לפני ימים מספר, התפרסמה לה עצומה חדשה, הקוראת ליניב ויצמן להדיח את גל אוחובסקי מתפקידו כנשיא ארגון איגי (ארגון נוער גאה), על רקע האאוטינג שעשה לאחד מאמני הקהילה שבארון. חברות וחברי קהילה מיהרו לחתום עליה, בהצטרפות המונית ומעוררת הערכה – או שמא?
אני לא חתמתי על העצומה, ואני רוצה להסביר למה. אני אסביר אותה בכמה פוסטים נפרדים, אחרת יהיה לי פוסט אחד באורך הגלות.
** חברות הפנו את תשומת ליבי לעובדה שיש כאן חשיפה לתביעת דיבה. על כן, הנחתי כוכביות במקומות שונים בפוסט. אנא הניחו שמשמעה של כוכבית ("*") להלן הינו: לכאורה.
נתחיל
העצומה מתייחסת להתנהגות בעייתית של אדם בעייתי. בעצומה כתבו הפעילות/ים:
לגיטימציה להוצאה כפויה מהארון, שאינה באה בהלימה עם רצונו וצרכיו של אדם היא קרקע פוריה לניצול בני הנוער ולפגיעות נוספות בהם. לא יתכן שארגון הנוער הגאה יתן במה ויד לאדם אשר מתנהג באופן אלים וכוחני כלפי אנשים באשר הם אנשים וכנגד כל תפיסה טיפולית ומקצועית ביחס לגיבוש בריא ונכון של זהות מינית או מגדר של בני נוער [ההדגשה שלי].
איש לא יחלוק על כך שאוחובסקי אכן מתנהג באופנים בעייתיים. אך מה? אפעס, האאוטינג הזה הוא לא המעשה האלים או הכוחני הראשון או היחיד שעשה השנה. קרה המקרה, ואוחובסקי עשה לו שנה פוריה להתבטאויות ביפוביות וטרנספוביות שונות (כמו גם לסבופוביות, וסקסיסטיות באופן כללי).
המקרה הראשון – ביפוביה בעצרת
הסאגה מתחילה בדיוק לפני שנה, בעצרת של יום שבת אחרי הרצח. על רקע סיפור האאוטינג של שנה שעברה (אשר גם אותו הוביל אוחובסקי), קרה עוד מקרה קטן וצדדי: בפעם הראשונה בהיסטוריה של קהילת הבלט"ה בישראל, הוזמנו נציגות מהקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית לדבר על הבמה. הראשונה היתה ליהי רוטשילד (שקיבלה דקה להגיד את דבריה), בעצרת יום ראשון שאחרי הרצח, והשניה היתה דנה ג. פלג, בעצרת של יום שבת (שקיבלה 30 שניות). ושלא יהיו טעויות: הדקה וחצי הזאת עלתה לנו, הפעילות הביסקסואליות (והחברות/ים הלסביות והטרנסים שעזרו), בדם, יזע ודמעות רבות. עד היום, השבוע של הרצח זכור לי לא רק כשבוע של כאב, אבל וזעזוע עמוק, אלא גם כשבוע של מאבק, השתקה ואלימות פנים קהילתית.
בעצרת של שבת שאחרי הרצח, דנה חרגה במעט משלושים השניות שניתנו לה (רחמנא ליצלן!). מה עשה אוחובסקי? קטע אותה, ואחר כך נזף בה.
מינורי? מינורי. הנה המקרה הבא.
יום הבנ"ה
ב-17 למאי התקיים פאנל באוניברסיטה העברית בירושלים לכבוד יום הבנ"ה, אותו ארגן העשירון האחר ביחד עם הבית הפתוח. נושא הפאנל היה להט"בופוביה במדיה, ובין היתר דיברו בו גם ליהי רוטשילד (על ביפוביה בתקשורת) וגל אוחובסקי (על הומופוביה). בפאנל נכח גם תום וינטר, שהיה בין מארגני האירוע. במייל שהעביר תום לרשימות התפוצה הקוויריות (ושהפך במהרה לשרשור-פלצת של מעל 80 הודעות), תום כתב:
שלום.
כרגע חזרתי מהפאנל בנושא להט"בופוביה ויצוג של הקהילה בתקשורת, שנערך באוניברסיטה העברית בהשתתפות ירון פרוסט, ליהי רוטשילד וגל אוחובסקי.קשה לי לתאר את מידת הזעזוע שלי מהתנהלותו* של אוחובסקי לאורך הדיון. לא די בזאת שהוא היה מתנשא, מזלזל וגס-רוח, אלא שהוא הגדיל לעשות והתבטא באופן ביפובי וטרנספובי במובהק, תוך שהוא טוען כי הנראות התקשורתית של הומואים בטלוויזיה חשובה יותר מהמאבקים שמנהלת כל הקהילה מחוץ לטווח המצלמה. הוא זילזל במפגין בליהי וניסה להציגה כהזויה ונטולת קשר למציאות- ואם לא די בכך, זילזל גם בי כשהטיל ספק בזהותי כגבר, תוך שהוא מציין כי עלי "להגיד תודה על שהוא מדבר אלי בלשון זכר".
באמת תודה, מר אוחובסקי.
לאחר מכן שלחה ליהי רוטשילד פירוט לרשימות התפוצה. הנה כמה מהדברים שעשה אוחובסקי* באותו ערב:
- קטע* את ליהי מספר פעמים במהלך דבריה ושאל אם זה עוד ארוך, למרות שלא הוא הנחה את הפאנל והיא לא חרגה מהזמן שהוקצב לה.
- שאל* את ליהי אם העובדה שהוא, כדבריו, "אכל כוס בגיל 19" מגדירה אותו כביסקסואל, וכשענתה לו שלא תפקידה להגדיר אותו, אמר* שבגלל שהיא מתקשה כל כך להגדיר, היא היתה צריכה הרצאה שלמה.
- מאוחר יותר הוא גם אמר* שביסקסואליות היא רק שלב.
- פנה* לתום מספר פעמים בלשון נקבה, ולאחר ש"התרצה" והחל לפנות אליו בלשון זכר, טרח לציין שתום צריך להודות לו.
- טען* שכל קהילות הבלט"ה צריכות להודות לגברים ההומואים על ההישגים שהושגו עבורם. כשליהי הזכירה בפניו מקרים של ביפוביה, הוא טען* שהיא משקרת. כשהיא הזכירה בפניו את האפליה שנתקלה בה קבוצת הפמיות וקבוצת הבדס"מ במרכז הגאה בתל אביב, הוא אמר* שזו בעיה שלהן.
במייל שהעבירה, ליהי כותבת:
יש להדגיש שלאורך כל הפאנל הוא* לעג לי, זלזל בי, ניסח את תפיסת העולם שלי בלי לחכות לאישור ממני, וכו' אבל בשלב הזה אני רציתי לסיים את הפאנל, כי חשבתי שגבול מסוים שהייתי צריכה להציב הרבה קודם לכן נחצה. הסכמתי להמשיך לבקשתה של נועם שהנחתה אותו.
אגב, מענין לציין שבמסגרת אותו שרשור-פלצת של 80 הודעות, נושא הדיון העיקרי היה דווקא הטרנספוביה ולא הביפוביה, שזכתה לאזכורים אגביים בלבד. למצער, השרשור התסיים כאשר ביקשתי להצביע על עובדה זו – ואז בכלל התחיל כנס סקס אחר והשרשור מת מוות (לא) טבעי (כי לשם כולן/ם הלכו).
סוף הסאגה? לא ולא
בגליון מיוחד לכבוד חודש הגאווה שהוציא מגזין "העיר בורוד", ובו 50 האנשים "המשפיעים של הקהילה", נבחר גל אוחובסקי לאדם המשפיע ביותר (מענין לציין אגב, שברשימה לא היתה אף ביסקסואלית/פאנסקסואל מחוץ לארון, ורק שתי טרנסיות). הכבוד זיכה את אוחובסקי בכתבה בת שני עמודים של שבחים ותפארות. והנה אחת הפסקאות:
לפני כשבועיים הוזמן להרצות בפני פורום מצומצם של בי-סקסואליות [השגיאה במקור] בבית הפתוח בירושלים. הוא הסכים מיד, ופינה לצורך כך את כל אחר הצהרים. הנוכחות באירוע ירדו עליו חזק, טענו שאין לו ולהן דבר במשותף ומחו על כך שניכס לעצמו את עמדת מנהיג הקהילה. אוחובסקי חזר משם שפוף ומלא עלבון. גם הפרסונה הטלוויזיונית הנוקשה שלו עלולה להטעות.
אה. אז כנראה שטעיתי בתיאור הקודם (*לכאורה, כן?). לא משנה, נמשיך הלאה.
עוד אחת לסיום
ב-11 ליוני, יום מצעד הגאווה בתל אביב, עלתה דנה ג. פלג לנאום כנציגת הקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית. ברגע שהגיעה, הודיע לה יניב ויצמן (מארגן המצעד מטעם עירית תל אביב) שיש לה רק שתי דקות לדבר, למרות שמראש סוכם איתה על 4-5 דקות. אחרי ויכוח קצר עם מפיקת הבמה, הסכימה המפיקה לתת לדנה את ארבע הדקות שהוקצבו לה במקור. לפני שעלתה לנאום, היא גם ביקשה שאוחובסקי, אשר הנחה את הבמה, לא יקטע את דבריה כמו שעשה בעצרת שאחרי הרצח.
אבל למי אכפת ממה שהיא ביקשה? כולה פעילה ביסקסואלית (פעילה בקהילה מזה 15 שנה, פעילה מרכזית בקל"ף וכותבת הטור הלסבי הראשון בארץ במסגרת מגזין "את"). אוחובסקי קטע אותה באמצע וקרא לה לקצר. במייל שהעבירה לרשימת התפוצה הביסקסואלית/פאנסקסואלית, דנה כותבת:
סיימתי, מחאו לי כפיים, ואחרי מה: מוזיקה. סתם מוזיקת אומצה-אומצה. כלום. בשביל זה אוחובסקי קטע אותי, בשביל זה התווכחו איתי על הזמן. מימי, בת זוגי, שהיתה בקהל אמרה לי מייד כשירדתי, "מי זה? הוא עשה פרצופים ודיבר כל הזמן שאת דיברת".
דנה כבר לא תהיה מוכנה לדבר באירועים שגל אוחובסקי מנחה.
חזרה לעצומה
אך אויה! העצומה אומרת שאוחובסקי הוא אדם שמתנהג באופן אלים וכוחני. אז להיכן נעלמה ההתייחסות לביפוביה ולטרנספוביה החוזרות ונשנות שלו, תמהני?
התשובה, על כל זאת ועוד, בפרק הבא…
שחור-סגול 
שירי מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט הזה ואין ספק שאני אמשיך לקרוא פה!
אלון
אהבתי את השם שחור-סגול!