על טיפולי המרה וביסקסואליות – מבט היסטורי

הפוסט הזה בפייסבוק

[אמ;לק: ישנה הנחה שאנשות בי פאן ופולי לא נמצאות בסכנה לטיפולי המרה ולא נפגעות מהם בגלל הפוטנציאל שלנו להמשך לאנשים מהמגדר "הנכון". אך נהפוך הוא: בימים המוקדמים של טיפולי ההמרה, בי פאן ופולי היו בסיכון גבוה במיוחד כי הן.ם נתפשו כבעלות.ים פוטנציאל גבוה יותר ל"ריפוי". השיחה על טיפולי המרה רלוונטית וצריכה לכלול גם אותנו. כדי לתת לאנשות בי פאן ופולי (בעיקר בקהילות דתיות) את האפשרות להתנגד, להתקיים ולחיות בלי שינסו "לרפא", "לתקן" ולהשמיד אותנו אנחנו חייבות להעלות, להתעקש ולהמשיך לדבר את עצמנו.]

לצד השאלות שמתעוררות על המשמעות הסמלית של ביסקסואליות בהקשר של טיפולי המרה, אפשר וגם רצוי שנדבר על הקשרים המעשיים שבין השניים, על איך הקיום של ביסקסואליות משפיע לא רק על התפישה של טיפולי המרה, אלא ממש על הפרקטיקה איך הם מתבצעים ועל מי.

gay-demons
לא הצלחתי למצוא את המקור לתמונה. אם מישהי.ו יודע.ת מהו, בבקשה תגידו לי ואלנקק

ישנה תפישה בתרבות הדומיננטית שבגלל הפוטנציאל של בי, פאן ופולי להמשך לאנשות מהמגדר שהחברה תופשת כ"נגדי" (או כ"נכון"), יותר קל לנו להשתלב בחברה תחת ניראות הטרונורמטיבית. כלומר, שאנחנו יכולות לבחור לחיות חיים סטרייטים ולכן להיות מוגנות מדיכוי להט"בופובי. ספציפית בהקשר של טיפולי המרה, ישנה הנחה שאנשות בי פאן ופולי לא נמצאות בסכנה ולא נפגעות מהם שהפוטנציאל שלנו להמשך לאנשים מהמגדר "הנכון" מגן עלינו.

מבחינה היסטורית, ההנחה שביסקסואליות מתפקדת בתור מגן מפני טיפולי המרה אינה נכונה. נהפוך הוא: בימים המוקדמים של טיפולי ההמרה, בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, בי פאן ופולי היו בסיכון גבוה במיוחד, לא למרות אלא בגלל המשיכה הביסקסואלית שלהן.ם. בגלל הפוטנציאל להמשך לאנשות מהמגדר "הנגדי", בי פאן ופולי נתפשו כבעלות.ים פוטנציאל גבוה יותר ל"ריפוי".

בשנת 1886, פרסם ריכרד פון קראפטאבינג את הספר "פסיכופתיה מינית" (Psychopathia Sexualis"), ספר שהפך משפיע ביותר ביחס לקטגוריות ולתפישות של מיניות בחברה המערבית. בין היתר, קראפטאבינג המשיך ופיתח את הפרוייקט הרפואימדעי המערבי של קטגוריזציה ונתינת שמות לנטיות מיניות שונות. לפני תקופה זו, הקטגוריות המיניות היו גמישות הרבה יותר, רוב הזמן לא נתפשו בתור תכונה מהותית של האינדיבידואל, וגם לא נתפשו בצורה בינארית כאילו הן מוציאות אחת את השניה מהכלל*.

בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, עם גיבוש הבינאריה של הומוסקסואליות והטרוסקסואליות, התחילו חוקרי המיניות לכמת סוגי משיכה שונים עד כמה נמשך אדם מסוים לנשים, ועד כמה לגברים (כי ברור שבינאריה זה גם במגדר). הכימות הזה היה תוצאה וחלק בלתי נפרד מהפרקטיקה של טיפולי המרה היכולת להמשך או לא להמשך למגדר "הנכון" שימשה בתור מבחן עד כמה אותו אדם מתאים לעבור טיפול המרה.

וכך כותב ג'ונתן נד כץ בספר "המצאת ההטרוסקסואליות" במסגרת דיון בכתביו של קראפטאבינג (תרגום שלי, כל השגיאות במקור):

"בנוגע לאפשרויות טיפוליות, הרופא מציין שאנשים שנמשכים מינית לשני המינים הם המועמדים הטובים ביותר עבור המרה לנורמה ההטרוסקסואלית. […]

"לדעת הרופאים, היה צורך דחוף במיוחד לתמוך בפוטנציאל לתשוקה הטרוסקסואלית אצל מטופלים שהביעו בה ענין ~כלשהו~. לכן כאשר מטופלים עם נטיה לשני המינים המשיכו מרצונם לממש את משיכתם החדמינית, הפסיכיאטרים הפעילו עליהם משטור מוסרי חמור במיוחד."**

לפי הכתוב, לא רק שבי, פאן ופולי היו בסיכון גבוה יותר לטיפולי המרה, אלא גם סבלו מעונשים חמורים יותר, ואולי גם משיטות אגרסיביות יותר, בגלל הפוטנציאל שלהן.ם להמשך למגדר "הנגדי".

לצערי אין מחקר נוסף על הקשר הזה בין ביסקסואליות לטיפולי המרה לא ביחס להיסטוריה ולא ביחס לתקופתנו (כי למה שיחקרו נושא כה "שולי" ו"לא מענין"). מה שבטוח זה שהשיחה על טיפולי המרה רלוונטית וצריכה לכלול גם בי, פאן ופולי. שהתופעה הזוועתית הזאת בהחלט לא מדלגת עלינו, ויתכן שגם שמה אותנו בסיכון מיוחד.

המחיקה הביסקסואלית והתפישה שביסיוּת מעניקה פריווילגיה משתיקות את הקולות שלנו בדיון שנוגע לחייהן.ם של רבים.ות מאיתנו, בעיקר בקהילות דתיות. אבל אם השיחה לא תכלול גם אותן.ם, אם לא נכיר באלימות שמופנית כלפיהן.ם וכלפינו בהקשר של טיפולי ההמרה, לא נוכל להגדיר את הבעיה, ולכן גם לא להאבק נגדה. כדי לתת לנו, ולהן.ם, את האפשרות להתנגד, להתקיים ולחיות בלי שינסו "לרפא", "לתקן" ולהשמיד אותנו אנחנו חייבות להעלות, להתעקש ולהמשיך לדבר את עצמנו. עד אחרון הלהט"בופובים.

אני לא דתיה או דתל"שית אני מזמינה את מי שכן להשמיע קול ולספר על הנסיון שלכן.ם (מי שרוצה לשלוח הודעה פרטית מוזמנת, ואפרסם פה בשרשור באופן אנונימי).

* כמובן שזה הרבה יותר מורכב מזה, וקשה להכליל לגבי כל התפישות בכל התקופות. אבל לצורך הענין, נשאר עם זה.

** Jonathan Ned Katz, The Invention of Heterosexuality, 2014. Pp.24.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s