קצרצר: ציטוט מהספר שאני כותבת על ביסקסואליות

סטריאוטיפ אי-הנאמנות שופך אור על מטאפורת הביסקסואל/ית כבוגד/ת (אחת מהאהובות עלי, אישית). המילון מגדיר בגידה כ"הפרת אמון" או כ"נסיון להפיל את ממשלת המדינה לה חב הבוגד נאמנות, או לרצוח את השליט", הגדרה שמדגישה את תפקידה של ביסקסואליות בתור גורם מסית. אנחנו יכולות לחשוב על ביסקסואליות בתור בגידה באמון שנכפה עלינו על ידי מנגנוני הכח*, כמו גם בתור התגשמות של הנסיון להפיל או "לרצוח" את הסדר ההגמוני. אנו יכולות, אם כן, להשתמש במשמעות הזאת בתור שער לבגידה במונוגמיה, לבגידה בהטרופטריארכיה**, לבגידה בממשלות, מדינות, מלחמות. לבגידה בתנועת הלהט"בית (ה-ההה"ה-ית), על הנורמליזציה*** שלה ועל הנסיונות שלה למסמס את הקהילות שלנו בחברה. אנחנו יכולות להיות בוגדות בכל דבר שמגביל אותנו, ובכל דבר שעומד בדרכנו: כל מנגנוני הכח, כל הדיכויים.

המקור (באנגלית):

The stereotype of unfaithfulness brings to light the metaphor of the bisexual as traitor (one of my personal favourites). The dictionary defines treason as “a betrayal of trust”, or as “an attempt to overthrow the government of the state to which the offender owes allegiance or to kill […] the sovereign”, a definition which betrays, if you will, bisexuality's function as an agitator. We can think about bisexuality as betrayal of the trust imposed on us by power structures, as well embodying an attempt to overthrow or “kill” hegemonic order. We can then use this as a gate to betraying monogamy, to betraying patriarchy, to betraying governments, countries, wars. To betraying the “LGBT” (GGGG) movement, for normalizing and promoting the assimilation of our communities. We can be traitors to anything that confines us, and to anything that stands in our way: all power structures, all oppression.

 

* מנגנוני הכח הם מבנים היררכים אשר שולטים בחברה דרך כסף, משאבים וכח. למשל, ממשל, קפיטליזם, פטריארכיה, גזענות וכן הלאה.
** הטרופטריארכיה היא פטריארכיה הטרוסקסואלית, כלומר שלטון גברי הטרוסקסואלי כפוי.
*** נורמליזציה היא נסיון להשתלב בנורמה, ליצור מצב נורמטיבי או סטטוס קוו. לרקע, כדאי לקרוא כאן על דומואים.

המיתוס של ניפוץ מיתוסים – שיח הנורמליות ופוליטיקה ביסקסואלית

אוקיי, אני חורגת פה מנוהגי בקודש לפרסם פה רק פוסטים שכתבתי בעברית, ומתרגמת פוסט שלי מהבלוג באנגלית. הסיבה היא שאני חושבת שזה הטקסט המבריק ביותר שיצא לי לכתוב לאחרונה, ושהוא מבהיר יפה מה שניסיתי להגיד כאן וקצת הסתבכתי.

שימו לב: הפוסט מיועד לקהל ביסקסואלי בינ"ל (בעיקר אמריקאי ובריטי). התנועה הביסקסואלית שם היא קצת מעפנה ועל כן הבלוג שלי באנגלית מוקדש רבות לביקורת עליה.

הערה תרגומית: אנגלית היא שפה עם אופציות לניטרליות מגדרית. כשנתקלתי באופציות כאלה, הפכתי אותן בעברית לנקבה :)

בפוסט שפרסמה לא מזמן, הקדישה הבלוגרית The Suburban Bi פסקה למה שהיא הגדירה בתור "פוסט ניפוץ-המיתוסים המתחייב, שבערך כל בלוג ביסקסואלי מספק". ואכן, נראה כמעט בלתי אפשרי להתקל באיזשהו טקסט על ביסקסואליות באנגלית מבלי לראות את אותם המיתוסים, עם אותו סט תשובות. אז חשבתי לקחת את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על ניפוץ-המיתוסים הזה, ועל המשמעות הפוליטית שלו ושל המיתוסים האלה לגבינו, כקהילה ביסקסואלית.

וכך אומרת The Suburban Bi:

  • קיום. כן, אנחנו קיימות.
  • מונוגמיה. כן, אנחנו יכולות.
  • נאמנות. כן, אנחנו יכולות. וכן, אנחנו עושות.
  • HIV ואיידס. לא, זה לא הכל באשמתנו.
  • בלבול. לא – באמת שאנחנו לא.
  • חוסר החלטיות. לא – לא זאת המשמעות של גמישות.
  • חמדנות. כן, אנחנו יכולות לרקוד על חתונה אחת.
  • תחתונים. כן – אנחנו מסוגלות לשמור את האיברים שלנו בפנים, כמו כל אחת אחרת.
  • בחירה. לא – אנחנו לא יכולות לבחור להיות סטרייטיות; אנחנו לא יכולות לבחור להיות לסביות או הומואים; לא בחרנו את הנטיה המינית שלנו ברגע אחד של השתוללות מעורפלת-חושים. מי כן?

אז הבה נעבור שניה על הדברים האלה: לא, אנחנו לא מופקרות. לא, אנחנו לא משתרמטות. לא, אנחנו לא מדבקות. לא, אנחנו לא בוחרות להיות ככה (SRSLY, למה שמישהי תבחר בדבר כזה?). כן, אנחנו נורמליות. לא, אנחנו לא מאיימות על הזהות המינית שלכן/ם. כן, אנחנו בדיוק כמוכן/ם. לא, אתן/ם לא בסכנה להיות כמונו. לא, אנחנו לא מאיימות על על הדעות שלכן/ם, החברה שלכן/ם או הבטחון שלכן/ם.

כמעט מיותר לציין, כל זה מכוון לאוזני המעמד הבינוני ההטרוסקסואלי הלבן, הכל-נוכח, כל-שולט. זה שאנחנו לא מאיימות עליו, כן?

בלי מיתוסים ובלי ניפוץ

"אני רוצה הרפתקאות וסיכונים עצומים, ולהיות כל מה שאומרים עלינו".

– דורותי אליסון, פעילה לסבית

הביסקסואליות הסטריאוטיפית מדומיינת בתור סוכנת חתרנית והיפרסקסואלית של כאוס ושינוי חברתי – בדיוק בגלל שהיא מאיימת על המבנה החברתי העכשווי. כל סטריאוטיפ משקף שטח של חרדה חברתית שעליו ביסקסואליות מאיימת, ובכך חושף את הפוטנציאל החתרני והמהפכני של ביסקסואליות לגבי שינוי והתנגדות למבנה החברתי, לתרבות, לחברה ולמערכת.

אז הבה נעבור עליהם שוב, הפעם קצת יותר לאט:

  • קיום: החברה תמיד אוהבת להכחיש את מה שמהווה איום. הנסיון להכחיד את קיומה של הביסקסואליות מבטא נסיון לחסל את את הפוטנציאל המהפכני שהיא טומנת בחובה.
  • מונוגמיה: ביחד עם הטרוסקסיזם, הינה דרכה החביבה של הפטריארכיה לשמור עלינו ביחידות קטנות, צייתנות ומסודרות. לשלוט בנו. להפריד אותנו אחת מהשניה, לדאוג להמשך הקפיטליזם ולשמור על מינימום של התנגדות.
  • נאמנות: אני מאוהבת במטאפורה של הביסקסואלית כבוגדת. אנחנו באמת בוגדות. אנחנו בוגדות במונוגמיה, אנחנו בוגדות בפטריארכיה, אנחנו בוגדות בממשלה בסירובנו לציית להסדרים הזוגיים שהיא מקדשת, אנחנו בוגדות במדינה עם האפשרויות שוברות-הבינאריה ופורצות-הגבולות שאנחנו מייצגות. אנחנו בוגדות במלחמה. אנחנו בוגדות בקהילת "הלהט"ב" (ההה"ה) על הנורמליזציה והאסימילציה שהיא מקדמת. אנחנו בוגדות בכל דבר שמגביל את החופש שלנו, וכל דבר שעומד בדרכנו.
  • HIV ואיידס: מחלת "הקוויריות", אשר מגלמת באורח כה פיזי את החרדה הסטרייטית להדבק בקוויריות שלנו. ביסקסואליות מערערת על הגבול הסטרילי בין הקוויריות החולות להטרוסקסואלים הבריאים. ואם קוויריות היא מחלה מדבקת, אני שמחה להיות נשאית.
  • בלבול: כלומר, חוסר יציבות. כלומר, ספק. כלומר, סוכן של שינוי: אנחנו מטילות ספק. אנחנו מערערות. אנחנו משנות.
  • חוסר החלטיות: סירוב להתאים לגבולות שמכתיבה לנו החברה. סירוב לעצם הקטגוריות שאנחנו אמורות לבחור ביניהן. התמוטטות של בינאריות, של הפרדה ושל בידוד. קריאה לשונות, סולידריות ואהבה.
  • חמדנות: היא חרדתה של החברה המערבית מפני מין. מפני כל דבר שחורג מגבולות החדירה-בתנוחה-מסיונרית-ההטרוסקסואלית-סיסג'נדרית-זוגית-מונוגמית-ונילית. ביסקסואליות מדומיינת כהיפרסקסואלית תחת ההנחה שסקס זה רע, שלרצות יותר מדי ממנו זה רע, שלרצות כל כמות שהיא זה רע, שלרצות א/נשים מיותר ממגדר אחד זה רע. שלרצות יותר מאדם אחד זה רע. ביסקסואליות היא מהפכה מינית. היא עצמאות מינית לנשים. היא חקירה והנאה מהגוף שלנו, מהמיניות שלנו, מהמגדרים השונים שלנו והאינטראקציות המיניות השונות שלנו, לא משנה מי אנחנו ולא משנה מי הפרטנריות/ים שלנו. בחברה שמבוססת על חרדה ממין ועל תרבות של אונס, לקחת את המיניות שלנו לידינו זהו אקט מהפכני.
  • תחתונים: לפעמים אומרים ש"ביסקסואל הוא אדם שמכניס היד לתחתונים של מישהי/ו, ושמח ממה שהוא מוצא". האם זו חרדה משחרור מיני ומגדרי? היתכן שזה נותן מקום ליותר מרק שני סוגים של גופים ממוגדרים?
  • ברירה: כן! כי אנחנו מנהלות חיים קווירים מהממים, מרגשים, מנצנצים, מדהימים, משחררים ומהפכניים, מלאים באהבה, זעם, סולידריות, מאבק, חברות, כאב ושמחה. אם לך היתה את האופציה, לא היית בוחר/ת בה?

פוסט חדש באנגלית: על שיח הנורמליות ופוליטיקה ביסקסואלית

The myth of myth-busting: normalcy discourse and bisexual politics

נטיה זו שאינה אחת: פוליטיקה ביסקסואלית (או: אנרכהפמיניזם ביסקסואלית)

את הפוסט הקודם, סיימתי עם האמרה שיש פוליטיקה ויש זהות שהיא ביסקסואלית באופן יחודי, ושאנחנו צריכות להתחיל לדבר אותה. בפוסט הזה אני רוצה לתאר כמה מהאלמנטים הפוליטיים שקופצים לי לראש כשאני חושבת על ביסקסואליות. אצלי האלמנטים האלה קשורים לאנרכיזם, כי אני אנרכיסטית. אצלכן/ם זה יכול להיות אחרת.

* חשוב להבהיר מראש שבפוסט הזה אני לא מדברת על זהות ביסקסואלית אינדיווידואלית, או על איך שביסקסואליות/ים מתנהגות או חיות את חייהן, אלא על פוליטיקה שעולה מהמשמעויות של ביסקסואליות בתרבות (למי שמדברת אקדמית שוטפת: אפיסטמולוגיה).

ביסקסואליות היא גורם מאיים בחברה המערבית – את זה אנחנו יודעות כי היא מדוכאת ומוכחשת על כל צעד ושעל. בעיני הכח הפוליטי והאנרכיסטי של ביסקסואליות הוא האיום שהיא מהווה. ביסקסואליות משקפת בעיני החברה חזיונות אימים של חופש מגדרי, שחרור מיני, עצמאות מינית של נשים (ובכלל) וביטול היררכיות חברתיות מסוגים שונים. הרבה סטריאוטיפים יש על ביסקסואליות: כולם משקפים אלמנטים שונים של חרדה חברתית מפני הפוטנציאל החתרני של ביסקסואליות.

"כל מה שזז"

סטריאוטיפים רבים וטובים מדברים על ביסקסואליות כמי שאינן יכולות לבחור, חסרות הבחנה, יושבות על הגדר, לא בוחרות צד, וכן הלאה. כלומר: חופש מוחלט. מי שאינה בוחרת היא מי שנתונות בפניה כל האופציות. מי שיושבת על הגדר, יכולה לקחת מכל צד שהוא. כלומר: הגדר היא המקום שממנו אפשר למוטט את ההפרדה ואת ההיררכיה. חברה אשר בה קיים חופש מיני ומגדרי מחייבת פירוק של כל המבנים החברתיים אשר מצריכים קטגוריזציה, הפרדה ויחסי כוחות בין קבוצות שונות בחברה. בחברה אשר בה הפרדה ויחסי כוחות הן מרכזיות כל כך לקיומה, לא פלא שחופש מהפרדה כזו הוא רעיון מאיים. אותו כלל יפה לכל סוג של היררכיה בחברה: מין, מגדר, נטיה מינית, גזע, לאום, מוצא, גיל, מעמד, ועוד כהנה וכהנה. בעיקר ככל שזה נוגע לגברים, נשים, מגדרים שונים ונטיות מיניות שונות, ביסקסואליות מפרקת את החוקים משום שהיא אינה פועלת לפי ההפרדות האלה.

בכל מקום שבו נמצאת בינאריה, נמצאת גם הביסקסואליות, מתחתיה, מעליה ובצדדיה. בכל מקום שבו מנסות לפרק את הבינאריה, הפירוק הזה הוא ביסקסואלי. ביסקסואליות היא כל מה שזז. לכן ביסקסואליות היא גם אנרכיסטית מטבעה. היא מהפכנית ומשנת עולמות משום שהיא אינה נשמעת לחוקים, אלא חותרת תחתיהם.

60 שניות אקדמיות

מקרה בוחן יפה לפוטנציאל המין-מגדר-נטיה החתרני של ביסקסואליות מופיע במאמר שקראתי לאחרונה ב-Journal of Bisexuality, מאת אפריל קאליס. קאליס, אישה חכמה, כותבת על ג'ודית באטלר ומביאה דוגמאות ביסקסואליות לתיאוריה שלה. לפי באטלר, החברה מסדרת אותנו לפי רצף של מין, מגדר ונטיה מינית. מי שנולד זכר, למשל, מצופה מן החברה להיות גבר, ומי שהוא זכר-גבר, מצופה להיות גם הטרוסקסואל (כלומר, להמשך לנשים). כל פגיעה במרכיבים האלה (למשל, אם הוא לא זכר אלא אינטרסקס, או היא לא גבר אלא טרנסית, או אם הוא לא הטרוסקסואל, אלא הומו) מערערת את הרצף כולו ומפחידה את החברה בצורות שכולנו יודעות עליהן, ועל כן החברה מבקשת להכחיש אותן. באטלר עצמה מתעלמת באלגנטיות מביסקסואליות, אבל קאליס משלימה לה:

על פי באטלר, החברה הלסבופובית, קוראת לסביות בתור מי שהן "בעצם גברים", ועל כן מכחישה את קיומן לטובת דחיקה שלהן לצד ההטרוסקסואלי. הנטיה המינית של הלסביות מפריעה לאותו רצף, ולכן החברה חוזרת "ומתקנת" אותן: מי שנמשכ/ת לנשים=גבר הטרוסקסואל (וכנ"ל לגבי הומואים שנחשבים למי שהם "בעצם נשים", וגם לגבי טרנסיות, שנחשבות לגילום של אותה נשיות הטרוסקסואלית אשר ההומואים "מסתירים"). אך מי יוכל ומי תדע לקרוא את הביסקסואלית? כאשר הביסקסואלית נמצאת עם מגדר שונה משלה, אפשר לקרוא אותה כהטרוסקסואלית, ולכאורה, הסדר יושב על כנו בשלום. אך כאשר היא נמצאת עם מגדר דומה, היא פוגעת ברציפות: מהי עכשיו? לסבית? כלומר, "בעצם גבר"? אבל רגע, היא גם נמשכת לגברים. אז אולי היא כן אישה? ומה עם מגדרים אחרים, שאינם גבר או אישה? עם ובלי קשר למשיכה – דומה שהביסקסואליות יוצרת סוגים חדשים של קיום והפרעה לרצף. היא לא מתיישבת באף אחד מהרצפים שהחברה ארגנה בשבילה, והיא גם מסרבת לקבע אותם – ואת עצמה – בשום מקום אחיד.

חזרה לפוליטיקה

כלומר, ביסקסואליות חותרת לא רק תחת רצף המין-מגדר-נטיה, אלא גם על עצם הקביעות והרציפות של הסדר הזה. לכן לא מפתיע שביסקסואליות נחשבת גם לסמן של שינוי – חוסר קביעות, חוסר נאמנות, חוסר החלטיות – כל אלה מצביעים על חרדה של החברה מפני שינוי – שינוי אשר מקושר גם לשבירת ההיררכיות שלמעלה. ביסקסואליות היא פורצת-סדר, פורקת עול. ביסקסואליות, כרעיון, אינה נמצאת רק במקום אחד, אלא בכל המקומות בבת אחת: היא אינה נשארת במקום, היא גמישה, משתנה בזמן, במרחב, בצורה, בעוצמה. כספיתית, החברה לא מסוגלת לתפוס אותה.

רעיון השינוי עומד בסתירה ברורה לרעיון הסדר שעליו מבוססת החברה ההטרופטריארכלית. הזליגה בין קטגוריות וצורות קיום שונות שמציעה הביסקסואליות גם היא אנרכיסטית, משום שהיא לא רק מפרה את ההיררכיות (כמו שכתבתי קודם), אלא מפרה את עקרון הסדר ההטרופטריארכלי ומשנה את הכללים שלו.

יש עוד המון לכתוב, אבל כהרגלי, כתבתי יותר מדי (ופחות מדי). ונגמר לי הזמן.

בפוסט הבא: על ביסקסואליות ופמיניזם, ועל המסורת הפוליטית של התנועה הביסקסואלית.