מחשבות על מחיקה ביסקסואלית בתרבות – פוסט אורח מאת ערן כהן-גבע

כשסיפרתי לאמא שלי שתהיה הקרנה של "הר ברוקבק" בבי מוביז היא לא הבינה למה זה. "להר ברוקבק אין שום קשר לביסקסואלים" היא אמרה "זה סרט על הומואים". מלמלתי משהו על סצנת הסקס בין ג'ייק ג'ילנהול ואן האת'ווי ונפניתי לעיסוקיי, אבל אחר כך חשבתי על זה עוד ועוד.

ב"סקס אחר", שירי נתנה הרצאה שלמה על מחיקה של זהות ביסקסואליות בקולנוע. למה יש מחיקה של ביסקסואליות? ממה זה נובע? מי עושה את זה? למה המחיקה נעשית בדרך כלל דווקא על ידי הצגת הדמויות כהומואים/לסביות? אשאיר את הבמה בנושאים האלה לגדולות וחכמות ממני. בתור תרומה סמלית, החלטתי לעשות רשימה של יצירות (לאו דווקא קולנועיות) שמוחקות ביסקסואליות או מתייחסות אליה בצורה שלילית או ביקורתית. ברוב המקרים זו הטענה היחידה שיש לי כנגד היצירה ובכל זאת זה מציק לי.

"הר ברוקבק" מספר את סיפורם של שני קאובוים שמתאהבים זה בזה תוך כדי עבודה על הר בדיוני בוואיומינג. הסרט נעשה על ידי אנג לי, במאי סטרייט ואולי בגלל זה חסרה בו ההתייחסות המעמיקה לביסקסואליות וצריך לחפש את זה בנרות. הזכרתי כבר את סצינת הסקס בין ג'ייק ג'ילנהול לאן האת'ווי, סצנה שהיא רבת תשוקה ובבירור מראה על קרבה ואינטימיות. אני מצטער, אבל הומואים לא שוכבים עם נשים בכזה להט. נוסף על כך, אם נסתכל על הדמות שאותה משחק הית' לדג'ר, נראה שהוא מקיים יחסים משמעותיים, עמוקים ואינטימיים עם אשתו, לפחות בהתחלה. כשאשתו עוזבת אותו לטובת גבר אחר, לדג'ר בוחר בבחורה צעירה ולא בבחור צעיר כמו שעושה ג'ילנהול. קווי העלילה הביסקסואלים במובהק האלה מודרים ונדחקים לשוליים כדי לפנות מקום לתמה ה"אמיתית" של הסרט, סיפור אהבה בין שני גברים.

"אני אוהב את תמיר" מאת אלי להר מספר את סיפורו של דני מרוז, תלמיד תיכון בן 16 שמגלה שהוא מאוהב בחברו הטוב ביותר, תמיר. הייתי מוכן להחליק את זה, לומר שזה סיפור הומואי לחלוטין, מה גם שהספר הוא ספר לנוער ומתרחש בתקופה המשמימה ביותר בתולדות האנושות- שנות השמונים של המאה הקודמת. אבל… הספר מייצג השקפת עולם דיכוטומית וצרה, על פיה ביסקסואליות (כמובן שהמילה המפורשת לא מוזכרת בספר) לא קיימת.

דני מתחיל לשים לב שאסנת, הלומדת אתו באותה כיתה, כנראה מעוניינת בו. כאן מתרחש דבר מוזר: הדמויות מקבלות חיים משל עצמן ונוצר מיני סיפור אהבת נעורים קלילה ומהוססת בין דני לאסנת. אולם, עד שכבר נבנית אווירה המתאימה לצעד ראשון לקראת קשר אמיתי ואנחנו עלולות לחשוב שעוד שנייה הם יתנשקו אנחנו חוות אכזבה. נוסף על כך, דני מנסח לעצמו איזו תיאוריה שניתן להציגה במשוואה: "אני נמשך לתמיר"="אני הומו"=אני לא נמשך לאסנת.

"החתונה של החבר שלי" הוא אחד הסרטים האהובים עליי. ג'וליה רוברטס מנסה למנוע מחברה הטוב ביותר להתחתן משום שהיא מגלה, מאוחר מדי, שהיא מאוהבת בו. אני מעוניין לציין שאם מסתכלות על ניואנסים דקיקים, יכולות לראות שהמתח בינה לבין הכלה (קמרון דיאז) הוא כמעט מיני. לעזרתה של רוברטס נחלץ רופרט אוורט, שדמותו (כמו אוורט בחיים) היא דמות של הומו. האמנם?!

אוורט טס כדי לעזור לרוברטס על אף חרדתו מטיסות, הוא מבטל ארוחה עם ההורים של החבר שלו לצורך העניין, הוא מסתובב אחריה, דואג לה, משתף אתה פעולה וברגע אחד, כשהוא מעמיד פנים שהוא בן הזוג של רוברטס ואומר "הוא דיבר עלינו", ניתן לראות את הערגה בעיניו. בין רוברטס לאוורט קיימת מערכת יחסים שאולי אינה מינית אך היא בהחלט אינטימית ויש בה משהו רומנטי ועמוק מאוד. במילותיו של אוורט "אולי לא תהיה פה חתונה. אולי לא יהיה פה סקס. אבל אלוהים, יהיו פה ריקודים."

המחזמר "זן נדיר" מאת טליק ניניו ובביצוע "הכוכבים של איגי" מתעלם מביסקסואליות לחלוטין. שתי סצינות פשוט זועקות להתייחסות ביסקסואלית אבל התייחסות שכזו לא מגיעה.

בסצינה אחת, מגיעה מדריכה של חוש"ן לכיתת תיכון. היא מסבירה לתלמידות על הנטיות השונות, על המגדרים השונים, על חוסר ההלימה שמתרחשת לפעמים בין המין הביולוגי, הנטייה המינית והזהות המגדרית וזזורקת מילים כמו "הומו" "לסבית" ו"טרנסג'נדר" לחלל האוויר. המילה "ביסקסואל/ית", כמעט מיותר לציין, לא נאמרת.

בסצינה נוספת, החבר הכי טוב שלי(!), שמשחק הומו, אומר לדמות של סטרייט שיכול להיות שהוא הומו, יכול להיות שהוא מתלבט ויכול להיות שהוא סתם חרמן. ביסקסואליות, במקרה הזה, היא בכלל לא אופציה.

ולרשימת עוולות שנעשו בטלוויזיה:

ב"אנטומיה של גריי" צועקת דמות של לסבית על החברה שלה: "you can't sort of be a lesbian".

בעונה החמישית של ניפ/טאק מנהלת אשתו לשעבר של אחד המנתחים מערכת יחסים עם אישה (פורשה דה רוסי המהממת) ולאורך כל מערכת היחסים מתעסקים בשאלה האם היא באמת לסבית או לא. בסוף, כמובן, היא חוזרת לזרועותיו של מאהבה לשעבר.

בפרק 18 של glee, מנסה קורט, נער הומו, להרשים את אביו בכך שהוא מסגל לעצמו התנהגות מצ'ואיסטית ומתחיל לצאת עם בנות. האב אומר שהוא רק התחיל להתרגל לעובדה שבנו הומו וש"העובדה שאתה יוצא עם בנות לא מקלה עליי את העניין". בסוף הפרק חוזר קורט אל "האני האמיתי" שלו ומפסיק "להעמיד פנים" שהוא נמשך לבנות.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מחשבות על מחיקה ביסקסואלית בתרבות – פוסט אורח מאת ערן כהן-גבע

  1. ברור שבברוקבק, בניגוד למקרים אחרים,זהו סיפור הומוסקסואלי. אף אחד מהם לא היה מסופק ולו לרגע מהחיים עם אישה אם תשים לב, או שהאהבה שלהם אחד לשני היתה יותר חזקה מכל אהבה לאישה. לא בכל מקום יש ביסקסואלים.

    • ברור שלא,
      אבל באותה מידה הם יכלו להיות שניהם עם גברים אחרים ולא להיות מסופקים.

      העניין הוא שהאופציה הזו כאילו "לא קיימת", כאילו העובדה שהוא עם בחורה חייבת להיות שקר כלשהו
      שחור לבן ואין אפור באמצע

      תדה על הפוסט, קראתי בפייסבוק אבל לא יכלתי להגיב (:

  2. בהר ברוקבק יש ביסקסואליות בהחלט. הבחור שמתחתן עם אן האת'ווי נמשך אליה בבירור. יכול להיות שהבחור השני הוא הומוסקסואל מוחלט בגלל שהוא פוחד פחד מוות שיגלו אותו. הראשון גדל בבית שכנראה מקבל אותו והוא לא פוחד כל כך לחיות עם גבר אז הבחירה שלו באישה היא חופשית ואמיתית יותר.

    מצד שני קורט בגליי הוא הומו מוחלט. הוא לא יוצא עם מרסדס בגלל שהוא הומו, ומותר לו. לעומתו יש את בריטני שהיא כנראה ביסקסואלית לגמר: היא יצאה עם קורט והיא גם נמשכת לבנות.

  3. אני חושב שהבהרתי טוב מאוד מדוע הר ברוקבק אינו סרט הומואי לחלוטין. יכול להיות שהדמויות הראשיות אהבו את נשותיהם פחות משאהבו זה את זה אבל אין ספק שהם אהבו אותן. שוב, סצינת המין בין האת'ווי לג'ילנהול מוכיחה ללא צל של ספק שהוא נמשך אליה, כנ"ל לגבי מערכת היחסים של הית' לדג'ר עם הבחורה שהוא הזדיין אתה אחרי שהתגרש.
    לא רק שיכלו להיות עם גברים אחרים, ג'ילנהול אף היה עם גבר אחר וגם מערכת היחסים הזו לא סיפקה אותו באותה מידה. הסיבה שנישואיהם לא צלחו היא לא משום שהיו נשואים לנשים אלא בגלל שלא חיו אחד עם השני כי זו הייתה האהבה הגדולה באמת שלהם. הסיפור הזה, בעצם הוא די שחוק, יש כאן שני אנשים שמאוהבים זה בזה אבל מתחתנים עם אנשים אחרים שהם מחבבים אך לא שוכחים את אהבתם ה"אמיתית".
    אגב, בחינה מדוקדקת יותר של הסרט עלולה להביא אותנו לחשוב שבעצם הסיבה לכשלון מערכות היחסים שלהם עם נשותיהם היא חוסר פתיחות בנוגע ליחסים פוליאמוריים. אני חושב שאם אלמה ולורין היו מסכימות לגור אתם בחווה שג'ק דיבר עליה כל הזמן ולחלוק בהם מבחינה מינית, שתי מערכות הנישואין היו מחזיקות מעמד וחיי המין של כל אחת עם בעלה היו טובים יותר. במילים אחרות: המגבלה של כל אחד מהם בקיום מערכת יחסים דומסטית לא הייתה שהם הומואים אלא שרצו יותר מהחיים ולא היו מאושרים.

  4. לגמרי! בריטני לא מסתירה לרגע את העובדה שהיא נמשכת גם לגברים וגם לנשים.
    אני גם רוצה להאמין שהמאמנת החדשה שנוספה בעונה השניה היא טרנסג'נדרית, וושהיא תקבל קרדיט על זה בשלב מסוים בסדרה.
    אני לא יודעת מה לומר לך לגבי קורט… הוא מאוד מוחצן, ומאוד נשי. וזו סיבה אחת למה שאני חושב שלעשות אותו הומו מוחלט תהיה טעות. הוא יותר מדי סטיגמתי, ויצא לי להכיר אנשים מאוד סטיגמתים ששללו את האפשרות שהם יהיו סטרייטים או בי רק בגלל שכל העולם ראה אותם כלסביות או הומואים ולו רק בגלל איך שהם התלבשו והתנהגו :(

  5. פינגבק: פמיניזם למתחילות/ים – פטריארכיה והסטנדרט האחיד | שחור-סגול

  6. אני רוצה לציין, לגבי Glee, שזה אפילו גרוע יותר בעיני- כי הוא הולך, מנשק בחורה- ואז נופל לו האסימון "לא, אני בהחלט הומו." זה היה ממש מכוער איך שהם חתכו את זה, כי כל הפרק עד אותה נקודה היה ממש מקסים ועדין, והיה שם מונולוג ממש יפה של בליין, ומאוד התאכזבתי לגלות שככה פתרו את זה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s