המיתוס של המיתוסים – הרצאה בוידאו

את ההרצאה הזאת נתתי בכנס סקס אחר באוניברסיטת תל אביב במאי 2012. ההרצאה עוסקת בסטריאוטיפים ביפובים, ובה אני טוענת שבמקום להפריך את המיתוסים, עלינו להשתמש בהם על מנת לייצר פוליטיקה ביסקסואלית רדיקלית. ההרצאה מבוססת, אך לא זהה, לפוסט הזה. היא כמו כן אחת ההרצאות הכי טובות שיצא לי להעביר.

ההרצאה בעברית עם כתוביות בעברית ואנגלית. (כדי לראות את הכתוביות, צריך להדליק אותן על ידי לחיצה על הכפתור השמאלי ביותר בפינה הימנית של הוידאו).

תהנו :)

כמה ביסקסואליות, טרנסג'נדרים, לסביות והומואים יש?

אלו המספרים, לפי דו"ח מאוד נרחב שנערך על ידי מכון וויליאמס בארה"ב. את הדו"ח המקורי ניתן לקרוא כאן.

בעיני, החלק החשוב ביותר בסטטיסטיקה הזאת, הוא מן הסתם החלק הביסקסואלי, היות ואחת הטענות הכי נפוצות נגדנו היא שאנחנו מיעוט כה קטן (בקהילה, ובכלל). אז בפעם הבאה שיגידו לכן/ם את זה, בבקשה תפנו אותן/ם לפה.

מלים, בינאריות וביפוביה, או: למה "בי" זה בינארי אבל "FTM" זה לא

את הפוסט הזה כתבתי ופרסמתי בבלוג שלי באנגלית כבר לפני שנה. לאחרונה מצאתי את עצמי מקשרת א/נשים (מהארץ) אליו לעתים יותר ויותר תכופות. אז החלטתי שיהיה רעיון טוב לתרגם אותו בשלב זה, כדי להפוך אותו לנגיש יותר לדוברי/ות עברית. הגרסה הזו היא קצת שונה מהפוסט המקורי – היא מבוססת על גרסה אחרת של אותו טקסט, שמיועדת לספר שלי על ביסקסואליות (גם הוא באנגלית).

שימו לב 1: הביקורת שלי על שיח טרנס וג'נדרקווירי באה מנקודת המוצא שלי בתור ג'נדרקוויר ביסקסואלית.

שימו לב 2: הפוסט הזה נכתב בעיקר עבור קהל אמריקאי ובריטי, ולא הכל אחד לאחד כמו בארץ.

שימו לב 3: זה פוסט ארוך – אבל הוא שווה את זה :)

מבוא

נראה לאחרונה שמקובל יותר ויותר בקהילות קוויריות, טרנסג'נדריות וג'נדרקוויריות לדבר על ביסקסואליות בתור זהות בינארית, כלומר כזו שהיא טרנספובית באופן מהותי. הטיעון בדרך כלל נראה כך: בגלל שהמילה "ביסקסואליות" כוללת בתוכה את המילה "בי" (מילולית: "שתיים"), אזי מעצם מהותה היא מצביעה על בינאריה מגדרית, קרי רק שני מינים ומגדרים, ומוחקת את קיומם של מינים ומגדרים שאינם בינארים. המצדדות בגישה זו בדרך כלל ממליצות להשתמש בקטגוריות זהות אחרות (כגון פאנסקסואליות, אומניסקסואליות, פוליסקסואליות, קוויר, וכן הלאה), שמאזכרות יותר משני מגדרים באופן מפורש. (גילוי נאות: בעבר גם אני דגלתי בגישה הזו). למרות שכיום אני חושבת שהזהויות האלה הן כלי חיובי וחשוב בקידום שיח על זהויות מגדר שונות, אני עם זאת מרגישה שההאשמות "הבינאריות" נגד ביסקסואליות הן פחות חיוביות, ולא באמת עוזרות הרבה. בפוסט הזה הייתי רוצה לבחון את שיח "הבי זה בינארי" באופן ביקורתי, בתקווה לסתור אותו ולהתחיל לפרק אותו.

מבוא לביסקסואליות: הבסיס

נשאלתי שאלה בפוסט על ביסקסואליות ואהבה, והיות שאני מניחה שהרבה א/נשים תוהות לגבי התוכן שלה, החלטתי לענות לה "כמו שצריך", כלומר בפוסט.

שואלת המגיבה:

היי,
אני עושה עבודה בנושא ביסקסואליות,

יש משהו אחד בסיסי שאני לא מבינה, באמת אפשרי להיות דו? את מגדירה את עצמך כדו, זה אומר למעשה שאת נמשכת גם גברים וגם נשים באותה מידה? את תוכלי להתחתן או להיות בזוגיות רצינית עם גבר ולהיות מאושרת? ולהפך גבר שמגדיר את עצמו כדו- יכול להיות עם אישה בזוגיות או להתחתן ולהיות מאושר? או שזה למעשה העמדת פנים מתוך פחד להסתכל לחברה ולעצמו ולומר אני הומו/לסבית ולא דו?
אשמח אם תעני לי על שאלה בסיסית זו,
תודה מראש' me'

האם באמת אפשרי להיות ביסקסואל/ית? התשובה הקצרה היא: כן.

קצרצר: ציטוט מהספר שאני כותבת על ביסקסואליות

סטריאוטיפ אי-הנאמנות שופך אור על מטאפורת הביסקסואל/ית כבוגד/ת (אחת מהאהובות עלי, אישית). המילון מגדיר בגידה כ"הפרת אמון" או כ"נסיון להפיל את ממשלת המדינה לה חב הבוגד נאמנות, או לרצוח את השליט", הגדרה שמדגישה את תפקידה של ביסקסואליות בתור גורם מסית. אנחנו יכולות לחשוב על ביסקסואליות בתור בגידה באמון שנכפה עלינו על ידי מנגנוני הכח*, כמו גם בתור התגשמות של הנסיון להפיל או "לרצוח" את הסדר ההגמוני. אנו יכולות, אם כן, להשתמש במשמעות הזאת בתור שער לבגידה במונוגמיה, לבגידה בהטרופטריארכיה**, לבגידה בממשלות, מדינות, מלחמות. לבגידה בתנועת הלהט"בית (ה-ההה"ה-ית), על הנורמליזציה*** שלה ועל הנסיונות שלה למסמס את הקהילות שלנו בחברה. אנחנו יכולות להיות בוגדות בכל דבר שמגביל אותנו, ובכל דבר שעומד בדרכנו: כל מנגנוני הכח, כל הדיכויים.

המקור (באנגלית):

The stereotype of unfaithfulness brings to light the metaphor of the bisexual as traitor (one of my personal favourites). The dictionary defines treason as “a betrayal of trust”, or as “an attempt to overthrow the government of the state to which the offender owes allegiance or to kill […] the sovereign”, a definition which betrays, if you will, bisexuality's function as an agitator. We can think about bisexuality as betrayal of the trust imposed on us by power structures, as well embodying an attempt to overthrow or “kill” hegemonic order. We can then use this as a gate to betraying monogamy, to betraying patriarchy, to betraying governments, countries, wars. To betraying the “LGBT” (GGGG) movement, for normalizing and promoting the assimilation of our communities. We can be traitors to anything that confines us, and to anything that stands in our way: all power structures, all oppression.

 

* מנגנוני הכח הם מבנים היררכים אשר שולטים בחברה דרך כסף, משאבים וכח. למשל, ממשל, קפיטליזם, פטריארכיה, גזענות וכן הלאה.
** הטרופטריארכיה היא פטריארכיה הטרוסקסואלית, כלומר שלטון גברי הטרוסקסואלי כפוי.
*** נורמליזציה היא נסיון להשתלב בנורמה, ליצור מצב נורמטיבי או סטטוס קוו. לרקע, כדאי לקרוא כאן על דומואים.

עוד על ההבדל בין בי לפאן

 זהו פוסט למתקדמות/ים. להסבר מלא יותר, מוזמנות/ים לקרוא פה (בעברית) ופה (באנגלית – מומלץ).

מעט מאוד פעמים אני כותבת משהו על פאנסקסואליות. בתגובות שלי לשיח על ההבדלים בין בי לפאן, אני בדרך כלל מקפידה לדבר רק על ביסקסואליות. יש לזה סיבה: שאני לא רוצה, ולא אוהבת לרדת על פאנסקסואליות כזהות. לדעתי היא זהות מגניבה שיכולה לשמש אותנו למטרות פוליטיות מהממות. באופן כללי, אני לא מאמינה בלרדת על זהויות של אחרות/ים – זה כלל וכלל לא מהמם.

ועם זאת (ואולי בגלל זאת), היום אני מרשה לעצמי להזכיר כמה מילים – לא על פאנסקסואליות כפשוטה, אלא על פוליטיקה פאנסקסואלית. אני רוצה להדגיש את ההבדל הזה: הפוליטיקה הפאנסקסואלית היא דבר נפרד מזהות פאנסקסואלית (למרות שכמובן הן קשורות). לא כולן/ם מזדהות כפאן מאותן סיבות ובאותה צורה – ועם זאת, יש שיח דומיננטי בנושא. אני רוצה גם להזכיר שפעם גם אני הזדהיתי כפאן, והפסקתי לא בגלל שהפסקתי לאהוב את המילה, אלא בגלל שנמאס לי מהפוליטיקה. אני כותבת וחושבת הרבה מאוד על הנושא, אז רציתי לחלוק תובנות חדשות שלי בענין.

המיתוס של ניפוץ מיתוסים – שיח הנורמליות ופוליטיקה ביסקסואלית

אוקיי, אני חורגת פה מנוהגי בקודש לפרסם פה רק פוסטים שכתבתי בעברית, ומתרגמת פוסט שלי מהבלוג באנגלית. הסיבה היא שאני חושבת שזה הטקסט המבריק ביותר שיצא לי לכתוב לאחרונה, ושהוא מבהיר יפה מה שניסיתי להגיד כאן וקצת הסתבכתי.

שימו לב: הפוסט מיועד לקהל ביסקסואלי בינ"ל (בעיקר אמריקאי ובריטי). התנועה הביסקסואלית שם היא קצת מעפנה ועל כן הבלוג שלי באנגלית מוקדש רבות לביקורת עליה.

הערה תרגומית: אנגלית היא שפה עם אופציות לניטרליות מגדרית. כשנתקלתי באופציות כאלה, הפכתי אותן בעברית לנקבה :)

בפוסט שפרסמה לא מזמן, הקדישה הבלוגרית The Suburban Bi פסקה למה שהיא הגדירה בתור "פוסט ניפוץ-המיתוסים המתחייב, שבערך כל בלוג ביסקסואלי מספק". ואכן, נראה כמעט בלתי אפשרי להתקל באיזשהו טקסט על ביסקסואליות באנגלית מבלי לראות את אותם המיתוסים, עם אותו סט תשובות. אז חשבתי לקחת את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על ניפוץ-המיתוסים הזה, ועל המשמעות הפוליטית שלו ושל המיתוסים האלה לגבינו, כקהילה ביסקסואלית.

וכך אומרת The Suburban Bi:

• קיום. כן, אנחנו קיימות.
• מונוגמיה. כן, אנחנו יכולות.
• נאמנות. כן, אנחנו יכולות. וכן, אנחנו עושות.
• HIV ואיידס. לא, זה לא הכל באשמתנו.
• בלבול. לא – באמת שאנחנו לא.
• חוסר החלטיות. לא – לא זאת המשמעות של גמישות.
• חמדנות. כן, אנחנו יכולות לרקוד על חתונה אחת.
• תחתונים. כן – אנחנו מסוגלות לשמור את האיברים שלנו בפנים, כמו כל אחת אחרת.
• בחירה. לא – אנחנו לא יכולות לבחור להיות סטרייטיות; אנחנו לא יכולות לבחור להיות לסביות או הומואים; לא בחרנו את הנטיה המינית שלנו ברגע אחד של השתוללות מעורפלת-חושים. מי כן?

אז הבה נעבור שניה על הדברים האלה: לא, אנחנו לא מופקרות. לא, אנחנו לא משתרמטות. לא, אנחנו לא מדבקות. לא, אנחנו לא בוחרות להיות ככה (SRSLY, למה שמישהי תבחר בדבר כזה?). כן, אנחנו נורמליות. לא, אנחנו לא מאיימות על הזהות המינית שלכן/ם. כן, אנחנו בדיוק כמוכן/ם. לא, אתן/ם לא בסכנה להיות כמונו. לא, אנחנו לא מאיימות על על הדעות שלכן/ם, החברה שלכן/ם או הבטחון שלכן/ם.

כמעט מיותר לציין, כל זה מכוון לאוזני המעמד הבינוני ההטרוסקסואלי הלבן, הכל-נוכח, כל-שולט. זה שאנחנו לא מאיימות עליו, כן?

בלי מיתוסים ובלי ניפוץ

"אני רוצה הרפתקאות וסיכונים עצומים, ולהיות כל מה שאומרים עלינו".

– דורותי אליסון, פעילה לסבית

הביסקסואליות הסטריאוטיפית מדומיינת בתור סוכנת חתרנית והיפרסקסואלית של כאוס ושינוי חברתי – בדיוק בגלל שהיא מאיימת על המבנה החברתי העכשווי. כל סטריאוטיפ משקף שטח של חרדה חברתית שעליו ביסקסואליות מאיימת, ובכך חושף את הפוטנציאל החתרני והמהפכני של ביסקסואליות לגבי שינוי והתנגדות למבנה החברתי, לתרבות, לחברה ולמערכת.

אז הבה נעבור עליהם שוב, הפעם קצת יותר לאט:

• קיום: החברה תמיד אוהבת להכחיש את מה שמהווה איום. הנסיון להכחיד את קיומה של הביסקסואליות מבטא נסיון לחסל את את הפוטנציאל המהפכני שהיא טומנת בחובה.
• מונוגמיה: ביחד עם הטרוסקסיזם, הינה דרכה החביבה של הפטריארכיה לשמור עלינו ביחידות קטנות, צייתנות ומסודרות. לשלוט בנו. להפריד אותנו אחת מהשניה, לדאוג להמשך הקפיטליזם ולשמור על מינימום של התנגדות.
• נאמנות: אני מאוהבת במטאפורה של הביסקסואלית כבוגדת. אנחנו באמת בוגדות. אנחנו בוגדות במונוגמיה, אנחנו בוגדות בפטריארכיה, אנחנו בוגדות בממשלה בסירובנו לציית להסדרים הזוגיים שהיא מקדשת, אנחנו בוגדות במדינה עם האפשרויות שוברות-הבינאריה ופורצות-הגבולות שאנחנו מייצגות. אנחנו בוגדות במלחמה. אנחנו בוגדות בקהילת "הלהט"ב" (ההה"ה) על הנורמליזציה והאסימילציה שהיא מקדמת. אנחנו בוגדות בכל דבר שמגביל את החופש שלנו, וכל דבר שעומד בדרכנו.
• HIV ואיידס: מחלת "הקוויריות", אשר מגלמת באורח כה פיזי את החרדה הסטרייטית להדבק בקוויריות שלנו. ביסקסואליות מערערת על הגבול הסטרילי בין הקוויריות החולות להטרוסקסואלים הבריאים. ואם קוויריות היא מחלה מדבקת, אני שמחה להיות נשאית.
• בלבול: כלומר, חוסר יציבות. כלומר, ספק. כלומר, סוכן של שינוי: אנחנו מטילות ספק. אנחנו מערערות. אנחנו משנות.
• חוסר החלטיות: סירוב להתאים לגבולות שמכתיבה לנו החברה. סירוב לעצם הקטגוריות שאנחנו אמורות לבחור ביניהן. התמוטטות של בינאריות, של הפרדה ושל בידוד. קריאה לשונות, סולידריות ואהבה.
• חמדנות: היא חרדתה של החברה המערבית מפני מין. מפני כל דבר שחורג מגבולות החדירה-בתנוחה-מסיונרית-ההטרוסקסואלית-סיסג'נדרית-זוגית-מונוגמית-ונילית. ביסקסואליות מדומיינת כהיפרסקסואלית תחת ההנחה שסקס זה רע, שלרצות יותר מדי ממנו זה רע, שלרצות כל כמות שהיא זה רע, שלרצות א/נשים מיותר ממגדר אחד זה רע. שלרצות יותר מאדם אחד זה רע. ביסקסואליות היא מהפכה מינית. היא עצמאות מינית לנשים. היא חקירה והנאה מהגוף שלנו, מהמיניות שלנו, מהמגדרים השונים שלנו והאינטראקציות המיניות השונות שלנו, לא משנה מי אנחנו ולא משנה מי הפרטנריות/ים שלנו. בחברה שמבוססת על חרדה ממין ועל תרבות של אונס, לקחת את המיניות שלנו לידינו זהו אקט מהפכני.
• תחתונים: לפעמים אומרים ש"ביסקסואל הוא אדם שמכניס היד לתחתונים של מישהי/ו, ושמח ממה שהוא מוצא". האם זו חרדה משחרור מיני ומגדרי? היתכן שזה נותן מקום ליותר מרק שני סוגים של גופים ממוגדרים?
• ברירה: כן! כי אנחנו מנהלות חיים קווירים מהממים, מרגשים, מנצנצים, מדהימים, משחררים ומהפכניים, מלאים באהבה, זעם, סולידריות, מאבק, חברות, כאב ושמחה. אם לך היתה את האופציה, לא היית בוחר/ת בה?

על הקרב הלשוני, ועל פוליטיקה ביסקסואלית

קצת רקע

אחד הדיונים המרכזיים ביותר, והמרתקים ביותר, בקרב הקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית (בארץ ובחו"ל), הוא הקרב הלשוני לגבי הטרמינולוגיה – ביסקסואליות vs. פאנסקסואליות. אותו דיון, באופן סכמטי ודיכוטומי-משהו, נראה בערך כך:

המחנה הפאנסקסואלי טוען שה"בי" ("שניים") בביסקסואליות מתייחס לשני מגדרים ומינים, הלא הם: נקבה/אישה וזכר/גבר. על כן, ממשיך הטיעון, ביסקסואליות הינו מונח טרנספובי אשר לא מכיר בקיומם של יותר משני מינים ו/או מגדרים ולמעשה מוחק את האופציות המגדריות הרבות האחרות. על פי כן, "ביסקסואליות" הינה מילה המתארת משיכה רק לגברים ולנשים סיסג'נדריות/ים, ואינה מספקת לתיאור של משיכה ליותר משני מינים ו/או מגדרים. (גילוי נאות: בעבר, גם אני השתייכתי למחנה הזה*).

לעומת זאת, טוען המחנה הביסקסואלי, כי "ביסקסואליות" (כמו הומוסקסואליות, לסביות והטרוסקסואליות) הינו מונח שהומצא על ידי הממסד הרפואי ולא על ידי הקהילה הביסקסואלית, ועל כן מטרתו לא היתה לתאר תשוקה אלא פתולוגיה. בנוסף, המונח הומצא בשנות ה-20 של המאה ה-20, תקופה שבה לא היתה קיימת השפה לתיאור של יותר ממין ו/או מגדר אחד. במהלך כל ההיסטוריה של התנועה הביסקסואלית, ביסקסואליות/ים השתמשו במילה על מנת לתאר משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד, וזאת למרות החסר שהיה קיים בשפה באותן תקופות. למעשה, הקהילה הביסקסואלית והקהילה הטרנסג'נדרית תמיד היו קרובות אחת לשניה – ואין זה נדיר לשמוע עדויות של טרנסג'נדריות/ים וג'נדרקווירז אשר מספרות שהקהילה הביסקסואלית היא בין הקהילות הידידותיות ביותר עבור זהויות מגדר שונות. ההגדרה המקובלת ביותר לביסקסואליות בקרב התנועה הביסקסואלית העכשווית הינה "משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד" (ההגדרה של רובין אוקס), ולא "משיכה לשני המינים" כפי שמקובל לתאר אותה בממסד הרפואי. כעת בתנועה הביסקסואלית, לא מקובל לפרש את ה"שניים" שב"בי" בתור "גברים ונשים", אלא בתור "מגדרים גבריים שונים ומגדרים נשיים שונים", או בתור "משיכה למגדרים דומים לשלי, ולמגדרים שונים משלי" (בהתבסס על הומו=דומה + הטרו=שונה). ולסיום, מזכיר המחנה הביסקסואלי את יחסי הכוחות בדיון: ביסקסואליות אינה מילה בינארית יותר או פחות מ"לסביות", "הומוסקסואליות" או "הטרוסקסואליות", ולמרות זאת ביסקסואליות הינה היחידה אשר מקבלת ביקורת על רקע זה – דבר שעולה בקנה אחד עם היחס השלילי כלפי ביסקסואליות בקרב הבל"טות, ובכלל.

והקרב ממשיך. רק בשבוע שעבר, פרסמה ג'וליה סראנו (הפעילה הטרנסית הפמיניסטית המהממת) כתב הגנה מעמיק ומענין על המילה "ביסקסואליות". כמה חודשים לפני כן, התפרסם מאמר נוסף בנושא בבלוג הביסקסואלי/טרנסי/קווירי Raspberry Mousse. דיונים משני הצדדים מתקיימים באופן שוטף, בקרב התנועה ומחוצה לה, והיד עוד נטויה…

* גם אם נתקלתן/ם בעותק של הספר Getting Bi (המצוין) – המאמר שלי שם נכתב באותה תקופה.

(רוצות/ים לקרוא עוד על ההבדל? לכו לפה.)

למה זה לא משנה ב-כ-ל-ל

בדיון בנושא שנערך לפני כמה שבועות ברשימת התפוצה הטרנסג'נדרית, אמר שוקי הרזה דבר חכם: (בפראפרזה) כל עוד ביסקסואליות ופאנסקסואלים ימשיכו להזדהות על פי מושאי התשוקה שלהם, כנראה הדיון הזה ימשיך להתקיים, וימשיך לירות חצים לכל עבר. (אותו דיון ברשימה התקיים בעקבות פסקה שנויה במחלוקת אותה פרסמה דנה ג. פלג בפנזין ע' קווירית, במאמר לכבוד יום הביסקסואליות הבינלאומי. באותה פסקה תיארה דנה את המגוון המגדרי האפשרי תחת המונח "פאנסקסואליות", בצורה שהפריעה למספר א/נשים מהקהילה הטרנסג'נדרית [החלק השנוי במחלוקת ירד מאז]).

ואני מוצאת את עצמי לוקחת צעד אחורה ושואלת: למה, באמת, אנחנו מזדהות לפי מושאי התשוקה שלנו? היכן הפוליטיקה שלנו? מבני הכוח, הדיכוי, השיח, הזהות? היכן ההזדהות שלנו עם עצמנו? שיח ביסקסואלי/פאנסקסואלי שעוסק בשאלות של מגדר וטרנסג'נדריות הוא שיח שמשכפל את הרעיון שביסקסואליות אינה חשובה בפני עצמה, אלא רק בצמידות לנושאים אחרים. הוא משכפל את הרעיון שביסקסואליות ופאנסקסואלים אינן חוות דיכוי כקבוצה, אינן זקוקות למאבק משל עצמנו ואינן חולקות זהות משלנו – אלא רק את הזהויות של מושאי המשיכה שלנו.

אך נהפוך הוא: ביסקסואליות היא פוליטיקה. ביסקסואליות היא חוויה. ביסקסואליות היא כאב, היא שמחה, היא פחד, היא זהות. ביפוביה היא מבנה חברתי, היא מערך כוחות והיא משפיעה עלינו בדיוק כמו כל כח חברתי אחר (ממשל, קפיטליזם, פטריארכיה, מיזוגניה, שוביניזם, הומופוביה, לסבופוביה, טרנספוביה, גזענות, סוגנות, ועוד ועוד).

כאשר שואלות לסביות למה הן מזדהות כך, הן מדברות לא רק על אהבה או משיכה לנשים, אלא גם (ובעיקר) על פוליטיקה: על הזדהות (עם נשים), על עקרונות פמיניסטים, על עצמאות מינית, על המאבק הלהט"בי, ועל קהילה. כאשר שואלות ביסקסואליות ופאנסקסואלים למה הן/ם מזדהות/ים כך, בדרך כלל, התשובה תהיה מוגבלת רק למושא(י) המשיכה.

אנו חייבות להתחיל לדבר את הזהות שלנו כזהות שלנו ולא של אחרות/ים. אנו חייבות להתחיל לחשוב במונחים של עצמנו, לדבר את הדיכוי של עצמנו, לפתח שפה משל עצמנו ומשמעויות משל עצמנו. יש פוליטיקה ביסקסואלית, יש זהות, יש מאבק ויש קהילה.

ועל הפוליטיקה הביסקסואלית – בפרק הבא…

סקר הבריאות של חוש"ן, ובריאות של בי ופאן

לפני כשבועיים, השיק ארגון חוש"ן, סקר בריאות חדש על הבלט"ות. באופן אופייני למדי עבור חוש"ן, הסקר התחיל מלא בכוונות טובות, אך לצער כולן/ם, התוצאה לא דמתה לכוונות.

ראשית, כדאי להזכיר את מכתבן/ם של הפעילות/ים הטרנסג'נדרים/ות, אשר פרשו מהשתתפות בבניית המחקר לאחר שחוש"ן חזרו בהם מהבטחות שהבטיחו לקבוצה בתחילת התהליך. בעיני כל הסיפור הזה מבייש מאוד בכל הנוגע להתנהלות חוש"ן וליחס שלהם לקהילה. באופן כללי, לחוש"ן יש נטיה לראות את עצמם כארגון ידידותי, מקבל ומכיל עבור כל חלקי הבלט"ה, אך ליפול לבורות מצערים של הדרה ופוביות למרות הכוונות הטובות.

אבל לפחות את הקהילה הטרנסג'נדרית הם הזמינו.

בקנה אחד עם הטענות שטענתי בפוסט על סדרי עדיפויות קהילתיים, חוש"ן הניחו שכלל אין צורך בנציגות מהקהילה הביסקסואלית/פאנסקסואלית בתהליך יצירת הסקר, כנראה עקב הנחה שלבי/פאן אין צרכים רפואיים נפרדים מאלו של הומואים ולסביות. השמועה אומרת שיוצר המחקר (לכאורה, לכאורה) אף הגדיל לעשות, והצהיר שאת הנתונים של נשים ביסקסואליות ינתח כנתונים של לסביות, ואת הנתונים של ביסקסואלים ינתח כנתונים של הומואים.

בסקר עצמו, לא מופיעה כל התייחסות ספציפית לצרכים ולנסיבות הייחודיים של ביסקסואליות ופאנסקסואלים. גם ההערות ששלחתי להם לאחר שמילאתי גרסת פיילוט, זכו (כמעט) כולן להתעלמות מוחלטת (ואת ההערות עצמן אדביק למטה).

גם בכתבה שהתפרסמה בנושא ב-Ynet, הוזכרו רק הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים, והשיווק שנעשה לסקר (לפחות זה שראיתי באטרף) פונה להומואים בלבד (רק הומואים, כן? אפילו לא לסביות או טרנסים).

מן הסתם, חוש"ן (ולא רק חוש"ן) סובלים ממחסור בידע על בריאות של ביסקסואליות ופאנסקסואלים. אז רציתי לשתף את הקהילה בקצת מידע על הנושא.

על בריאות של ביסקסואליות ופאנסקסואלים

אפתח בציטוט של עצמי, סתם כי זה שימושי. כאשר מדברים על ביסקסואלות ופאנסקסואלים כקבוצה כוללת (נשים, גברים, טרנסים/ות וכל השאר), הססטיסטיקה היא:

ביסקסואלים ופאנסקסואליות סובלות יותר מדכאון ונטיה להתאבדות מאשר כל קבוצות הנטיה המינית (הומואים, לסביות, ביסקסואלים והטרוסקסואלים), בי ופאן גם סובלות יותר מבריאות פיזית ירודה מכל הקבוצות האלה עקב חוסר נגישות לטיפול רפואי ופסיכולוגי נאות. ביסקסואלים ופאנסקסואליות מפקפקות יותר בנטיה המינית שלהן וסובלות מחוסר בטחון לגבי מקומן בקהילה. בי ופאן הן גם קבוצת הנטיה המינית עם השכיחות הגבוהה ביותר של עוני, והסבירות הגבוהה ביותר של השארות בארון במקום העבודה (עוד שני מרכיבים שמשפיעים על נגישות למערכת הבריאות וככלל על בריאות נפשית ופיזית).

כאשר מדברים על השוואות בין הומואים לעומת גברים ביסקסואלים ועל לסביות לעומת נשים ביסקסואליות, הססטיסטיקה של הבי/פאן היא תמיד יותר גרועה, בין אם מדובר בדכאון, השארות בארון, בריאות פיזית (עישון, סמים, תזונה, משקל, מחלות), וכן הלאה.

מבחינה סטטיסטית, הבי/פאן נמצאות/ים פחות או יותר אי שם עם הטרנס בכל מה שקשור לנגישות לטיפול רפואי נאות, ידע של צוותים מטפלים, מודעות, משאבים ומתן טיפול פיזי ונפשי הולם (למרות שמצבן/ם של הטרנסים/ות גרוע אף יותר). כלומר, אלו שתי הקבוצות מתוך הבלט"ה שזקוקות כרגע להכי הרבה מחקר, משאבים, תמיכה וכן הלאה. על כן בעייתי על אחת כמה וכמה שאלו שתי הקבוצות אשר סבלו מההדרה הרבה ביותר במסגרת הסקר (אבל לא שזה מפתיע – הרי יש סיבה שהמצב הוא ככה).

אותה הזנחה במשאבים, במחקר, בידע ובתמיכה הינה הגורם לשכיחות הגבוהה של רעות חולות למיניהן בקרב הבי/פאן (וגם הטרנס). אחד מהאפקטים החמורים יותר של המצב הזה הוא המנעות מטיפול רפואי – א/נשים מרגישות לא בנוח ללכת לרופא עקב יחס לא הולם, ועל כן מזניחות את בריאותן/ם בצורה שפוגעת בהן. התופעה הזו מאפיינת את כל הבלט"ות, כמובן, אבל מכל קבוצות הנטיה המינית, ביסקסואליות ופאנסקסואלים הן הקבוצה עם השיעור הגבוה ביותר של התופעה הזאת.

אבל גם אם מניחות בצד את ענין המחלות ושכיחותן, ומתמקדות בפרקטיקה מינית וסקס בטוח – גם כאן, המצב הוא חמור. באופן כללי, מידע על מין בטוח לרוב פונה או לסטרייטים/ות או להומואים (ועוד בעיה היא שאין מידע לנשים שעושות סקס עם נשים). למשל, המידע שמפיץ משרד הבריאות (ביחוד בסביבות יום האיידס) מתעלם מא/נשים שעושות/ים סקס עם נשים ועם גברים. גם לא מתבצעים מחקרים בנושא מטעם מערכת הבריאות בארץ, ומן הסתם גם לא מתפרסם מידע. בכך מסכן משרד הבריאות את בריאותן/ם של הביסקסואליות, הפאנסקסואלים, וכל מי שמקיימ/ת יחסי מין עם א/נשים מיותר ממגדר אחד (ולא משנה כיצד היא מזדהה).

גם בביקורים אצל הרופא/ה, ידוע שהרופא/ה (ובעיקר רופא/ת המשפחה ו/או הגניקולוג/ית) אמורה לספק למטופל/ת מידע על מין בטוח ומניעת מחלות מין. בפועל, לא רק שזה לא קורה, אלא גם כאשר זה כן קורה, נוטה הרופא/ה להסיק את הנטיה המינית של המטופל/ת מתוך מערכת היחסים העכשווית (למשל: היות ואני נמצאת כרגע במערכת יחסים עם אישה, הרופא/ה תניח שאני לסבית – וגם שאני מונוגמית). לחילופין, גם אם היא שואל/ת, רוב הסיכויים שהשאלה תנוסח: "בנים או בנות?", בצורה שתעודד את המטופל/ת הביסקסואלית או הפאנסקסואל להשאר בארון. הנחה כזאת תגרור תשובה חסרה, ועל כן גם סיפוק של מידע חסר (או שום מידע כלל – למשל, רוב הרופאות/ים מניחות/ים שלסביות לא צריכות להזהר ממחלות מין), וסיכון בריאותה של המטופל/ת.

ההערות שנזרקו לפח

כאילו זה לא גרוע מספיק, הנה ההערות ששלחתי לחוש"ן לגבי הסקר בגרסת הפיילוט שלו. אם תמלאו את הסקר (אם תרצו, זו כבר החלטה שלכן/ם)  תוכלו להבחין שרק אחת מהן נכנסה לשאלון מתוך העשר ששלחתי (כנראה כי היא היתה רלוונטית גם ללסביות). ההערות מנוסחות בדיוק כפי ששלחתי אותן לחוש"ן:

• בשאלה על נטיה מינית, מופיעות רק 5 נטיות: הומו, לסבית, ביסקסואל/ית, פאנסקסואל/ית וסטרייט/ית. חסרות עוד לפחות שתי נטיות: הומופלקסיבל והטרופלקסיבל (homoflexible and heteroflexible), ובאופן אופטימלי יכללו גם האופציות: גמיש/ה, פלואידי/ת (fluid) אומניסקסואל/ית, קווירי/ת, לא מוגדר/ת ומתלבט/ת (למרות שיכול להיות שזכרוני מטענה אותי והאחרונות אכן כלולות).
• באותה שאלה צריכה להיות האופציה לסמן יותר מתשובה אחת. בעוד שבשאלה לגבי מגדר, הייתי חופשיה לסמן מספר מגדרים שאני מזדהה איתם, בשאלה זאת מצאתי את עצמי נאלצת לבחור בין שתי זהויות, שאני מזדהה איתן במידה שווה (ביסקסואלית ופאנסקסואלית). למותר לציין, שאני מכירה גם א/נשים רבות שמזדהות/ים גם כבי/פאן וגם כהומואים/לסביות, וכן הלאה. צריך לאפשר סימון של מספר תשובות שונות. ומי יודע, יכול להיות שנגלה כמה דברים מעניינים…
• השאלה "עם מי קיימת יחסי מין בחצי השנה האחרונה?" כוללת (למיטב זכרוני), רק גברים, נשים, טרנסים וטרנסיות. לדעתי השאלה צריכה לכלול את כל המגדרים, או לכל הפחות להוסיף ג'נדרקווירס, שאינן/ם נכנסות לאף אחת מהאופציות האלה.
• השאלה "האם יש לך בן/ת זוג קבוע/ה כעת? אם כן, כמה זמן נמשכים היחסים?" אינה מכלילה א/נשים פוליאמוריות/ים. צריכה להיות אופציה לפוליאמוריה, ושאלות שמתייחסות ליותר מפרטנר/ית קבוע/ה אחת.
• השאלה "בעת קיום מין אוראלי בחצי השנה האחרונה, האם השתמשת בקונדום?" מתייחסת רק לא/נשים שקיימו מין אוראלי עם זכרים. צריך לחלק לשתי שאלות. הראשונה: "בעת קיום מין אוראלי עם זכרים בחצי השנה האחרונה, האם השתמשת בקונדום?". והשאלה השניה: "בעת קיום מין אוראלי עם נקבות בחצי השנה האחרונה, האם השתמשת במחסום כלשהו (למשל: ניילון נצמד, או אחר)?" [זו ההערה שנכנסה].
• בחלק של השאלון שמתייחס לדעות קדומות ויחס מצד הרופאים, צריכה להיות שאלה שמתייחסת לנטיה של רופאים להניח שבי/פאן הן/ם הומואים, לסביות או סטרייטיות/ים. כאשר בי/פאן מספרות לרופא/ה על פרטנר/ית ממין או מגדר אחד, לרופא/ה יש נטיה להניח את הנטיה המינית לפי המין/מגדר של הפרטנר/ית (למשל, אם אספר שיש לי חברה, הרופא/ת תניח שאני לסבית). בנוסף, כאשר רופאים ורופאות שואלות על הרגלים מיניים, הנטיה היא לשאול "נשים או גברים?", שאלה שמעודדת בי/פאן להשאר בארון מול הרופא/ה. צריכה להיות שאלה שמתייחסת לכך.
• בשאלה על סטטוס ארון, צריך להוסיף גם אופציה לקהילת הלהט"ב. הרבה ביסקסואליות ופאנסקסואלים (ובטח גם טרנסים/ות) מסתירות את זהותן מפני הקהילה, למרות שהן מחוץ לארון בפני חברות/ים.
• כדאי גם להוסיף אופציה לבני/ות זוג, מאותה סיבה.
• ולשאול גם לגבי איזו מהזהויות. א/נשים סימנו הרבה אופציות בשאלות הקודמות. למשל, למישהי שסימנה "לסבית" ו"ביסקסואלית" בשאלה על נטיה מינית, יתכן (ואף סביר) שהיא לא מסתירה את הזדהותה כלסבית מהקהילה (ואולי גם מההורים, חברות/ים וכולי), אבל כן מסתירה את היותה בי.
• כדאי גם להוסיף "קהילה אחרת: פרט/י".

אז מה עכשיו?

אני אישית מילאתי את הסקר – אבל בעיקר כדי לראות את הנוסח הסופי של השאלות. מחד, אני לא בטוחה אם במצב אחר הייתי ממלאת אותו לאור ההתנהלות האתית המבישה של חוש"ן בכל הנוגע להכללת הבי והטרנס. מאידך, גם חשוב לאסוף מידע עלינו כדי ללמוד ולהשתפר, ובשביל זה צריך למלא את הסקר.

מצד שלישי, אני חושבת שהדבר היחיד שחוש"ן יכולים לעשות עכשיו כדי לפצות על ההתנהלות הלקויה שלהם הוא ליזום שני מחקרים חדשים: אחד על הביסקסואליות/פאנסקסואלים, ושני על הטרנסג'נדרים/ות והג'נדרקווירס – ובכל אחד מהמחקרים, לשתף את הקהילות בבניית המחקר, וכמובן בנתונים הסופיים.

נ.ב.

במקביל לסקר של חוש"ן, הושק מחקר לגדול בישראל על ידי המרכז הגאה, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב. המחקר הזה אפילו לא מנסה להיות מכליל, ומתעלם כליל מכל מי שאינו/ה הומו או לסבית. משעשע במיוחד שגם אל מול הביקורת, החוקרים ממשיכים להצדיק את עצמם, תוך הצהרות כמו שצרכי הבי/פאן נכללים תחת צרכי ההומואים והלסביות, וש"גם לטרנסג'נדרים יש נטיה מינית" (על חוסר ההתייחסות לזהות מגדר).

ציטוט של ליסה דיימונד: האם ביסקסואליות היא שלב?

ד"ר ליסה דיימונד המהממת-עד-מאוד התראיינה ל-NPR, וכך אמרה כשנשאלה "האם ביסקסואליות היא רק שלב?"

זה מענין, כי רוב רובם של מעברי הזהות שראיתי במחקר שלי [מחקר אורך של 13 שנה על מיניות של נשים] היו מעברים אל ביסקסואליות וזהויות לא מוגדרות מאשר אל זהויות לסביות. במלים אחרות, אם היתה מגמה אחת גדולה, היא היתה אל עבר זהויות שאיפשרו משיכה לשני המינים [הטעות המגדרית במקור]. וככל שאישה היתה בחוץ זמן רב יותר וחיה את חייה, כך גדלה הסבירות שהיא תכיר במשיכה לשני המינים [כנ"ל]. אז זה סותר את האמונה שביסקסואליות היא רק שלב, כי אם זה אכן היה שלב, היינו מוצאות נשים נעות לעבר או זהות לסבית או זהות הטרוסקסואלית. אבל למעשה אנו מוצאות את ההפך. שמונים אחוז ממעברי הזהות שאני ראיתי בשלוש-עשרה שנות המחקר שלי היו מעברים אל ביסקסואליות וזהויות לא מוגדות, מזהויות לסביות והטרוסקסואליות.

אז בבירור יש כאן תנועה אל עבר חוסר-בלעדיות ולא התרחקות ממנה. ושוב, זה גם מתאים למידע שאספתי מתרבויות שונות. בכל מחקר מייצג גדול שנעשה, הקבוצה הגדולה ביותר של זהות לא-הטרוסקסואלית היא של א/נשים שמתארות עצמן כהטרוסקסואליות, אך לא לחלוטין. כך שהטווח הביסקסואלי של הסקאלה הוא למעשה האיזור המאוכלס ביותר של סקאלת קינסי. משך שנים הנחנו שהרוב הגדול של א/נשים לא הטרוסקסואליות הן/ם הומואים ולסביות באופן בלעדי, ושהקטגוריות האחרות היו ממש ממש קטנות. טעינו בגדול. הקטגוריות הבלעדיות הן למעשה הקטנות ביותר, והטווחים הביסקסואלים הם למעשה הגדולים ביותר.

כפרעליה!