן אותי והרגיש לי כמו מחיקה.
אז אני שמחה שניכסנו, אני שמחה שלא שתקנו.
אני שמחה על הבמה הפתוחה בסוף היום, ושמחה על כל התהליך המהמם שעברנו יחד בחודש האחרון, ועל השיא שלו ביום שישי.
בזכות המצעד הבת שלי השתתפה במם (באופן משובח, אם יורשה לי) ובזכות הבלגן היא שאלה אותי אודות המילה (הבלתי אפשרית) הסגברה.
דברים שרואים מכאן.
הייתי בשנה שעברה במצעד. השנה נבצר ממני ומה שיכולתי לעשות זה לצפות בתמונות ולדמיין.
לפחות על פי התמונות נראה שהיה מצעד עם קהל צועדות/ים מאוד הטרוגני. (יחסית)
אני חושב שבמקרה הזה קנאת סופרים תרבה חוכמה ואולי דווקא בגלל הצורך ליצור אלטרנטיבה למצעד שאורגן על ידי מאב"ס, נוצר קמפיין מאוד חזק ומהדהד למצעד האלטרנטיבי. (האמת היא שעד שלא קראתי את התיאור, לא ידעתי בכלל שהיה מאבק מאחורי הקלעים ותודה על ההתאפקות והבגרות להוציא את הדברים רק אחרי המצעד)
תמיד תהיינה קבוצות בתת ייצוג. אם תהיינה מספיק מזרחיות, נגלה שאין מספיק ייצוג לאתיופיות ואם יהיה מספיק ייצוג לאתיופיות נגלה שעדיין אין ייצוג מספק לפלסטינאיות / מהגרות עבודה / חרדיות / בדואיות / נשים מהפריפריה . להטב"ק והרשימה לא באמת נגמרת.
אני חושב שהשאלה שצריכה להשאל היא האם המצעד הזה פַתח פֱתח לאוכלוסיות בתת ייצוג להצטרף לדיון ולפעילות בפעמים הבאות. אם הפתח התרחב. אם נראה יותר ייצוג לקבוצות התת מיוצגות, אז אפשר להגיד שאנחנו בדרך הנכונה.
תודה על פוסט חשוב
א. בפורום "אני פמינסטית דתיה" היה דיון נרחב על הנושא וחלק גדול ממובילות הקבוצה כתבו שלא ילכו להפגנה בדיוק מהסיבה הזאת
ב. אני חושב שהפיספוס הגדול של המצעד הוא לא דווקא באיבוד הפעילות השונות אלה באיבוד האישה הפשוטה מהרחוב מעבר לכך הטענה שה"אשכנזים" מסבירים לעל השאר על תרבותם (ממש כמו הסגברה) לא מנטרלת את הרעיון שבבסיס הטענה נשים וגברים מזרחים רבים לא יופיעו בהפגנה שנקראת "מצעד השרמוטות" מכיוון שזה לא מתחבר עם עולמם התרבותי
נ.ב אני קורא אותך רבות ואף פעם לא הבנתי איך יכול להיות שאתה אייזנר ומזרחית זה קצת סותר לא?
א. המילה "שרמוטה" היא מילה קשה לעיכול, ואכן נשים רבות לא מרגישות בנוח לצעוד תחתיה. אני לא רואה כל רע במצעד נגד תרבות האונס שלא כולל את המילה "שרמוטה", אבל במקרה הזה, חברי/ות מאב"ס היו צריכות/ים לוותר על השם "SlutWalk", שאותו הזכירו באירוע. אי אפשר שזה יהיה מצעד שרמוטות בלי המילה "שרמוטות" – ההשלכות של זה כבר נדונו בפרוטרוט במקומות אחרים. בקצרה אומר שזה רומז על הפרדה בין מי שהיא "שרמוטה" (ולכן רעה) לבין מי שהיא "לא שרמוטה" (טובה), כלומר עושה בדיוק את אותו דבר שמצעד השרמוטות אמור לצאת נגדו.
ב. אני לא מבינה באיזה פספוס מדובר. למצעד "לא אשמות, לא מתביישות" הגיעו כעשרים איש/ה, בעוד שלמצעד השרמוטות הגיעו 500-600, והוא קיבל כיסוי תקשורתי נרחב. אני מסכימה שזה אמנם לא היה מצעד פמיניסטי מזרחי, ושהרוב אכן היו אשכנזיות וחילוניות. לדעתי הופיעו יותר מזרחיות מאשר היו מגיעות למצעד של מאב"ס (פשוט כי מאב"ס זה ארגון של אשכנזים/ות). וגם יש לזכור שיש קישור אוטומטי בתרבות הישראלית בין פמיניזם לאשכנזיות, כך שכל אירוע או מצעד שלא מבקש לפרום את הקשר הזה באופן מכוון ומפורש יוצא אשכנזי ברובו. האמת היא שהתכוונו לשתף פעולה עם ארגון אחותי בענין הזה, אבל בסוף זה לא יצא לפועל (אחרי הכל, יש לנו גם עבודה, משפחה בחגים וכן הלאה). מקווה שבשנים הבאות כן נוכל לתקן את זה.
ולגבי הנ.ב. שלך:
א. אני מדברת בלשון נקבה בלבד, תודה.
ב. לא, זה לא סותר.
ראשית סליחה לא התכוונתי לפנות אלייך בלשון זכר
א. הבעיה העיקרית ב"מצעד השרמוטות" הוא שכדי לצעוד בו את צריכה להאמין במיניות פתוחה במרחב האישי. הווה אומר בחור/ה שלא תופסת את עצמה כפתוחה מינית לא יכולה להצטרף לצעדה. אני ממש לא בעד ההפרדה בין טובות לרעות אבל ההיפוך המיתוגי שנעשה למילה שרמוטה לא חייב להיות חלק מהמאבק אפשר לעבוד על כותרת שתבהיר שאסור לקרוא לאף אחת שרמוטה לא משנה מה היא עושה אני מוסיף וטוען החוסר נחות שמלווה רבות מהפמיניסטיות (שרובם לא שוטפות לפעילות הפמיניסטיות) הוא קריטי
ב.לא הבנתי איך 500 צועדות זה הצלחה אבל….
נ.ב לא הבנתי איך זה לא סותר, אם שם המשפחה שלך הוא אשכנזי איך את בדיוק מבינה את החוויה המזרחית ?
א. אני חולקת עליך – פוליטיקה רדיקלית היא פוליטיקה של חתרנות ופירוק היררכיות. אם היינו טוענות שאסור לקרוא לאף אחת "שרמוטה", היינו מאשררות את הרעיון ששרמוטה זה דבר רע, כלומר מאשררות את אותה היררכיה.
ב. כנראה שאתה לא מרבה להגיע להפגנות פמיניסטיות.
ג. כי אני מזרחית.
שלום, כמי שלא השתתף במצעד רציתי להעיר כמה דברים כצופה מהצד: אני לא חבר מאבק סוציאליסטי ולא מדבר בשמם, אך מהתרשמותי את מייחסת להם השקפות שלך. המושג "בעל ברית" נכון לפוליטיקה של זהויות. מאבק סוציאליסטי הוא ארגון לניני, או לנינואידי, ובתרבות הארגונית הזאת (שגם אני חלק ממנה) המושג הזה לא קיים. הבסיס הארגוני לפעילות הוא ה"קאדר", לא ה"קהילה". קאדר מורכב מפעילים המתגייסים ליוזמה, פעילות או מאבק – נקודתיים או ממושכים – והם שותפים מלאים ושווים מתוקף המאמץ שהם משקיעים. ב"יום האדמה" למשל אני לא הייתי לעולם "בעל ברית". המדוכאים ביום האדמה הם כל האוכלוסייה הפלסטינית-ערבית בפלסטין (בעיקר בתוך הקו הירוק), אבל יום המאבק הזה נהגה במפלגה הקומוניסטית ודנו בו במוסדותיה יהודים וערבים. מאוחר יותר הוקם הוועד להגנה על האדמות והוא ארגן ישירות את יום האדמה. לכן אני שותף מלא. אני כלניניסט לא בעל ברית של אף אחד. אני חבר ארגון או ארגונים, יש לי כמה תפקידים מוגדרים, אני מודע לאחריות שיש לי כחבר מוסדות מסוימים ולתקנון. אם לא קראת, אני ממליץ לך לקרוא את המאמר "מה לעשות" של לנין בעניין. לא כדי שתסכימי אלא כדי שתביני גישה של אחרים. אני חושב שזו גם התפיסה של חבר במאבק סוציאליסטי אף שאיני מייצג אותם. הרי לא במקרה הצבעת בל"ד. הרבה התלבטו בין חד"ש לבל"ד והכריעו דווקא על פי נטייתם בשתי הגישות האלה (אם כי בל"ד מתקרבת אלינו ופנתה בבחירות האחרונות ליהודים כשותפים מלאים ולא כבעלי ברית. למעשה התאימה לך יותר רע"ם-תע"ל על פי תפיסת "בעל הברית"). בקיצור, יש לפנינו שתי גישות ארגוניות והתנהגותיות שונות ואף מנוגדות ועם זאת הרבה מטרות פוליטיות משותפות. לכן צריך לדעתי לערוך הסכם מקיף להפרדה תפקודית בין הזרמים. שנוכל "ללכת לחוד ולהכות ביחד" (לנין). אחרת זה מתכון אין סופי לחיכוכים ולהסחת דעת מהמטרות שלשמן פועלים.
מסכימה לגבי הרעיון של הפרדה, הגם שאני לא חושבת שהוא אפשרי. גם יודעת ומבינה את הסיבה להתנהגות הזאת. העמדה הזאת לא מקובלת בעיני בדיוק כיוון שהיא דורסת קהילות מוחלשות ברגל גסה (ע"ע המקרים של הקהילה הטרנסג'נדרית, וגם המקרה של המצעד, ועוד כהנה וכהנה). אז אלא אם כן מאב"ס – ושאר הארגונים הלניניסטים – מתכוונים להפריד עצמם לחלוטין מהתנועות נגד הכיבוש, הפמיניזם, להטבא"ק ועוד כל נושא שהם מעורבים בו, לא יהיה לי ולחברותי מנוס מלבקר אותם פעם אחר פעם על הפוליטיקה הדורסנית שלהם.
מי שנגד הכיבוש לא יכול להוציא את עצמו מהמאבק נגד הכיבוש וכנ"ל לגבי שאר המאבקים. השאלה איזה מאבק. מאבק על אותה מטרה יכול להתנהל בנפרד. את יכולה לאסור על מאבק סוציאליסטי לארגן הפגנה נגד הכיבוש? הם יארגנו אם הם ירצו. אבל ברור שהיא מתנהלת על פי גישתם. כנ"ל לגבי הפגנות שאת וחברותייך מארגנות. גם כשיש קרבה פיזית אפשר להחליט שיש חציצה ברורה בין גושים ואירוע אחד הוא כמה אירועים סמוכים.
טוב, כחבר מאבק סוציאליסטי שלא יצא לו ממש להיות בארגון הצעדה הזו, אני רוצה לחדד את הגישה שלנו קצת.
הארגון שלנו עובד בשיטה של תוכנית מעבר, כלומר, אנו מתחברים למודעות הקיימת בשטח ולוקחים אותה צעד אחד קדימה. כמובן, שיש לנו אג'נדה פוליטית, זה לא שאם המודעות היא פאשיסטית, אנחנו עושים אותה יותר פאשיסטית – זה לדוגמה, כי המושג פאשיזם כרגע לא ממש קשור למה שקורה בישראל.
לא יודע כמה פעילות מזרחיות, פלסטיניות וכו' הגיעו למצעד השרמוטות, אנחנו חשבנו שחשוב למשוך יותר את השכבות הרחבות של הנשים בארץ, כאלה שלא פעילות, שסובלות מסקסיזם, אבל לא מתקוממות נגדו בצורה מאורגנת, אפילו לפעמים "זורמות" איתו (בקטע של "ככה זה בנות" לא בקטע של תרבות האונס). קיבלנו את הרושם שמלא נשים, לרבות דתיות (מוסלמיו או יהודיות), מסכימות עם המסר, אבל מה לעשות, לא רוצות שיקראו להן שרמוטות. כארגון מטריאליסטי, חשוב לנו יותר לדבר על התכלס, להביא יותר א/נשים למאבק בדיכוי, לא לנכס בחזרה מילה כזו או אחרת. אם נשאיר את אותו המסר, אבל נשנה את השם, וזה יביא יותר א/נשים – זה מה שצריך לעשות. עוד פעם, הביקורת המקורית באה מנשים בארץ בשנה שעברה, בחו"ל אולי רק אישררו אותה.
עוד דבר – אנחנו לא מאמינים ב"שיח הפריוילגיות" או "בעלי ברית", כמו שאת מגדירה את המושג. כן, רצוי שנציגי הקבוצה המדוכאת תוביל את המאבק, אבל זה לא אומר שכל השאר צריכים לסתום את הפה. כל מי שרוצה לתרום – מוזמן. על המסרים היה דיון גם בפייסבוק וגם פנים מול פנים, אבל אני לא יודע ממש מה הלך שם.
בעיניינו תרבות האונס הוא חלק מבעיית הקפיטליזם הגלובלית, אז כל הגישה הזאת של להדיר פעילים "עם פריוילגיות" ("תשתוק ותתנהג כמו בעל ברית") הוא הרסני ומיותר. להתחלק לקבוצות קטנות ולהתווכח מי יותר מדוכא, כשהשיטה דופקת את כולנו, זה לא לעניין. ליפול להפרד ומשול של "האשכנזים אשמים" הוא לא לעניין.
לחשוב שהפעילות הנהדרות של מאבק סוציאליסטי, שעמלו שבועות רצופות על הקמת המצעד, כמו שהן עמלות כל השנה עם חבריהם הגברים על מאבקי עובדים, המאבק בכיבוש והגזענות, בקפיטליזם ולהט"בופוביה – פחות טובות ממך, כי הן החליטו לוותר על המילה "שרמוטה", זה גם לא לעניין.
נ.ב.
נכתב שהמצעד הוא "בהשראת הסלאטווק העולמי", כי אי אפשר לנתק אותו מההקשר הזה. מה שחשוב זה המסרים, לא השם, לדעתי.
ואין לנו כ"כ הרבה משאבים, כמו שאולי נראה לך. אנחנו ארגון שלא מקבל תרומות מבעלי הון או קרנות מתוך עקרון, כל מה שיש לנו זה דמי חבר ותרומות של אנשים מהשורה. אך גם אם היו לנו מיליונים, לא היינו ממנים ארוע כלשהו ועומדים מהצד. או שזה ארוע/מאבק שחשוב לקדם, ואנחנו נרתמים אליו במלוא הכוח – או שלא.
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אפשר לשאול לאיזה חלקים בדיוק בפוסט שלי התגובה העיניינית שלך מתייחסת?
לחלק שעליו כתבתי פוסט שלם, שם למעלה.