סקס הטרוסקסואלי קווירי ושבירת ההיררכיות

את הטקסט הזה כתבתי בשנת 2007 ופירסמתי בפנזין (המצוין!) "פותחות את הפה". אני מעלה אותו עכשיו על פי בקשה.

כמה נקודות שכדאי לזכור: ראשית, הטקסט נכתב בשנים שבה הקהילה הטרנסג'נדרית עוד נמצאה בשלביה המוקדמים, ולכן חלק מהשפה שהשתמשתי בה נופלת לבינאריות מגדריות ומיניות (למשל, בכל מה שקשור ל"מין ביולוגי", א/נשים "שגדלו כגברים", וכו'). שנית, הגלגול הנוכחי של הקהילה הביסקסואלית עוד אפילו לא עלה על דל מחשבתנו באותה תקופה, מה שיצר מחיקה די בוטה של ביסקסואלית במסגרת טקסט שמדבר על נושא ביסקסואלי מאין-כמוהו – הנושאים שקשורים בביסקסואליות מוחלפים במילים "הטרוסקסואליות" ו"קוויריות", לפי ההקשר. היום כבר לא הייתי עושה שטויות כאלה. את הדברים שכתבתי פה למדתי בתוך מערכת יחסים ביסקסואלית עם בן זוג, כלומר הידע הזה נוצר מתוך חוויה ביסקסואלית, סגנון חיים ביסקסואלי ותרבות סקס ביסקסואלית, וחשוב לי להכיר בזה. שלישית, יש קטע בטקסט שבו אני מביעה גישה סקס-נגטיבית כלפי בדס"מ – ואכן הדברים שציטטתי (וייחסתי לבדס"מ כולו) הם קשים וגרועים. עם זאת, אני מרגישה צורך לציין שדברים אלה משויכים לקהילה מאוד ספציפית בתוך התחום הרחב של בדס"מ – הקהילה הגוריאנית – שידועה בעמדותיה המזעזעות כלפי נשים, עמדות שבדרך כלל אינן מקובלות על ידי הקהילה הבדס"מית בכללותה.

תהנו.

מעמדות, תפקידי מגדר, יחסי כח, היררכיה, ניצול, כפיה – כל אלה יכולים לשמש בדיון על הסקס ההטרוסקסואלי הסטרייטי, וכל אלה נכנסים למשחק (כל אחד ברמתו הוא) כשאנחנו נכנסות למיטה עם מי שנולד למין הזכרי.

אני מבדילה פה בין זכר לגבר. זכר הוא מין ביולוגי – המבנה הגנטי של הגוף; בעוד שגבר הוא המגדר – מקבץ צורות ההתנהגות שמיוחס לגבריות (דיבור, שפת גוף, לבוש וכולי). לא כל הזכרים הם גברים מבחינת התנהגותם, ולא כל הגברים הם זכרים מבחינה ביולוגית. [זהירות: טרנספוביה!] מה שכן ניתן להגיד על כל הזכרים, בהינתן שגידלו אותם ככאלה (ובין אם שינו את המגדר שלהם אחר כך ובין אם לא), הוא שכולם גדלו בתנאים מועדפים. את כולם גידלו להתנהג בצורה מסוימת, לחשוב בצורה מסוימת, להרגיש בצורה מסוימת. גם אותנו היתנו להתנהג, אבל בצורה שונה לחלוטין. המשך קריאת הפוסט "סקס הטרוסקסואלי קווירי ושבירת ההיררכיות"

עוד על ההבדל בין בי לפאן

 זהו פוסט למתקדמות/ים. להסבר מלא יותר, מוזמנות/ים לקרוא פה (בעברית) ופה (באנגלית – מומלץ).

מעט מאוד פעמים אני כותבת משהו על פאנסקסואליות. בתגובות שלי לשיח על ההבדלים בין בי לפאן, אני בדרך כלל מקפידה לדבר רק על ביסקסואליות. יש לזה סיבה: שאני לא רוצה, ולא אוהבת לרדת על פאנסקסואליות כזהות. לדעתי היא זהות מגניבה שיכולה לשמש אותנו למטרות פוליטיות מהממות. באופן כללי, אני לא מאמינה בלרדת על זהויות של אחרות/ים – זה כלל וכלל לא מהמם.

ועם זאת (ואולי בגלל זאת), היום אני מרשה לעצמי להזכיר כמה מילים – לא על פאנסקסואליות כפשוטה, אלא על פוליטיקה פאנסקסואלית. אני רוצה להדגיש את ההבדל הזה: הפוליטיקה הפאנסקסואלית היא דבר נפרד מזהות פאנסקסואלית (למרות שכמובן הן קשורות). לא כולן/ם מזדהות כפאן מאותן סיבות ובאותה צורה – ועם זאת, יש שיח דומיננטי בנושא. אני רוצה גם להזכיר שפעם גם אני הזדהיתי כפאן, והפסקתי לא בגלל שהפסקתי לאהוב את המילה, אלא בגלל שנמאס לי מהפוליטיקה. אני כותבת וחושבת הרבה מאוד על הנושא, אז רציתי לחלוק תובנות חדשות שלי בענין. המשך קריאת הפוסט "עוד על ההבדל בין בי לפאן"

המיתוס של ניפוץ מיתוסים – שיח הנורמליות ופוליטיקה ביסקסואלית

אוקיי, אני חורגת פה מנוהגי בקודש לפרסם פה רק פוסטים שכתבתי בעברית, ומתרגמת פוסט שלי מהבלוג באנגלית. הסיבה היא שאני חושבת שזה הטקסט המבריק ביותר שיצא לי לכתוב לאחרונה, ושהוא מבהיר יפה מה שניסיתי להגיד כאן וקצת הסתבכתי.

שימו לב: הפוסט מיועד לקהל ביסקסואלי בינ"ל (בעיקר אמריקאי ובריטי). התנועה הביסקסואלית שם היא קצת מעפנה ועל כן הבלוג שלי באנגלית מוקדש רבות לביקורת עליה.

הערה תרגומית: אנגלית היא שפה עם אופציות לניטרליות מגדרית. כשנתקלתי באופציות כאלה, הפכתי אותן בעברית לנקבה :)

בפוסט שפרסמה לא מזמן, הקדישה הבלוגרית The Suburban Bi פסקה למה שהיא הגדירה בתור "פוסט ניפוץ-המיתוסים המתחייב, שבערך כל בלוג ביסקסואלי מספק". ואכן, נראה כמעט בלתי אפשרי להתקל באיזשהו טקסט על ביסקסואליות באנגלית מבלי לראות את אותם המיתוסים, עם אותו סט תשובות. אז חשבתי לקחת את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על ניפוץ-המיתוסים הזה, ועל המשמעות הפוליטית שלו ושל המיתוסים האלה לגבינו, כקהילה ביסקסואלית.

וכך אומרת The Suburban Bi:

  • קיום. כן, אנחנו קיימות.
  • מונוגמיה. כן, אנחנו יכולות.
  • נאמנות. כן, אנחנו יכולות. וכן, אנחנו עושות.
  • HIV ואיידס. לא, זה לא הכל באשמתנו.
  • בלבול. לא – באמת שאנחנו לא.
  • חוסר החלטיות. לא – לא זאת המשמעות של גמישות.
  • חמדנות. כן, אנחנו יכולות לרקוד על חתונה אחת.
  • תחתונים. כן – אנחנו מסוגלות לשמור את האיברים שלנו בפנים, כמו כל אחת אחרת.
  • בחירה. לא – אנחנו לא יכולות לבחור להיות סטרייטיות; אנחנו לא יכולות לבחור להיות לסביות או הומואים; לא בחרנו את הנטיה המינית שלנו ברגע אחד של השתוללות מעורפלת-חושים. מי כן?

אז הבה נעבור שניה על הדברים האלה: לא, אנחנו לא מופקרות. לא, אנחנו לא משתרמטות. לא, אנחנו לא מדבקות. לא, אנחנו לא בוחרות להיות ככה (SRSLY, למה שמישהי תבחר בדבר כזה?). כן, אנחנו נורמליות. לא, אנחנו לא מאיימות על הזהות המינית שלכן/ם. כן, אנחנו בדיוק כמוכן/ם. לא, אתן/ם לא בסכנה להיות כמונו. לא, אנחנו לא מאיימות על על הדעות שלכן/ם, החברה שלכן/ם או הבטחון שלכן/ם.

כמעט מיותר לציין, כל זה מכוון לאוזני המעמד הבינוני ההטרוסקסואלי הלבן, הכל-נוכח, כל-שולט. זה שאנחנו לא מאיימות עליו, כן?

בלי מיתוסים ובלי ניפוץ

"אני רוצה הרפתקאות וסיכונים עצומים, ולהיות כל מה שאומרים עלינו".

– דורותי אליסון, פעילה לסבית

הביסקסואליות הסטריאוטיפית מדומיינת בתור סוכנת חתרנית והיפרסקסואלית של כאוס ושינוי חברתי – בדיוק בגלל שהיא מאיימת על המבנה החברתי העכשווי. כל סטריאוטיפ משקף שטח של חרדה חברתית שעליו ביסקסואליות מאיימת, ובכך חושף את הפוטנציאל החתרני והמהפכני של ביסקסואליות לגבי שינוי והתנגדות למבנה החברתי, לתרבות, לחברה ולמערכת.

אז הבה נעבור עליהם שוב, הפעם קצת יותר לאט:

  • קיום: החברה תמיד אוהבת להכחיש את מה שמהווה איום. הנסיון להכחיד את קיומה של הביסקסואליות מבטא נסיון לחסל את את הפוטנציאל המהפכני שהיא טומנת בחובה.
  • מונוגמיה: ביחד עם הטרוסקסיזם, הינה דרכה החביבה של הפטריארכיה לשמור עלינו ביחידות קטנות, צייתנות ומסודרות. לשלוט בנו. להפריד אותנו אחת מהשניה, לדאוג להמשך הקפיטליזם ולשמור על מינימום של התנגדות.
  • נאמנות: אני מאוהבת במטאפורה של הביסקסואלית כבוגדת. אנחנו באמת בוגדות. אנחנו בוגדות במונוגמיה, אנחנו בוגדות בפטריארכיה, אנחנו בוגדות בממשלה בסירובנו לציית להסדרים הזוגיים שהיא מקדשת, אנחנו בוגדות במדינה עם האפשרויות שוברות-הבינאריה ופורצות-הגבולות שאנחנו מייצגות. אנחנו בוגדות במלחמה. אנחנו בוגדות בקהילת "הלהט"ב" (ההה"ה) על הנורמליזציה והאסימילציה שהיא מקדמת. אנחנו בוגדות בכל דבר שמגביל את החופש שלנו, וכל דבר שעומד בדרכנו.
  • HIV ואיידס: מחלת "הקוויריות", אשר מגלמת באורח כה פיזי את החרדה הסטרייטית להדבק בקוויריות שלנו. ביסקסואליות מערערת על הגבול הסטרילי בין הקוויריות החולות להטרוסקסואלים הבריאים. ואם קוויריות היא מחלה מדבקת, אני שמחה להיות נשאית.
  • בלבול: כלומר, חוסר יציבות. כלומר, ספק. כלומר, סוכן של שינוי: אנחנו מטילות ספק. אנחנו מערערות. אנחנו משנות.
  • חוסר החלטיות: סירוב להתאים לגבולות שמכתיבה לנו החברה. סירוב לעצם הקטגוריות שאנחנו אמורות לבחור ביניהן. התמוטטות של בינאריות, של הפרדה ושל בידוד. קריאה לשונות, סולידריות ואהבה.
  • חמדנות: היא חרדתה של החברה המערבית מפני מין. מפני כל דבר שחורג מגבולות החדירה-בתנוחה-מסיונרית-ההטרוסקסואלית-סיסג'נדרית-זוגית-מונוגמית-ונילית. ביסקסואליות מדומיינת כהיפרסקסואלית תחת ההנחה שסקס זה רע, שלרצות יותר מדי ממנו זה רע, שלרצות כל כמות שהיא זה רע, שלרצות א/נשים מיותר ממגדר אחד זה רע. שלרצות יותר מאדם אחד זה רע. ביסקסואליות היא מהפכה מינית. היא עצמאות מינית לנשים. היא חקירה והנאה מהגוף שלנו, מהמיניות שלנו, מהמגדרים השונים שלנו והאינטראקציות המיניות השונות שלנו, לא משנה מי אנחנו ולא משנה מי הפרטנריות/ים שלנו. בחברה שמבוססת על חרדה ממין ועל תרבות של אונס, לקחת את המיניות שלנו לידינו זהו אקט מהפכני.
  • תחתונים: לפעמים אומרים ש"ביסקסואל הוא אדם שמכניס היד לתחתונים של מישהי/ו, ושמח ממה שהוא מוצא". האם זו חרדה משחרור מיני ומגדרי? היתכן שזה נותן מקום ליותר מרק שני סוגים של גופים ממוגדרים?
  • ברירה: כן! כי אנחנו מנהלות חיים קווירים מהממים, מרגשים, מנצנצים, מדהימים, משחררים ומהפכניים, מלאים באהבה, זעם, סולידריות, מאבק, חברות, כאב ושמחה. אם לך היתה את האופציה, לא היית בוחר/ת בה?

טקסט שלי במגזין Bi Women

עדכון קטן: אתמול יצא גליון החורף של מגזין Bi Women (המצוין והמומלץ ביותר!), ובו טקסט קצר שלי על הכנס הביסקסואלי בלונדון (עמ' 6).

וחוץ מזה, העורכת, רובין אוקס המהממת, ביקשה למסור הודעה לקוראות הישראליות:

I'd love to see more Israeli subscribers. Please feel free to invite women in your network to sign up (at biwomenboston.org). (And remember: a bi identity is not a requirement for subscribing, nor is a female body!)
Thanks,
Robyn

תהנו :)

נטיה זו שאינה אחת: פוליטיקה ביסקסואלית (או: אנרכהפמיניזם ביסקסואלית)

את הפוסט הקודם, סיימתי עם האמרה שיש פוליטיקה ויש זהות שהיא ביסקסואלית באופן יחודי, ושאנחנו צריכות להתחיל לדבר אותה. בפוסט הזה אני רוצה לתאר כמה מהאלמנטים הפוליטיים שקופצים לי לראש כשאני חושבת על ביסקסואליות. אצלי האלמנטים האלה קשורים לאנרכיזם, כי אני אנרכיסטית. אצלכן/ם זה יכול להיות אחרת.

* חשוב להבהיר מראש שבפוסט הזה אני לא מדברת על זהות ביסקסואלית אינדיווידואלית, או על איך שביסקסואליות/ים מתנהגות או חיות את חייהן, אלא על פוליטיקה שעולה מהמשמעויות של ביסקסואליות בתרבות (למי שמדברת אקדמית שוטפת: אפיסטמולוגיה).

ביסקסואליות היא גורם מאיים בחברה המערבית – את זה אנחנו יודעות כי היא מדוכאת ומוכחשת על כל צעד ושעל. בעיני הכח הפוליטי והאנרכיסטי של ביסקסואליות הוא האיום שהיא מהווה. ביסקסואליות משקפת בעיני החברה חזיונות אימים של חופש מגדרי, שחרור מיני, עצמאות מינית של נשים (ובכלל) וביטול היררכיות חברתיות מסוגים שונים. הרבה סטריאוטיפים יש על ביסקסואליות: כולם משקפים אלמנטים שונים של חרדה חברתית מפני הפוטנציאל החתרני של ביסקסואליות.

"כל מה שזז"

סטריאוטיפים רבים וטובים מדברים על ביסקסואליות כמי שאינן יכולות לבחור, חסרות הבחנה, יושבות על הגדר, לא בוחרות צד, וכן הלאה. כלומר: חופש מוחלט. מי שאינה בוחרת היא מי שנתונות בפניה כל האופציות. מי שיושבת על הגדר, יכולה לקחת מכל צד שהוא. כלומר: הגדר היא המקום שממנו אפשר למוטט את ההפרדה ואת ההיררכיה. חברה אשר בה קיים חופש מיני ומגדרי מחייבת פירוק של כל המבנים החברתיים אשר מצריכים קטגוריזציה, הפרדה ויחסי כוחות בין קבוצות שונות בחברה. בחברה אשר בה הפרדה ויחסי כוחות הן מרכזיות כל כך לקיומה, לא פלא שחופש מהפרדה כזו הוא רעיון מאיים. אותו כלל יפה לכל סוג של היררכיה בחברה: מין, מגדר, נטיה מינית, גזע, לאום, מוצא, גיל, מעמד, ועוד כהנה וכהנה. בעיקר ככל שזה נוגע לגברים, נשים, מגדרים שונים ונטיות מיניות שונות, ביסקסואליות מפרקת את החוקים משום שהיא אינה פועלת לפי ההפרדות האלה.

בכל מקום שבו נמצאת בינאריה, נמצאת גם הביסקסואליות, מתחתיה, מעליה ובצדדיה. בכל מקום שבו מנסות לפרק את הבינאריה, הפירוק הזה הוא ביסקסואלי. ביסקסואליות היא כל מה שזז. לכן ביסקסואליות היא גם אנרכיסטית מטבעה. היא מהפכנית ומשנת עולמות משום שהיא אינה נשמעת לחוקים, אלא חותרת תחתיהם.

60 שניות אקדמיות

מקרה בוחן יפה לפוטנציאל המין-מגדר-נטיה החתרני של ביסקסואליות מופיע במאמר שקראתי לאחרונה ב-Journal of Bisexuality, מאת אפריל קאליס. קאליס, אישה חכמה, כותבת על ג'ודית באטלר ומביאה דוגמאות ביסקסואליות לתיאוריה שלה. לפי באטלר, החברה מסדרת אותנו לפי רצף של מין, מגדר ונטיה מינית. מי שנולד זכר, למשל, מצופה מן החברה להיות גבר, ומי שהוא זכר-גבר, מצופה להיות גם הטרוסקסואל (כלומר, להמשך לנשים). כל פגיעה במרכיבים האלה (למשל, אם הוא לא זכר אלא אינטרסקס, או היא לא גבר אלא טרנסית, או אם הוא לא הטרוסקסואל, אלא הומו) מערערת את הרצף כולו ומפחידה את החברה בצורות שכולנו יודעות עליהן, ועל כן החברה מבקשת להכחיש אותן. באטלר עצמה מתעלמת באלגנטיות מביסקסואליות, אבל קאליס משלימה לה:

על פי באטלר, החברה הלסבופובית, קוראת לסביות בתור מי שהן "בעצם גברים", ועל כן מכחישה את קיומן לטובת דחיקה שלהן לצד ההטרוסקסואלי. הנטיה המינית של הלסביות מפריעה לאותו רצף, ולכן החברה חוזרת "ומתקנת" אותן: מי שנמשכ/ת לנשים=גבר הטרוסקסואל (וכנ"ל לגבי הומואים שנחשבים למי שהם "בעצם נשים", וגם לגבי טרנסיות, שנחשבות לגילום של אותה נשיות הטרוסקסואלית אשר ההומואים "מסתירים"). אך מי יוכל ומי תדע לקרוא את הביסקסואלית? כאשר הביסקסואלית נמצאת עם מגדר שונה משלה, אפשר לקרוא אותה כהטרוסקסואלית, ולכאורה, הסדר יושב על כנו בשלום. אך כאשר היא נמצאת עם מגדר דומה, היא פוגעת ברציפות: מהי עכשיו? לסבית? כלומר, "בעצם גבר"? אבל רגע, היא גם נמשכת לגברים. אז אולי היא כן אישה? ומה עם מגדרים אחרים, שאינם גבר או אישה? עם ובלי קשר למשיכה – דומה שהביסקסואליות יוצרת סוגים חדשים של קיום והפרעה לרצף. היא לא מתיישבת באף אחד מהרצפים שהחברה ארגנה בשבילה, והיא גם מסרבת לקבע אותם – ואת עצמה – בשום מקום אחיד.

חזרה לפוליטיקה

כלומר, ביסקסואליות חותרת לא רק תחת רצף המין-מגדר-נטיה, אלא גם על עצם הקביעות והרציפות של הסדר הזה. לכן לא מפתיע שביסקסואליות נחשבת גם לסמן של שינוי – חוסר קביעות, חוסר נאמנות, חוסר החלטיות – כל אלה מצביעים על חרדה של החברה מפני שינוי – שינוי אשר מקושר גם לשבירת ההיררכיות שלמעלה. ביסקסואליות היא פורצת-סדר, פורקת עול. ביסקסואליות, כרעיון, אינה נמצאת רק במקום אחד, אלא בכל המקומות בבת אחת: היא אינה נשארת במקום, היא גמישה, משתנה בזמן, במרחב, בצורה, בעוצמה. כספיתית, החברה לא מסוגלת לתפוס אותה.

רעיון השינוי עומד בסתירה ברורה לרעיון הסדר שעליו מבוססת החברה ההטרופטריארכלית. הזליגה בין קטגוריות וצורות קיום שונות שמציעה הביסקסואליות גם היא אנרכיסטית, משום שהיא לא רק מפרה את ההיררכיות (כמו שכתבתי קודם), אלא מפרה את עקרון הסדר ההטרופטריארכלי ומשנה את הכללים שלו.

יש עוד המון לכתוב, אבל כהרגלי, כתבתי יותר מדי (ופחות מדי). ונגמר לי הזמן.

בפוסט הבא: על ביסקסואליות ופמיניזם, ועל המסורת הפוליטית של התנועה הביסקסואלית.

על הקרב הלשוני, ועל פוליטיקה ביסקסואלית

קצת רקע

אחד הדיונים המרכזיים ביותר, והמרתקים ביותר, בקרב הקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית (בארץ ובחו"ל), הוא הקרב הלשוני לגבי הטרמינולוגיה – ביסקסואליות vs. פאנסקסואליות. אותו דיון, באופן סכמטי ודיכוטומי-משהו, נראה בערך כך:

המחנה הפאנסקסואלי טוען שה"בי" ("שניים") בביסקסואליות מתייחס לשני מגדרים ומינים, הלא הם: נקבה/אישה וזכר/גבר. על כן, ממשיך הטיעון, ביסקסואליות הינו מונח טרנספובי אשר לא מכיר בקיומם של יותר משני מינים ו/או מגדרים ולמעשה מוחק את האופציות המגדריות הרבות האחרות. על פי כן, "ביסקסואליות" הינה מילה המתארת משיכה רק לגברים ולנשים סיסג'נדריות/ים, ואינה מספקת לתיאור של משיכה ליותר משני מינים ו/או מגדרים. (גילוי נאות: בעבר, גם אני השתייכתי למחנה הזה*).

לעומת זאת, טוען המחנה הביסקסואלי, כי "ביסקסואליות" (כמו הומוסקסואליות, לסביות והטרוסקסואליות) הינו מונח שהומצא על ידי הממסד הרפואי ולא על ידי הקהילה הביסקסואלית, ועל כן מטרתו לא היתה לתאר תשוקה אלא פתולוגיה. בנוסף, המונח הומצא בשנות ה-20 של המאה ה-20, תקופה שבה לא היתה קיימת השפה לתיאור של יותר ממין ו/או מגדר אחד. במהלך כל ההיסטוריה של התנועה הביסקסואלית, ביסקסואליות/ים השתמשו במילה על מנת לתאר משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד, וזאת למרות החסר שהיה קיים בשפה באותן תקופות. למעשה, הקהילה הביסקסואלית והקהילה הטרנסג'נדרית תמיד היו קרובות אחת לשניה – ואין זה נדיר לשמוע עדויות של טרנסג'נדריות/ים וג'נדרקווירז אשר מספרות שהקהילה הביסקסואלית היא בין הקהילות הידידותיות ביותר עבור זהויות מגדר שונות. ההגדרה המקובלת ביותר לביסקסואליות בקרב התנועה הביסקסואלית העכשווית הינה "משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד" (ההגדרה של רובין אוקס), ולא "משיכה לשני המינים" כפי שמקובל לתאר אותה בממסד הרפואי. כעת בתנועה הביסקסואלית, לא מקובל לפרש את ה"שניים" שב"בי" בתור "גברים ונשים", אלא בתור "מגדרים גבריים שונים ומגדרים נשיים שונים", או בתור "משיכה למגדרים דומים לשלי, ולמגדרים שונים משלי" (בהתבסס על הומו=דומה + הטרו=שונה). ולסיום, מזכיר המחנה הביסקסואלי את יחסי הכוחות בדיון: ביסקסואליות אינה מילה בינארית יותר או פחות מ"לסביות", "הומוסקסואליות" או "הטרוסקסואליות", ולמרות זאת ביסקסואליות הינה היחידה אשר מקבלת ביקורת על רקע זה – דבר שעולה בקנה אחד עם היחס השלילי כלפי ביסקסואליות בקרב הבל"טות, ובכלל.

והקרב ממשיך. רק בשבוע שעבר, פרסמה ג'וליה סראנו (הפעילה הטרנסית הפמיניסטית המהממת) כתב הגנה מעמיק ומענין על המילה "ביסקסואליות". כמה חודשים לפני כן, התפרסם מאמר נוסף בנושא בבלוג הביסקסואלי/טרנסי/קווירי Raspberry Mousse. דיונים משני הצדדים מתקיימים באופן שוטף, בקרב התנועה ומחוצה לה, והיד עוד נטויה…

* גם אם נתקלתן/ם בעותק של הספר Getting Bi (המצוין) – המאמר שלי שם נכתב באותה תקופה.

(רוצות/ים לקרוא עוד על ההבדל? לכו לפה.)

למה זה לא משנה ב-כ-ל-ל

בדיון בנושא שנערך לפני כמה שבועות ברשימת התפוצה הטרנסג'נדרית, אמר שוקי הרזה דבר חכם: (בפראפרזה) כל עוד ביסקסואליות ופאנסקסואלים ימשיכו להזדהות על פי מושאי התשוקה שלהם, כנראה הדיון הזה ימשיך להתקיים, וימשיך לירות חצים לכל עבר. (אותו דיון ברשימה התקיים בעקבות פסקה שנויה במחלוקת אותה פרסמה דנה ג. פלג בפנזין ע' קווירית, במאמר לכבוד יום הביסקסואליות הבינלאומי. באותה פסקה תיארה דנה את המגוון המגדרי האפשרי תחת המונח "פאנסקסואליות", בצורה שהפריעה למספר א/נשים מהקהילה הטרנסג'נדרית [החלק השנוי במחלוקת ירד מאז]).

ואני מוצאת את עצמי לוקחת צעד אחורה ושואלת: למה, באמת, אנחנו מזדהות לפי מושאי התשוקה שלנו? היכן הפוליטיקה שלנו? מבני הכוח, הדיכוי, השיח, הזהות? היכן ההזדהות שלנו עם עצמנו? שיח ביסקסואלי/פאנסקסואלי שעוסק בשאלות של מגדר וטרנסג'נדריות הוא שיח שמשכפל את הרעיון שביסקסואליות אינה חשובה בפני עצמה, אלא רק בצמידות לנושאים אחרים. הוא משכפל את הרעיון שביסקסואליות ופאנסקסואלים אינן חוות דיכוי כקבוצה, אינן זקוקות למאבק משל עצמנו ואינן חולקות זהות משלנו – אלא רק את הזהויות של מושאי המשיכה שלנו.

אך נהפוך הוא: ביסקסואליות היא פוליטיקה. ביסקסואליות היא חוויה. ביסקסואליות היא כאב, היא שמחה, היא פחד, היא זהות. ביפוביה היא מבנה חברתי, היא מערך כוחות והיא משפיעה עלינו בדיוק כמו כל כח חברתי אחר (ממשל, קפיטליזם, פטריארכיה, מיזוגניה, שוביניזם, הומופוביה, לסבופוביה, טרנספוביה, גזענות, סוגנות, ועוד ועוד).

כאשר שואלות לסביות למה הן מזדהות כך, הן מדברות לא רק על אהבה או משיכה לנשים, אלא גם (ובעיקר) על פוליטיקה: על הזדהות (עם נשים), על עקרונות פמיניסטים, על עצמאות מינית, על המאבק הלהט"בי, ועל קהילה. כאשר שואלות ביסקסואליות ופאנסקסואלים למה הן/ם מזדהות/ים כך, בדרך כלל, התשובה תהיה מוגבלת רק למושא(י) המשיכה.

אנו חייבות להתחיל לדבר את הזהות שלנו כזהות שלנו ולא של אחרות/ים. אנו חייבות להתחיל לחשוב במונחים של עצמנו, לדבר את הדיכוי של עצמנו, לפתח שפה משל עצמנו ומשמעויות משל עצמנו. יש פוליטיקה ביסקסואלית, יש זהות, יש מאבק ויש קהילה.

ועל הפוליטיקה הביסקסואלית – בפרק הבא