כמה ביסקסואליות, טרנסג'נדרים, לסביות והומואים יש?

אלו המספרים, לפי דו"ח מאוד נרחב שנערך על ידי מכון וויליאמס בארה"ב. את הדו"ח המקורי ניתן לקרוא כאן.

בעיני, החלק החשוב ביותר בסטטיסטיקה הזאת, הוא מן הסתם החלק הביסקסואלי, היות ואחת הטענות הכי נפוצות נגדנו היא שאנחנו מיעוט כה קטן (בקהילה, ובכלל). אז בפעם הבאה שיגידו לכן/ם את זה, בבקשה תפנו אותן/ם לפה.

ססטסטיקת להטב01

מודעות פרסומת

האם אפשר לרפא לסבית? מחשבות על "דייט בחשיכה"

מאמר שלי שהתפרסם היום באונלייף. אני מפרסמת כאן את הגרסה הבלתי-ערוכה, כיוון שקיצצו לי די הרבה:

ביום שבת קיבלנו הצצה נדירה "לצד האחר" של ביסקסואליות. בדרך כלל אנחנו שומעות
על נשים סטרייטיות שמעוניינות להתנסות עם נשים אחרות, או על נשים שעבורן
ביסקסואליות היתה "שלב מעבר" בדרך החד-סטרית אל הנטיה הלסבית. הפעם, לעומת זאת,
הוצג לנו סיפור של אישה לסבית שמעוניינת להתנסות עם גבר.

בפרק האחרון של תוכנית הריאליטי "דייט בחשיכה" הופיעה בחורה, מאיה שמה, שמעידה
על עצמה: “מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת נשים. אף פעם לא הייתי עם גבר".
מאיה הגיעה לתוכנית "כדי לתת לעצמי צ'אנס להיות עם גבר, ואולי ללמוד משהו חדש
על עצמי". במהלך הפרק, מאיה פוגשת ומתחילה עם אחד הרווקים, עומר.

להמשיך לקרוא

מלים, בינאריות וביפוביה, או: למה "בי" זה בינארי אבל "FTM" זה לא

את הפוסט הזה כתבתי ופרסמתי בבלוג שלי באנגלית כבר לפני שנה. לאחרונה מצאתי את עצמי מקשרת א/נשים (מהארץ) אליו לעתים יותר ויותר תכופות. אז החלטתי שיהיה רעיון טוב לתרגם אותו בשלב זה, כדי להפוך אותו לנגיש יותר לדוברי/ות עברית. הגרסה הזו היא קצת שונה מהפוסט המקורי – היא מבוססת על גרסה אחרת של אותו טקסט, שמיועדת לספר שלי על ביסקסואליות (גם הוא באנגלית).

שימו לב 1: הביקורת שלי על שיח טרנס וג'נדרקווירי באה מנקודת המוצא שלי בתור ג'נדרקוויר ביסקסואלית.

שימו לב 2: הפוסט הזה נכתב בעיקר עבור קהל אמריקאי ובריטי, ולא הכל אחד לאחד כמו בארץ.

שימו לב 3: זה פוסט ארוך – אבל הוא שווה את זה :)

מבוא

נראה לאחרונה שמקובל יותר ויותר בקהילות קוויריות, טרנסג'נדריות וג'נדרקוויריות לדבר על ביסקסואליות בתור זהות בינארית, כלומר כזו שהיא טרנספובית באופן מהותי. הטיעון בדרך כלל נראה כך: בגלל שהמילה "ביסקסואליות" כוללת בתוכה את המילה "בי" (מילולית: "שתיים"), אזי מעצם מהותה היא מצביעה על בינאריה מגדרית, קרי רק שני מינים ומגדרים, ומוחקת את קיומם של מינים ומגדרים שאינם בינארים. המצדדות בגישה זו בדרך כלל ממליצות להשתמש בקטגוריות זהות אחרות (כגון פאנסקסואליות, אומניסקסואליות, פוליסקסואליות, קוויר, וכן הלאה), שמאזכרות יותר משני מגדרים באופן מפורש. (גילוי נאות: בעבר גם אני דגלתי בגישה הזו). למרות שכיום אני חושבת שהזהויות האלה הן כלי חיובי וחשוב בקידום שיח על זהויות מגדר שונות, אני עם זאת מרגישה שההאשמות "הבינאריות" נגד ביסקסואליות הן פחות חיוביות, ולא באמת עוזרות הרבה. בפוסט הזה הייתי רוצה לבחון את שיח "הבי זה בינארי" באופן ביקורתי, בתקווה לסתור אותו ולהתחיל לפרק אותו. להמשיך לקרוא

נטיה זו שאינה אחת: פוליטיקה ביסקסואלית (או: אנרכהפמיניזם ביסקסואלית)

את הפוסט הקודם, סיימתי עם האמרה שיש פוליטיקה ויש זהות שהיא ביסקסואלית באופן יחודי, ושאנחנו צריכות להתחיל לדבר אותה. בפוסט הזה אני רוצה לתאר כמה מהאלמנטים הפוליטיים שקופצים לי לראש כשאני חושבת על ביסקסואליות. אצלי האלמנטים האלה קשורים לאנרכיזם, כי אני אנרכיסטית. אצלכן/ם זה יכול להיות אחרת.

* חשוב להבהיר מראש שבפוסט הזה אני לא מדברת על זהות ביסקסואלית אינדיווידואלית, או על איך שביסקסואליות/ים מתנהגות או חיות את חייהן, אלא על פוליטיקה שעולה מהמשמעויות של ביסקסואליות בתרבות (למי שמדברת אקדמית שוטפת: אפיסטמולוגיה).

ביסקסואליות היא גורם מאיים בחברה המערבית – את זה אנחנו יודעות כי היא מדוכאת ומוכחשת על כל צעד ושעל. בעיני הכח הפוליטי והאנרכיסטי של ביסקסואליות הוא האיום שהיא מהווה. ביסקסואליות משקפת בעיני החברה חזיונות אימים של חופש מגדרי, שחרור מיני, עצמאות מינית של נשים (ובכלל) וביטול היררכיות חברתיות מסוגים שונים. הרבה סטריאוטיפים יש על ביסקסואליות: כולם משקפים אלמנטים שונים של חרדה חברתית מפני הפוטנציאל החתרני של ביסקסואליות.

"כל מה שזז"

סטריאוטיפים רבים וטובים מדברים על ביסקסואליות כמי שאינן יכולות לבחור, חסרות הבחנה, יושבות על הגדר, לא בוחרות צד, וכן הלאה. כלומר: חופש מוחלט. מי שאינה בוחרת היא מי שנתונות בפניה כל האופציות. מי שיושבת על הגדר, יכולה לקחת מכל צד שהוא. כלומר: הגדר היא המקום שממנו אפשר למוטט את ההפרדה ואת ההיררכיה. חברה אשר בה קיים חופש מיני ומגדרי מחייבת פירוק של כל המבנים החברתיים אשר מצריכים קטגוריזציה, הפרדה ויחסי כוחות בין קבוצות שונות בחברה. בחברה אשר בה הפרדה ויחסי כוחות הן מרכזיות כל כך לקיומה, לא פלא שחופש מהפרדה כזו הוא רעיון מאיים. אותו כלל יפה לכל סוג של היררכיה בחברה: מין, מגדר, נטיה מינית, גזע, לאום, מוצא, גיל, מעמד, ועוד כהנה וכהנה. בעיקר ככל שזה נוגע לגברים, נשים, מגדרים שונים ונטיות מיניות שונות, ביסקסואליות מפרקת את החוקים משום שהיא אינה פועלת לפי ההפרדות האלה.

בכל מקום שבו נמצאת בינאריה, נמצאת גם הביסקסואליות, מתחתיה, מעליה ובצדדיה. בכל מקום שבו מנסות לפרק את הבינאריה, הפירוק הזה הוא ביסקסואלי. ביסקסואליות היא כל מה שזז. לכן ביסקסואליות היא גם אנרכיסטית מטבעה. היא מהפכנית ומשנת עולמות משום שהיא אינה נשמעת לחוקים, אלא חותרת תחתיהם.

60 שניות אקדמיות

מקרה בוחן יפה לפוטנציאל המין-מגדר-נטיה החתרני של ביסקסואליות מופיע במאמר שקראתי לאחרונה ב-Journal of Bisexuality, מאת אפריל קאליס. קאליס, אישה חכמה, כותבת על ג'ודית באטלר ומביאה דוגמאות ביסקסואליות לתיאוריה שלה. לפי באטלר, החברה מסדרת אותנו לפי רצף של מין, מגדר ונטיה מינית. מי שנולד זכר, למשל, מצופה מן החברה להיות גבר, ומי שהוא זכר-גבר, מצופה להיות גם הטרוסקסואל (כלומר, להמשך לנשים). כל פגיעה במרכיבים האלה (למשל, אם הוא לא זכר אלא אינטרסקס, או היא לא גבר אלא טרנסית, או אם הוא לא הטרוסקסואל, אלא הומו) מערערת את הרצף כולו ומפחידה את החברה בצורות שכולנו יודעות עליהן, ועל כן החברה מבקשת להכחיש אותן. באטלר עצמה מתעלמת באלגנטיות מביסקסואליות, אבל קאליס משלימה לה:

על פי באטלר, החברה הלסבופובית, קוראת לסביות בתור מי שהן "בעצם גברים", ועל כן מכחישה את קיומן לטובת דחיקה שלהן לצד ההטרוסקסואלי. הנטיה המינית של הלסביות מפריעה לאותו רצף, ולכן החברה חוזרת "ומתקנת" אותן: מי שנמשכ/ת לנשים=גבר הטרוסקסואל (וכנ"ל לגבי הומואים שנחשבים למי שהם "בעצם נשים", וגם לגבי טרנסיות, שנחשבות לגילום של אותה נשיות הטרוסקסואלית אשר ההומואים "מסתירים"). אך מי יוכל ומי תדע לקרוא את הביסקסואלית? כאשר הביסקסואלית נמצאת עם מגדר שונה משלה, אפשר לקרוא אותה כהטרוסקסואלית, ולכאורה, הסדר יושב על כנו בשלום. אך כאשר היא נמצאת עם מגדר דומה, היא פוגעת ברציפות: מהי עכשיו? לסבית? כלומר, "בעצם גבר"? אבל רגע, היא גם נמשכת לגברים. אז אולי היא כן אישה? ומה עם מגדרים אחרים, שאינם גבר או אישה? עם ובלי קשר למשיכה – דומה שהביסקסואליות יוצרת סוגים חדשים של קיום והפרעה לרצף. היא לא מתיישבת באף אחד מהרצפים שהחברה ארגנה בשבילה, והיא גם מסרבת לקבע אותם – ואת עצמה – בשום מקום אחיד.

חזרה לפוליטיקה

כלומר, ביסקסואליות חותרת לא רק תחת רצף המין-מגדר-נטיה, אלא גם על עצם הקביעות והרציפות של הסדר הזה. לכן לא מפתיע שביסקסואליות נחשבת גם לסמן של שינוי – חוסר קביעות, חוסר נאמנות, חוסר החלטיות – כל אלה מצביעים על חרדה של החברה מפני שינוי – שינוי אשר מקושר גם לשבירת ההיררכיות שלמעלה. ביסקסואליות היא פורצת-סדר, פורקת עול. ביסקסואליות, כרעיון, אינה נמצאת רק במקום אחד, אלא בכל המקומות בבת אחת: היא אינה נשארת במקום, היא גמישה, משתנה בזמן, במרחב, בצורה, בעוצמה. כספיתית, החברה לא מסוגלת לתפוס אותה.

רעיון השינוי עומד בסתירה ברורה לרעיון הסדר שעליו מבוססת החברה ההטרופטריארכלית. הזליגה בין קטגוריות וצורות קיום שונות שמציעה הביסקסואליות גם היא אנרכיסטית, משום שהיא לא רק מפרה את ההיררכיות (כמו שכתבתי קודם), אלא מפרה את עקרון הסדר ההטרופטריארכלי ומשנה את הכללים שלו.

יש עוד המון לכתוב, אבל כהרגלי, כתבתי יותר מדי (ופחות מדי). ונגמר לי הזמן.

בפוסט הבא: על ביסקסואליות ופמיניזם, ועל המסורת הפוליטית של התנועה הביסקסואלית.

על הקרב הלשוני, ועל פוליטיקה ביסקסואלית

קצת רקע

אחד הדיונים המרכזיים ביותר, והמרתקים ביותר, בקרב הקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית (בארץ ובחו"ל), הוא הקרב הלשוני לגבי הטרמינולוגיה – ביסקסואליות vs. פאנסקסואליות. אותו דיון, באופן סכמטי ודיכוטומי-משהו, נראה בערך כך:

המחנה הפאנסקסואלי טוען שה"בי" ("שניים") בביסקסואליות מתייחס לשני מגדרים ומינים, הלא הם: נקבה/אישה וזכר/גבר. על כן, ממשיך הטיעון, ביסקסואליות הינו מונח טרנספובי אשר לא מכיר בקיומם של יותר משני מינים ו/או מגדרים ולמעשה מוחק את האופציות המגדריות הרבות האחרות. על פי כן, "ביסקסואליות" הינה מילה המתארת משיכה רק לגברים ולנשים סיסג'נדריות/ים, ואינה מספקת לתיאור של משיכה ליותר משני מינים ו/או מגדרים. (גילוי נאות: בעבר, גם אני השתייכתי למחנה הזה*).

לעומת זאת, טוען המחנה הביסקסואלי, כי "ביסקסואליות" (כמו הומוסקסואליות, לסביות והטרוסקסואליות) הינו מונח שהומצא על ידי הממסד הרפואי ולא על ידי הקהילה הביסקסואלית, ועל כן מטרתו לא היתה לתאר תשוקה אלא פתולוגיה. בנוסף, המונח הומצא בשנות ה-20 של המאה ה-20, תקופה שבה לא היתה קיימת השפה לתיאור של יותר ממין ו/או מגדר אחד. במהלך כל ההיסטוריה של התנועה הביסקסואלית, ביסקסואליות/ים השתמשו במילה על מנת לתאר משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד, וזאת למרות החסר שהיה קיים בשפה באותן תקופות. למעשה, הקהילה הביסקסואלית והקהילה הטרנסג'נדרית תמיד היו קרובות אחת לשניה – ואין זה נדיר לשמוע עדויות של טרנסג'נדריות/ים וג'נדרקווירז אשר מספרות שהקהילה הביסקסואלית היא בין הקהילות הידידותיות ביותר עבור זהויות מגדר שונות. ההגדרה המקובלת ביותר לביסקסואליות בקרב התנועה הביסקסואלית העכשווית הינה "משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד" (ההגדרה של רובין אוקס), ולא "משיכה לשני המינים" כפי שמקובל לתאר אותה בממסד הרפואי. כעת בתנועה הביסקסואלית, לא מקובל לפרש את ה"שניים" שב"בי" בתור "גברים ונשים", אלא בתור "מגדרים גבריים שונים ומגדרים נשיים שונים", או בתור "משיכה למגדרים דומים לשלי, ולמגדרים שונים משלי" (בהתבסס על הומו=דומה + הטרו=שונה). ולסיום, מזכיר המחנה הביסקסואלי את יחסי הכוחות בדיון: ביסקסואליות אינה מילה בינארית יותר או פחות מ"לסביות", "הומוסקסואליות" או "הטרוסקסואליות", ולמרות זאת ביסקסואליות הינה היחידה אשר מקבלת ביקורת על רקע זה – דבר שעולה בקנה אחד עם היחס השלילי כלפי ביסקסואליות בקרב הבל"טות, ובכלל.

והקרב ממשיך. רק בשבוע שעבר, פרסמה ג'וליה סראנו (הפעילה הטרנסית הפמיניסטית המהממת) כתב הגנה מעמיק ומענין על המילה "ביסקסואליות". כמה חודשים לפני כן, התפרסם מאמר נוסף בנושא בבלוג הביסקסואלי/טרנסי/קווירי Raspberry Mousse. דיונים משני הצדדים מתקיימים באופן שוטף, בקרב התנועה ומחוצה לה, והיד עוד נטויה…

* גם אם נתקלתן/ם בעותק של הספר Getting Bi (המצוין) – המאמר שלי שם נכתב באותה תקופה.

(רוצות/ים לקרוא עוד על ההבדל? לכו לפה.)

למה זה לא משנה ב-כ-ל-ל

בדיון בנושא שנערך לפני כמה שבועות ברשימת התפוצה הטרנסג'נדרית, אמר שוקי הרזה דבר חכם: (בפראפרזה) כל עוד ביסקסואליות ופאנסקסואלים ימשיכו להזדהות על פי מושאי התשוקה שלהם, כנראה הדיון הזה ימשיך להתקיים, וימשיך לירות חצים לכל עבר. (אותו דיון ברשימה התקיים בעקבות פסקה שנויה במחלוקת אותה פרסמה דנה ג. פלג בפנזין ע' קווירית, במאמר לכבוד יום הביסקסואליות הבינלאומי. באותה פסקה תיארה דנה את המגוון המגדרי האפשרי תחת המונח "פאנסקסואליות", בצורה שהפריעה למספר א/נשים מהקהילה הטרנסג'נדרית [החלק השנוי במחלוקת ירד מאז]).

ואני מוצאת את עצמי לוקחת צעד אחורה ושואלת: למה, באמת, אנחנו מזדהות לפי מושאי התשוקה שלנו? היכן הפוליטיקה שלנו? מבני הכוח, הדיכוי, השיח, הזהות? היכן ההזדהות שלנו עם עצמנו? שיח ביסקסואלי/פאנסקסואלי שעוסק בשאלות של מגדר וטרנסג'נדריות הוא שיח שמשכפל את הרעיון שביסקסואליות אינה חשובה בפני עצמה, אלא רק בצמידות לנושאים אחרים. הוא משכפל את הרעיון שביסקסואליות ופאנסקסואלים אינן חוות דיכוי כקבוצה, אינן זקוקות למאבק משל עצמנו ואינן חולקות זהות משלנו – אלא רק את הזהויות של מושאי המשיכה שלנו.

אך נהפוך הוא: ביסקסואליות היא פוליטיקה. ביסקסואליות היא חוויה. ביסקסואליות היא כאב, היא שמחה, היא פחד, היא זהות. ביפוביה היא מבנה חברתי, היא מערך כוחות והיא משפיעה עלינו בדיוק כמו כל כח חברתי אחר (ממשל, קפיטליזם, פטריארכיה, מיזוגניה, שוביניזם, הומופוביה, לסבופוביה, טרנספוביה, גזענות, סוגנות, ועוד ועוד).

כאשר שואלות לסביות למה הן מזדהות כך, הן מדברות לא רק על אהבה או משיכה לנשים, אלא גם (ובעיקר) על פוליטיקה: על הזדהות (עם נשים), על עקרונות פמיניסטים, על עצמאות מינית, על המאבק הלהט"בי, ועל קהילה. כאשר שואלות ביסקסואליות ופאנסקסואלים למה הן/ם מזדהות/ים כך, בדרך כלל, התשובה תהיה מוגבלת רק למושא(י) המשיכה.

אנו חייבות להתחיל לדבר את הזהות שלנו כזהות שלנו ולא של אחרות/ים. אנו חייבות להתחיל לחשוב במונחים של עצמנו, לדבר את הדיכוי של עצמנו, לפתח שפה משל עצמנו ומשמעויות משל עצמנו. יש פוליטיקה ביסקסואלית, יש זהות, יש מאבק ויש קהילה.

ועל הפוליטיקה הביסקסואלית – בפרק הבא