בושת הגאווה – פנזין על התנגדות לקראת מצעד הגאווה

לכבוד בואו הקרב והולך של מצעד הגאווה, תרגמתי מאמר על קבוצת "Gay Shame" בסן פרנסיסקו, בתקווה שישמש לנו קצת השראה ויעזור לנו עם רעיונות לפעולות רדיקליות/אלטרנטיביות/ביקורתיות לקראת מצעד הגאווה של העיריה ביוני.

מתוך ההקדמה:
"המאמר שבחוברת זו מספר את סיפורה של בושת הגאווה משנת 1998 ועד 2004 (בעיקר בסן פרנסיסקו) ומפרט את פעולותיה השונות. הוא גם מכיל ניתוחים מבריקים של הקשר בין התנועה הלהט"בית המיינסטרימית לבין גורמים שמרניים וממסדיים כמ…ו קפיטליזם, מיליטריזם, מעמדיות, גזענות ופוליטיקה ימנית, בעיקר בתור הספרה העירונית – הרבה מהם רלוונטים באופן מפתיע גם לתל אביב (תחשבו על חולדאי בהקשר לגאווין ניוסום, ואם לא השתכנעתן אז דברו איתי). המאמר מדגים שיטות פעולה קוויריות רדיקליות להתנגדות פנים-קהילתית ותוך-עירונית. הוא גם מספר על האלימות, המעצרים וההשתקה שסבלה מהם הקבוצה, לעתים קרובות תוך השתתפות פעילה של גורמים "להט"בים" (=ההה"הים) כמו המרכז הגאה של סן פרנסיסקו וועדת הארגון של מצעד הגאווה (נשמע מוכר למישהי?)."

הנה קישור לעותק אלקטרוני.

בימים הקרובים גם יהיו עותקים ברוגטקה, סלון מזל ובבית הפתוח בירושלים. אני חושבת לשים כמה גם בקואלה (בית קואליצית נשים לשלום), ויהיו כמה גליונות אצל שוקי הרזה. אני עובדת גם על הפצה לירושלים וב"ש. אם מישהי/ו רוצה לקחת ממני כמה גליונות ולהפיץ איפה-שלא-יהיה, אשמח אם תשרשרו לי.

אם בא לכן/ם להתווכח על נחיצות מצעד הגאווה, אנא לכו למקום אחר. תגובות שישללו את הצורך במצעד גאווה ימחקו.

מודעות פרסומת

אהבה, זעם והכיבוש – ההרצאה שלי בכנס הביסקסואלי בלונדון

אני פותחת בהתנצלות: התכוונתי לשבץ את הוידאו ישירות בפוסט כדי לחסוך לכן/ם את המעבר לעמוד אחר. אבל וורדפרס הביע התנגדות נמרצת, ולא משנה כמה ניסיתי לשכנע אותו, הכל היה לשווא.

אז הנה הלינק להרצאה שלי, באדיבות שישה צבעים :)

http://makore.6tzvaim.com/node/524

את ההרצאה הזאת נתתי בחודש ספטמבר בכנס BiCon בלונדון, הכנס הביסקסואלי הבינלאומי.

תקציר ההרצאה:

Love, rage and the occupation: bisexual politics in Israel/Palestine

The Israeli occupation of Palestine has had a deep influence over both external and internal LGBTQ and bisexual/pansexual politics. What is the connection between the occupation and inner LGBTQ violence? How does that connect to last year's Bar-No'ar shooting? How are all of these events related to bisexual erasure? And what does the Israeli bisexual community think about all this?

בתגיות יש עוד פירוט לגבי נושאי ההרצאה.

אורך הוידאו: 69 דקות. ההרצאה באנגלית, ללא כתוביות :(

ולמי שאין לה סבלנות – אל פחד. בקרוב הרצאה דומה בסלון מזל.

נ.ב.

גם לילך הרצתה, על התנגדות קווירית לכיבוש. שווה לבדוק :)

סקר הבריאות של חוש"ן, ובריאות של בי ופאן

לפני כשבועיים, השיק ארגון חוש"ן, סקר בריאות חדש על הבלט"ות. באופן אופייני למדי עבור חוש"ן, הסקר התחיל מלא בכוונות טובות, אך לצער כולן/ם, התוצאה לא דמתה לכוונות.

ראשית, כדאי להזכיר את מכתבן/ם של הפעילות/ים הטרנסג'נדרים/ות, אשר פרשו מהשתתפות בבניית המחקר לאחר שחוש"ן חזרו בהם מהבטחות שהבטיחו לקבוצה בתחילת התהליך. בעיני כל הסיפור הזה מבייש מאוד בכל הנוגע להתנהלות חוש"ן וליחס שלהם לקהילה. באופן כללי, לחוש"ן יש נטיה לראות את עצמם כארגון ידידותי, מקבל ומכיל עבור כל חלקי הבלט"ה, אך ליפול לבורות מצערים של הדרה ופוביות למרות הכוונות הטובות.

אבל לפחות את הקהילה הטרנסג'נדרית הם הזמינו.

בקנה אחד עם הטענות שטענתי בפוסט על סדרי עדיפויות קהילתיים, חוש"ן הניחו שכלל אין צורך בנציגות מהקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית בתהליך יצירת הסקר, כנראה עקב הנחה שלבי/פאן אין צרכים רפואיים נפרדים מאלו של הומואים ולסביות. השמועה אומרת שיוצר המחקר (לכאורה, לכאורה) אף הגדיל לעשות, והצהיר שאת הנתונים של נשים ביסקסואליות ינתח כנתונים של לסביות, ואת הנתונים של ביסקסואלים ינתח כנתונים של הומואים.

בסקר עצמו, לא מופיעה כל התייחסות ספציפית לצרכים ולנסיבות הייחודיים של ביסקסואליות ופאנסקסואלים. גם ההערות ששלחתי להם לאחר שמילאתי גרסת פיילוט, זכו (כמעט) כולן להתעלמות מוחלטת (ואת ההערות עצמן אדביק למטה).

גם בכתבה שהתפרסמה בנושא ב-Ynet, הוזכרו רק הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים, והשיווק שנעשה לסקר (לפחות זה שראיתי באטרף) פונה להומואים בלבד (רק הומואים, כן? אפילו לא לסביות או טרנסים).

מן הסתם, חוש"ן (ולא רק חוש"ן) סובלים ממחסור בידע על בריאות של ביסקסואליות ופאנסקסואלים. אז רציתי לשתף את הקהילה בקצת מידע על הנושא.

על בריאות של ביסקסואליות ופאנסקסואלים

אפתח בציטוט של עצמי, סתם כי זה שימושי. כאשר מדברים על ביסקסואלות ופאנסקסואלים כקבוצה כוללת (נשים, גברים, טרנסים/ות וכל השאר), הססטיסטיקה היא:

ביסקסואלים ופאנסקסואליות סובלות יותר מדכאון ונטיה להתאבדות מאשר כל קבוצות הנטיה המינית (הומואים, לסביות, ביסקסואלים והטרוסקסואלים), בי ופאן גם סובלות יותר מבריאות פיזית ירודה מכל הקבוצות האלה עקב חוסר נגישות לטיפול רפואי ופסיכולוגי נאות. ביסקסואלים ופאנסקסואליות מפקפקות יותר בנטיה המינית שלהן וסובלות מחוסר בטחון לגבי מקומן בקהילה. בי ופאן הן גם קבוצת הנטיה המינית עם השכיחות הגבוהה ביותר של עוני, והסבירות הגבוהה ביותר של השארות בארון במקום העבודה (עוד שני מרכיבים שמשפיעים על נגישות למערכת הבריאות וככלל על בריאות נפשית ופיזית).

כאשר מדברים על השוואות בין הומואים לעומת גברים ביסקסואלים ועל לסביות לעומת נשים ביסקסואליות, הססטיסטיקה של הבי/פאן היא תמיד יותר גרועה, בין אם מדובר בדכאון, השארות בארון, בריאות פיזית (עישון, סמים, תזונה, משקל, מחלות), וכן הלאה.

מבחינה סטטיסטית, הבי/פאן נמצאות/ים פחות או יותר אי שם עם הטרנס בכל מה שקשור לנגישות לטיפול רפואי נאות, ידע של צוותים מטפלים, מודעות, משאבים ומתן טיפול פיזי ונפשי הולם (למרות שמצבן/ם של הטרנסים/ות גרוע אף יותר). כלומר, אלו שתי הקבוצות מתוך הבלט"ה שזקוקות כרגע להכי הרבה מחקר, משאבים, תמיכה וכן הלאה. על כן בעייתי על אחת כמה וכמה שאלו שתי הקבוצות אשר סבלו מההדרה הרבה ביותר במסגרת הסקר (אבל לא שזה מפתיע – הרי יש סיבה שהמצב הוא ככה).

אותה הזנחה במשאבים, במחקר, בידע ובתמיכה הינה הגורם לשכיחות הגבוהה של רעות חולות למיניהן בקרב הבי/פאן (וגם הטרנס). אחד מהאפקטים החמורים יותר של המצב הזה הוא המנעות מטיפול רפואי – א/נשים מרגישות לא בנוח ללכת לרופא עקב יחס לא הולם, ועל כן מזניחות את בריאותן/ם בצורה שפוגעת בהן. התופעה הזו מאפיינת את כל הבלט"ות, כמובן, אבל מכל קבוצות הנטיה המינית, ביסקסואליות ופאנסקסואלים הן הקבוצה עם השיעור הגבוה ביותר של התופעה הזאת.

אבל גם אם מניחות בצד את ענין המחלות ושכיחותן, ומתמקדות בפרקטיקה מינית וסקס בטוח – גם כאן, המצב הוא חמור. באופן כללי, מידע על מין בטוח לרוב פונה או לסטרייטים/ות או להומואים (ועוד בעיה היא שאין מידע לנשים שעושות סקס עם נשים). למשל, המידע שמפיץ משרד הבריאות (ביחוד בסביבות יום האיידס) מתעלם מא/נשים שעושות/ים סקס עם נשים ועם גברים. גם לא מתבצעים מחקרים בנושא מטעם מערכת הבריאות בארץ, ומן הסתם גם לא מתפרסם מידע. בכך מסכן משרד הבריאות את בריאותן/ם של הביסקסואליות, הפאנסקסואלים, וכל מי שמקיימ/ת יחסי מין עם א/נשים מיותר ממגדר אחד (ולא משנה כיצד היא מזדהה).

גם בביקורים אצל הרופא/ה, ידוע שהרופא/ה (ובעיקר רופא/ת המשפחה ו/או הגניקולוג/ית) אמורה לספק למטופל/ת מידע על מין בטוח ומניעת מחלות מין. בפועל, לא רק שזה לא קורה, אלא גם כאשר זה כן קורה, נוטה הרופא/ה להסיק את הנטיה המינית של המטופל/ת מתוך מערכת היחסים העכשווית (למשל: היות ואני נמצאת כרגע במערכת יחסים עם אישה, הרופא/ה תניח שאני לסבית – וגם שאני מונוגמית). לחילופין, גם אם היא שואל/ת, רוב הסיכויים שהשאלה תנוסח: "בנים או בנות?", בצורה שתעודד את המטופל/ת הביסקסואלית או הפאנסקסואל להשאר בארון. הנחה כזאת תגרור תשובה חסרה, ועל כן גם סיפוק של מידע חסר (או שום מידע כלל – למשל, רוב הרופאות/ים מניחות/ים שלסביות לא צריכות להזהר ממחלות מין), וסיכון בריאותה של המטופל/ת.

ההערות שנזרקו לפח

כאילו זה לא גרוע מספיק, הנה ההערות ששלחתי לחוש"ן לגבי הסקר בגרסת הפיילוט שלו. אם תמלאו את הסקר (אם תרצו, זו כבר החלטה שלכן/ם)  תוכלו להבחין שרק אחת מהן נכנסה לשאלון מתוך העשר ששלחתי (כנראה כי היא היתה רלוונטית גם ללסביות). ההערות מנוסחות בדיוק כפי ששלחתי אותן לחוש"ן:

  • בשאלה על נטיה מינית, מופיעות רק 5 נטיות: הומו, לסבית, ביסקסואל/ית, פאנסקסואל/ית וסטרייט/ית. חסרות עוד לפחות שתי נטיות: הומופלקסיבל והטרופלקסיבל (homoflexible and heteroflexible), ובאופן אופטימלי יכללו גם האופציות: גמיש/ה, פלואידי/ת (fluid) אומניסקסואל/ית, קווירי/ת, לא מוגדר/ת ומתלבט/ת (למרות שיכול להיות שזכרוני מטענה אותי והאחרונות אכן כלולות).
  • באותה שאלה צריכה להיות האופציה לסמן יותר מתשובה אחת. בעוד שבשאלה לגבי מגדר, הייתי חופשיה לסמן מספר מגדרים שאני מזדהה איתם, בשאלה זאת מצאתי את עצמי נאלצת לבחור בין שתי זהויות, שאני מזדהה איתן במידה שווה (ביסקסואלית ופאנסקסואלית). למותר לציין, שאני מכירה גם א/נשים רבות שמזדהות/ים גם כבי/פאן וגם כהומואים/לסביות, וכן הלאה. צריך לאפשר סימון של מספר תשובות שונות. ומי יודע, יכול להיות שנגלה כמה דברים מעניינים…
  • השאלה "עם מי קיימת יחסי מין בחצי השנה האחרונה?" כוללת (למיטב זכרוני), רק גברים, נשים, טרנסים וטרנסיות. לדעתי השאלה צריכה לכלול את כל המגדרים, או לכל הפחות להוסיף ג'נדרקווירס, שאינן/ם נכנסות לאף אחת מהאופציות האלה.
  • השאלה "האם יש לך בן/ת זוג קבוע/ה כעת? אם כן, כמה זמן נמשכים היחסים?" אינה מכלילה א/נשים פוליאמוריות/ים. צריכה להיות אופציה לפוליאמוריה, ושאלות שמתייחסות ליותר מפרטנר/ית קבוע/ה אחת.
  • השאלה "בעת קיום מין אוראלי בחצי השנה האחרונה, האם השתמשת בקונדום?" מתייחסת רק לא/נשים שקיימו מין אוראלי עם זכרים. צריך לחלק לשתי שאלות. הראשונה: "בעת קיום מין אוראלי עם זכרים בחצי השנה האחרונה, האם השתמשת בקונדום?". והשאלה השניה: "בעת קיום מין אוראלי עם נקבות בחצי השנה האחרונה, האם השתמשת במחסום כלשהו (למשל: ניילון נצמד, או אחר)?" [זו ההערה שנכנסה].
  • בחלק של השאלון שמתייחס לדעות קדומות ויחס מצד הרופאים, צריכה להיות שאלה שמתייחסת לנטיה של רופאים להניח שבי/פאן הן/ם הומואים, לסביות או סטרייטיות/ים. כאשר בי/פאן מספרות לרופא/ה על פרטנר/ית ממין או מגדר אחד, לרופא/ה יש נטיה להניח את הנטיה המינית לפי המין/מגדר של הפרטנר/ית (למשל, אם אספר שיש לי חברה, הרופא/ת תניח שאני לסבית). בנוסף, כאשר רופאים ורופאות שואלות על הרגלים מיניים, הנטיה היא לשאול "נשים או גברים?", שאלה שמעודדת בי/פאן להשאר בארון מול הרופא/ה. צריכה להיות שאלה שמתייחסת לכך.
  • בשאלה על סטטוס ארון, צריך להוסיף גם אופציה לקהילת הלהט"ב. הרבה ביסקסואליות ופאנסקסואלים (ובטח גם טרנסים/ות) מסתירות את זהותן מפני הקהילה, למרות שהן מחוץ לארון בפני חברות/ים.
  • כדאי גם להוסיף אופציה לבני/ות זוג, מאותה סיבה.
  • ולשאול גם לגבי איזו מהזהויות. א/נשים סימנו הרבה אופציות בשאלות הקודמות. למשל, למישהי שסימנה "לסבית" ו"ביסקסואלית" בשאלה על נטיה מינית, יתכן (ואף סביר) שהיא לא מסתירה את הזדהותה כלסבית מהקהילה (ואולי גם מההורים, חברות/ים וכולי), אבל כן מסתירה את היותה בי.
  • כדאי גם להוסיף "קהילה אחרת: פרט/י".

אז מה עכשיו?

אני אישית מילאתי את הסקר – אבל בעיקר כדי לראות את הנוסח הסופי של השאלות. מחד, אני לא בטוחה אם במצב אחר הייתי ממלאת אותו לאור ההתנהלות האתית המבישה של חוש"ן בכל הנוגע להכללת הבי והטרנס. מאידך, גם חשוב לאסוף מידע עלינו כדי ללמוד ולהשתפר, ובשביל זה צריך למלא את הסקר.

מצד שלישי, אני חושבת שהדבר היחיד שחוש"ן יכולים לעשות עכשיו כדי לפצות על ההתנהלות הלקויה שלהם הוא ליזום שני מחקרים חדשים: אחד על הביסקסואליות/פאנסקסואלים, ושני על הטרנסג'נדרים/ות והג'נדרקווירס – ובכל אחד מהמחקרים, לשתף את הקהילות בבניית המחקר, וכמובן בנתונים הסופיים.

נ.ב.

במקביל לסקר של חוש"ן, הושק מחקר לגדול בישראל על ידי המרכז הגאה, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב. המחקר הזה אפילו לא מנסה להיות מכליל, ומתעלם כליל מכל מי שאינו/ה הומו או לסבית. משעשע במיוחד שגם אל מול הביקורת, החוקרים ממשיכים להצדיק את עצמם, תוך הצהרות כמו שצרכי הבי/פאן נכללים תחת צרכי ההומואים והלסביות, וש"גם לטרנסג'נדרים יש נטיה מינית" (על חוסר ההתייחסות לזהות מגדר).

על גל אוחובסקי והעצומה: חלק שני – סדרי עדיפויות קהילתיים

הפוסט הזה הוא החלק השני בסדרה של שלושה פוסטים. לחלק הקודם, לחצו כאן.

דומה שיש שתי הנחות בסיס לגבי כל מאבקי הבלט"ה:

  1. המאבק ההומואי הינו המאבק הכללי, אשר נוגע לכל קבוצות הלהטב"ק.
  2. כל המאבקים של הקבוצות האחרות הינם תתי-מאבקים שוליים.

אני חושבת ששתי הנקודות האלה נמצאות ביסודם של רוב מקרי ההשתקה, ההדרה והדחיקה של קבוצות בקהילה שלנו.

בואו נסתכל על זה קצת

המאבקים העיקריים ש"הקהילה הגאה" בארץ מקדמת כרגע הינם: המאבק לשוויון בנישואין, המאבק למען פונדקאות, והמאבק למען זכויות אימוץ. באופן לא רשמי, הקהילה (אשר נוכסה באופן אלגנטי על ידי משרד החוץ בשיתוף עם עירית תל אביב) מנהלת את המאבק למען "הוורדת" הכיבוש ואת פרוייקט התיירות הגאה. עוד בנבכי הקהילה, אפשר למצוא את המאבק נגד הומופוביה (שימו לב: רק הומופוביה, לא להטב"קופוביה) ואת המאבק נגד הארוניסטים (ושימו לב לקריאה של ביסקסואליות כארון שמתבצעת בלינק השלישי). כמעט מיותר לציין, כל המאבקים האלה מנוהלים על ידי- ותפורים למידותיהם של- (תחזיקו חלק, ניבול פיות בדרך) גברים הומואים אשכנזים מהמעמד הבינוני-גבוה.

סתם דוגמה: לכבוד יום השנה לרצח, הוציא הבית הפתוח מסמך זכויות לקהילה. לא אתמקד כרגע בתוכנו, אלא רק אזכיר אנקדוטה, קטנה אך משמעותית. במסגרת תהליך ניסוח המסמך, כתבתי פסקה שמוקדשת לביסקסואליות/פאנסקסואלים וחוסר הנגישות שלנו לשירותי בריאות (כללית ונפשית) הולמים. באופן לא ממש מפתיע, הפסקה נמחקה מהגרסה הסופית. כאשר כתבתי לצוות המשפטי של הבית הפתוח לשאול מדוע, התשובה היתה (במילים כאלה ואחרות) שאת המורכבויות האלה נשאיר לאחר כך. התשובה הזאת (כמו רבות דומות לה) מתייחסת למאבק הביסקסואלי כתת-מאבק שולי שלא ראוי לאזכור ספציפי במסמך שמפרט את הזכויות החסרות בקהילה (אגב, מסמך שבו הקהילה הטרנסג'נדרית דווקא כן קיבלה סעיף משל עצמה). והדוגמאות בלתי נדלות, באמת.

העצומה נגד גל אוחובסקי משקפת את סדר העדיפויות הקהילתי הזה, על ידי בחירת הכותבות/ים להתמקד רק באספקט אחד מתוך שלל אספקטים בעייתיים בהתנהגותו של אוחובסקי. לפי סדר העדיפויות שבעצומה, אאוטינג של אמן הומו הינו ענין חמור אשר משפיע על הקהילה כולה, ודורש תגובה ומחאה רחבה. לעומת זאת, התבטאויות ביפוביות, טרנספוביות, לסבופוביות, סקסיסטיות ושאר ירקות – לא.

למה אנחנו בכלל מדברות על זה?

העצומה עצמה, והגלים שהיא יוצרת, מעידים בעצמם על סדר העדיפויות הבעייתי הזה. כמו שכתב ערן כהן-גבע בפייסבוק: שנה אחרי הרצח, שוב הנושא החם שמעסיק את הקהילה הוא אאוטינג, ארון ואוחובסקי – כאילו אין לנו נושאים דחופים יותר לדבר עליהם. כאילו אין להטב"קופוביה משתוללת בחברה, כאילו אין דיכוי נגד קבוצות בתוך הקהילה, כאילו הפצועים כבר קיבלו פיצויים מהמדינה והשתקמו לחלוטין כולם, כאילו אין נוער להטב"קי במצוקה, כאילו יש מספיק משאבים לקהילה, כאילו אין הוורדה של הכיבוש על גבינו, או כאילו שחברות קהילה שלנו לא נעצרות כל יום שישי בשייח ג'ראח. למי אכפת מכל זה? הארון ההומואי, זה הנושא הבוער.

בערך באותו יום שבו פורסמה העצומה נגד אוחובסקי, פורסמה עצומה שניה, למען שינוי סדרי העדיפויות בקהילה. כרגע עצומה זו עומדת על 143 חתימות בלבד, בעוד העצומה נגד אוחובסקי עומדת על 1,197. והרי זה פלא? הרי כולנו יודעות מהם הנושאים החשובים באמת…

וטיזר לפעם הבאה

הבעיה השלישית עם העצומה היא שהיא מופנית ליניב ויצמן ומבקשת ממנו להדיח את אוחובסקי מתפקידו כנשיא ארגון הנוער הגאה. יניב ויצמן הינו דמות בעייתית בפני עצמו, וגם ארגון הנוער הגאה אינו חף מבעיות. קצת על הבעיות, וקצת על האלטרנטיבות – בחלק הבא

ביפוביה והשתקה חמורה בהצגה "העולם שייך ל…"

זהו טקסט שהוצאתי לתפוצה רחבה במיילים, נתבקשתי לשים אותו בכתובת פומבית.

חברות וחברים,

אתמול הייתי בהצגה "העולם שייך ל…", ההצגה של קבוצת "קשת מזהב" במרכז הגאה, בבימוי חיים טל. למי שלא יודע/ת, ההצגה סובבת סביב סיפורים מחייהם של חברי הקבוצה, הומואים מבוגרים (כמעט) כולם.

כמעט – כי אחד מחברי הקבוצה, אדם ללו אלמוג, הוא ביסקסואל גאה.

אבל אף אחת לא יכלה לדעת את זה ממבנה או מתוכן ההצגה. למרות שההצגה מבוססת על החיים האמיתיים של חברי הקבוצה, אדם לא מדבר על הביסקסואליות שלו במהלכה. עבור הקהל שלא מכיר אותו, אדם הוא הומו וביסקסואלים לא קיימים (כולל באמירות שנאמרות על ידי המשתתפים האחרים, כגון "אני הומו טהור, תמיד הייתי רק עם גברים", ואמירות אחרות).

בסוף ההצגה ניגשתי לאדם ושאלתי אותו, למה הוא לא מדבר על הביסקסואליות שלו במסגרת ההצגה? הוא סיפר לי שהבמאי אסר עליו לדבר על ביסקסואליות, משום שההצגה היא "רק על הומואים". אדם סיפר לי שהוא ביקש ואף התחנן מהבמאי בשלב ההפקה להכניס ולו משפט אחד על ביסקסואליות, כדי שאם יש ביסקסואלים בקהל, שיוכלו לדעת שגם הקבוצה שלנו קיימת. בשלב אחר, הוא התנה את השתתפותו בהצגה בכך שיתנו לו להביא את הביסקסואליות שלו אל הבמה. הבמאי לא הסכים בשום פנים ואופן.

המקרה הזה הוא מקרה קלאסי של השתקה של ביסקסואלים ודיון על ביסקסואליות, השתקה שהיא ממש אלימה, מכיוון שאדם ביקש והתעקש שיתנו לו לדבר על הנושא, אך ללא מזור. על אחת כמה וכמה חמור המקרה משום שההצגה אמורה היתה להיות חוויה מעצימה למשתתפים מקבוצת "קשת מזהב", ולאפשר להם להביא את עצמם – הזהויות שלהם, חייהם והחוויות שלהם – אל הבמה ואל הקהילה. לא רק זאת, אלא שחלק ממטרת ההצגה היתה להעלות מודעות בקהילה לחוויות השונות של אנשים מבוגרים בקהילה ולהביע כבוד ותמיכה כלפיהם. לפי גישתו של חיים טל, כבוד ותמיכה כנראה מגיעים רק להומואים, ואילו הביסקסואל צריך להסתיר את זהותו כדי לזכות באותו כבוד שניתן לחבריו ההומואים לקבוצה.

חמור עוד יותר הוא שהדבר נעשה תחת כנפי המרכז הגאה במסגרת פעילות רשמית, היות והמרכז אמור להקצות משאבים ותמיכה לא/נשים מכל קהילות הלהט"ב (ולא משנה מאיזו קבוצה הם). לא ידוע לי מי ידע/ה על המקרה בזמן ההפקה ומי לא, אבל לא ברור לי כיצד מעשה חמור כל כך עבר בשתיקה לאורך שנה של הפקה, שהיו מעורבים בה כל כך הרבה גורמים.

אחרי ההצגה, ניגשתי לחיים טל ביחד עם אדם ופניתי אליו בענין. הוא לא ענה לטענות שלי ואמר שזה לא הזמן לדיון על כך. לאחר מכן, ניגשתי למנהל המרכז הגאה, והוא אמר שיבדוק את הנושא. בינתים זה מצב העניינים. רציתי ליידע את כולן/ם על המקרה הזה, כי אותי אישית הוא באמת מרתיח.

הרגישו חופשיות/ים להפיץ.

סולידריות,
שירי