הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו | פוסט אורחת מאת דר גוטמן

albi

קרדיט: נינו הרמן

לפני כמעט שבוע נעצרתי באלבי יחד עם אורלי חן.

בסביבות 1 בלילה, כשהמקום כבר היה סגור, נכנס פקח וביקש ממני להזדהות לצורך מתן דו"ח למקום (עד עכשיו לא ברור על מה). לא הזדהיתי, כי אני לא בעלת המקום. אחרי שעה בערך של אלימות משטרתית, אני ואורלי הובלנו באזיקים לתחנת המשטרה. את רב הלילה בילינו בלחכות. לחכות לשוטר שיסיים לכתוב דו"ח אירוע, לחכות לניידת שתיקח אותנו למחוז ת"א, לחכות לשוטרת שתלווה אותנו לשירותים (במידה והייתה שוטרת בתחנה בכלל), לחכות לקצין, לחכות למז"פ, לחכות לחוקר. בבוקר שלמחרת שוחררנו, ושמחנו למצוא חברות וחברים שחיכו לנו בחוץ, יחד עם עורך דין. כשהדלקתי סוף סוף את הפלאפון אחרי הלילה הארור הזה, קיבלתי מיליון הודעות של הזדהות ואינסוף טלפונים, שהמשיכו להמון המון סולידריות בפייסבוק. הרבה פעמים שאלו אותי איך אפשר לעזור. האמת היא שהשאלה עצמה עזרה. לדעת שכל אחת ואחד מכם עומדת מאחורי ורוצה לתמוך, אחרי לילה שהסביר לי על בשרי ממש עד כמה המערכת רוצה לרעתי, זה בדיוק מה שהייתי צריכה. יש עוד דבר אחד שתוכלו לעשות בשבילי, וזו הדרך בה תספרו את הסיפור. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

על האבל – פוסט לכבוד שלוש שנים לרצח בברנוער

את הפוסט הזה כתבתי ביום של הרצח, והוא התפרסם בגוגיי כמה שעות לאחר מכן. היום אני מעלה אותו כדי שנזכור את מה שקרה, את הכאב, האבל והתסכול. ואת זה שהם לא עוברים. וגם שלוש שנים אחרי, אני עדין דומעת בעת כתיבת שורות אלו.

יהיה זכרם מאבק.

על האבל

הייתי בבית אתמול בלילה כאשר קיבלתי את ההודעה על אירוע הירי בבית האגודה. עוד לא היו כותרות באתרי החדשות, עוד לא היו דיווחים, אבל כבר היו שמועות: אדם נכנס לבית האגודה והתחיל לירות בא/נשים. שמונה נפצעו, לא ברור אם מישהו מת. הדקות שלאחר מכן הפכו להיות שטף אחד אחיד. פתאום משמונה המספר עלה לעשרה, פתאום היו שני הרוגים. פתאום היו טלפונים. מי בסדר, מי לא, מי הכיר, מי היה, מה קרה שם. פתאום התחילו לצוץ שמות. להמשיך לקרוא

קול קוראת לפסטיבי – הכנס הביסקסואלי פאנסקסואלי הראשון‎

מישהו ביטל את הקו שלי – "הקו החדש" והבלוף הגדול

נתחיל בהתחלה

על "הרפורמה בתחבורה הציבורית" שמעתי לראשונה לפני שבוע בדיוק, כאשר חברה בפייסבוק חלקה עם העולם את העצומה הזאת. עלי להודות שבהתחלה הייתי מעט חשדנית כלפי העצומה – והרי רפורמה בתחבורה הציבורית בארץ היא כה נחוצה, לא? חייב להיות בה משהו חיובי? אולי מישהו שם סתם מתקטנן?

אז זהו, שלא. מהר מאוד התבדיתי.

אז מה טומנת "הרפורמה" בחובה?

"הקו החדש" הוא לא הרבה יותר מאשר downgrade (שינמוך, ההפך משדרוג) של התחבורה הציבורית תוך רעש, פאסון וטפיחת שכם עצמית מצד הממשלה ואיגוד ערים גוש דן, אשר עומדים כולם מאחורי התרמית הזאת: ביטול קווים, הנמכת תדירויות, והעלאת מחירים. בצעד אופייני משהו לפרסום ישראלי באחרונה, החליט משרד התחבורה על קו פרסומי שהינו ההפך הגמור מן האמת. אכן, ההקבלה הפרסומית לזהבה ושלושת הדובים מתאימה ביותר: מדובר באגדה בלבד. להמשיך לקרוא

בושת הגאווה – פנזין על התנגדות לקראת מצעד הגאווה

לכבוד בואו הקרב והולך של מצעד הגאווה, תרגמתי מאמר על קבוצת "Gay Shame" בסן פרנסיסקו, בתקווה שישמש לנו קצת השראה ויעזור לנו עם רעיונות לפעולות רדיקליות/אלטרנטיביות/ביקורתיות לקראת מצעד הגאווה של העיריה ביוני.

מתוך ההקדמה:
"המאמר שבחוברת זו מספר את סיפורה של בושת הגאווה משנת 1998 ועד 2004 (בעיקר בסן פרנסיסקו) ומפרט את פעולותיה השונות. הוא גם מכיל ניתוחים מבריקים של הקשר בין התנועה הלהט"בית המיינסטרימית לבין גורמים שמרניים וממסדיים כמ…ו קפיטליזם, מיליטריזם, מעמדיות, גזענות ופוליטיקה ימנית, בעיקר בתור הספרה העירונית – הרבה מהם רלוונטים באופן מפתיע גם לתל אביב (תחשבו על חולדאי בהקשר לגאווין ניוסום, ואם לא השתכנעתן אז דברו איתי). המאמר מדגים שיטות פעולה קוויריות רדיקליות להתנגדות פנים-קהילתית ותוך-עירונית. הוא גם מספר על האלימות, המעצרים וההשתקה שסבלה מהם הקבוצה, לעתים קרובות תוך השתתפות פעילה של גורמים "להט"בים" (=ההה"הים) כמו המרכז הגאה של סן פרנסיסקו וועדת הארגון של מצעד הגאווה (נשמע מוכר למישהי?)."

הנה קישור לעותק אלקטרוני.

בימים הקרובים גם יהיו עותקים ברוגטקה, סלון מזל ובבית הפתוח בירושלים. אני חושבת לשים כמה גם בקואלה (בית קואליצית נשים לשלום), ויהיו כמה גליונות אצל שוקי הרזה. אני עובדת גם על הפצה לירושלים וב"ש. אם מישהי/ו רוצה לקחת ממני כמה גליונות ולהפיץ איפה-שלא-יהיה, אשמח אם תשרשרו לי.

אם בא לכן/ם להתווכח על נחיצות מצעד הגאווה, אנא לכו למקום אחר. תגובות שישללו את הצורך במצעד גאווה ימחקו.

אהבה, זעם והכיבוש – ההרצאה שלי בכנס הביסקסואלי בלונדון

אני פותחת בהתנצלות: התכוונתי לשבץ את הוידאו ישירות בפוסט כדי לחסוך לכן/ם את המעבר לעמוד אחר. אבל וורדפרס הביע התנגדות נמרצת, ולא משנה כמה ניסיתי לשכנע אותו, הכל היה לשווא.

אז הנה הלינק להרצאה שלי, באדיבות שישה צבעים :)

http://makore.6tzvaim.com/node/524

את ההרצאה הזאת נתתי בחודש ספטמבר בכנס BiCon בלונדון, הכנס הביסקסואלי הבינלאומי.

תקציר ההרצאה:

Love, rage and the occupation: bisexual politics in Israel/Palestine

The Israeli occupation of Palestine has had a deep influence over both external and internal LGBTQ and bisexual/pansexual politics. What is the connection between the occupation and inner LGBTQ violence? How does that connect to last year's Bar-No'ar shooting? How are all of these events related to bisexual erasure? And what does the Israeli bisexual community think about all this?

בתגיות יש עוד פירוט לגבי נושאי ההרצאה.

אורך הוידאו: 69 דקות. ההרצאה באנגלית, ללא כתוביות :(

ולמי שאין לה סבלנות – אל פחד. בקרוב הרצאה דומה בסלון מזל.

נ.ב.

גם לילך הרצתה, על התנגדות קווירית לכיבוש. שווה לבדוק :)

על גל אוחובסקי והעצומה: חלק שלישי – הנוער הגאה

הפוסט הזה הוא החלק האחרון בסדרה של שלושה פוסטים. לחלק הראשון לחצו כאן. לחלק השני לחצו כאן.

בפוסט הזה אני רוצה לשאול האם נבחנו על העץ הנכון.

קצת על האדם שאליו ממוענת העצומה

יניב ויצמן הינו חבר מועצת עירית תל אביב מטעם רשימת רוב העיר, ונושא את תפקיד "יועץ ראש העיר לענייני הקהילה הגאה" (התפקיד שאותו מילא בעבר איתי פנקס). במסגרת תפקיד זה, ויצמן הינו אחראי על ארגון מצעד הגאווה, כמו גם על חלוקת המשאבים שמקבלת הקהילה מהעיריה, בתוך הקהילה. בנוסף לזאת, ויצמן הינו יו"ר ומקים איגי (ארגון נוער גאה), ארגון אשר נולד בעקבות פרישתו מניהול קבוצת הנוער באגודת הלהט"ב.

הנה כמה בעיות, בקצרה (אבל באמת בקצרה – אני לא נכנסת לנושא חלוקת המשאבים בקהילה ולמצעד הגאווה, כי אז זה יהיה פוסט שלם):

  1. ויצמן הינו אחד היוזמים והמשווקים של פרוייקט התיירות הגאה, בחסות עירית תל אביב.
  2. למרות שויצמן היה "המועמד ההומו" של רשימת רוב העיר, נרשמה תחושת אכזבה מרה בקרב קהל בוחריו כאשר, בתגובה לרדיפות שהתבצעו בגן העצמאות על ידי פקחי הקהילה, הוא הצהיר שהוא מתנגד לסקס בגן העצמאות (וכדאי להסתכל על הטוקבקים).
  3. ויצמן גם יצא נגד הבלט"ות הרדיקליות סמוך למצעד הגאווה. מאוחר יותר הוא התרצה, ופרסם הודעה לקהילה, הקוראת להמנע מאלימות, בשיתוף עם יואב גולדרינג, חבר מועצת העיריה באופוזיציה מטעם עיר לכולנו (אז בעצם הכל בסדר, לא?).
  4. ניגוד אינטרסים (או שמא סמיכות אינטרסים?) ידועה פחות-או-יותר בקרב הקהילה, הוא שבמקביל לניהול איגי, ויצמן הוא גם בעל חברת טינק, הידועה בעיקר בניצול עבודה של בני/ות נוער.

על העצומה עצמה, אגב, ויצמן לא הגיב או התבטא. אבל עובדה ידועה היא שאוחובסקי הוא בין מקורביו. אי לכך, לדעתי ישנו ספק גדול האם היא אכן תביא לתגובה מצידו.

איגי והנוער

קודם כל, אני רוצה להגיד להבהיר שלמרות הביקורת שלמטה, יש לי המון הערכה לאיגי, ובעיקר למתנדבות/ים המקסימות שמתחזקות אותו. יש בעיני פער של שמים וארץ בין אופן ההתנהלות של איגי כארגון לבין הא/נשים המקסימות שנמצאות בו. על כן, אין בכתוב כדי לצאת נגד מי מהמתנדבות/ים או הפועלות/ים בארגון.

הדבר הראשון שצריך להגיד – ארגון הנוער הגאה מנוהל על ידי מבוגרים. הפעילות המרכזית של הארגון הוא מתן תמיכה לנוער להטב"ק, והם עושים זאת בעזרת קבוצות תמיכה ומועדוני נוער. המבנה הוא מבנה היררכי, שבראשו עומדים בעלי התפקידים של איגי (חלקם עובדים בתשלום). גם שווה לציין, סתם בשביל סיבור האוזן, שאיגי הוא גם הארגון הגאה הגדול ביותר בארץ – הן מבחינת פריסה, והן מבחינת תקציב.

סיפוק תמיכה לנוער מידי מבוגרים הוא נושא נרחב, שנוגע באופן עמוק לדיכוי נוער בחברה שלנו. אין לי את הידע או את המשאבים לרדת לעומק הנושא הזה כרגע, אבל בקצרה: קבוצת תמיכה לנוער בעלת מבנה היררכי שבו עומדים המבוגרים, יוצרת תחושה שהמבוגרים הינם חכמים יותר, יודעים יותר טוב, שהנוער אינו אחראי ואינו מסוגל לדאוג לעצמו. כל המבנה ההיררכי של איגי תומך בנקודת המוצא הזאת, שכן הנוער של ארגון הנוער אינו שותף לקבלת החלטות, קביעת מסרים, דרכי התארגנות, פתיחת קבוצות וכל החלטה אחרת בעלת משקל בארגון. הלכה למעשה, איגי אינו ארגון של הנוער, אלא ארגון של המבוגרים-בעלי-הכוונות-הטובות, למען הנוער.

שלושה מעשים שהיו, כך היו

  1. לאחר הרצח, החליטה אחת הנערות בקהילה לארגן עצרת/הפגנה ביום שלישי, עצרת שאליה התכוונו להצטרף "ראשי הקהילה". נכון ליום ראשון בבוקר, העצרת המרכזית אמורה היתה להתקיים ביום שלישי בערב. בראשון בערב, הגרסה כבר השתנתה – העצרת בשלישי "התבטלה", והעצרת המרכזית תתקיים ביום שבת. למזלה של אותה נערה, היא פתחה אירוע פייסבוק. היא התעקשה על העצרת שלה בשלישי, והתוצאה היתה עצרת מקסימה של הנוער למען הנוער (ותודה לראשי הקהילה).
  2. לפני כשנה, התחלנו לעבוד, ליטל וינבאום ואנוכי, על הקמת קבוצת לנוער ביסקסואלי ופאנסקסואלי במסגרת איגי. למרות מאמצים כבירים מצידנו, ההקמה נמשכה זמן ארוך הרבה יותר מהסביר, מה שגרם לליטל לפרוש באמצע התהליך. מאז שהוקמה הקבוצה (בסביבות נובמבר 2009), התקיימו רק 2-3 מפגשים, וכעת נראה שהקבוצה נמצאת במוות קליני. באופן אירוני, הקבוצה כן נוכחת בתוך הפלייר היפה באנגלית שנותנים איגי לתורמים מחו"ל. מסתבר שאנחנו טובים/ות מספיק כדי להתהדר בנו, אבל לא מספיק כדי להשקיע בנו משאבים של ממש.
  3. במקביל להקמת הקבוצה באיגי, הציע נער ביסקסואל מהקהילה להקים קבוצת נוער בי/פאן על ידי הנוער. הרעיון שלו היה מפגשים בבתים של א/נשים והנחיה מתחלפת. אך עם הקמת הקבוצה באיגי וגוויעתה, גם היוזמה הזאת נעלמה.
  4. באחד הפאנלים בכנס סקס אחר דיברה נערה מקסימה מתכנית השגרירים של איגי (תכנית שבמסגרתה, למיטב הבנתי, נשלחות/ים נציגות/ים נוער איגי לחו"ל למטרת גיוס תרומות). במסגרת הדיון שנערך לאחר הפאנל, היא הזכירה שהיא מרגישה שמזלזלים בה משום שהיא נערה.

מה יוצא?

אני תוהה, האם איגי, ויניב ויצמן בראשה, הם הגורמים המתאימים לשינוי חברתי ו/או קהילתי כמו שדורשת העצומה? אוסף הסיפורים והמידע גורם לי לפקפק בכך.

ועכשיו אני רוצה פוסט רביעי – פוסט שעוד לא נכתב, ושאני כבר לא אכתוב. הוא צריך להכתב בידי הנוער, החזק, המהמם, והפעיל שיש לנו. הפוסט צריך להקרא (ולהסביר לנו למה):

הנוער צריך ארגון משל עצמו

עדכון מתאריך 12.8.2010:

אז, יניב ויצמן פרסם אתמול תגובה על העצומה, בה הוא כותב:

השאלה אינה האאוטינג שעשה או לא עשה גל אוחובסקי לזמר זה או אחר, אלא הצורך לספק לנוער מודלים בריאים לחיים מחוץ לארון החשוך. ולא, לא אדיח את גל מנשיאות ארגון הנוער הגאה

מפתיע מישהי/ו? לא אותי.