"נשים לגופן" ומחיקה ביסקסואלית

בשבועות האחרונים יצא לאור ספר פמיניסטי היסטורי, רחב יריעה וחסר תקדים בנוף הישראלי. נשים לגופן הוא תולדה של מאמץ כביר משך חמש שנים, של פעילות ונשות אקדמיה פמיניסטיות, הוא אנציקלופדי בהיקפו ומכיל מידע רב ועשיר על נשים, מבריאות ועד דימוי גוף, ממיניות ועד יחסים. לפי העורכות:

נשים לגופן הוא ספר על נשים ולמען נשים שעוסק בעולמנו, בגופנו ובבריאותנו – בכל שלב במעגל החיים. הספר נוצר כדי לספק תשובות למה שמטריד אותנו, ולעתים גם לדברים שלא היינו מודעות לכך שמטרידים אותנו.

הספר נכתב כמארג ייחודי המאגד בכריכה אחת ידע אקדמי ורפואי – שנכתב על ידי למעלה מ-350 נשות מקצוע, מומחיות מן הדרגה הראשונה בתחומן – עם סיפורים וקולות של עשרות נשים ממגוון קבוצות אוכלוסייה המשתפות בניסיונן ובחוויותיהן. תמצאו בו התמודדות עם תהיות נפוצות, עם שאלות קשות ועם נושאים מושתקים הנוגעים לבריאות, לגוף ולמיניות של נשים בישראל.

ועם כל זאת, הספר משמיט באופן בולט שתי אוכלוסיות נשים שהיו אמורות להכלל שם: נשים טרנסג'נדריות ונשים ביסקסואליות. הפוסט הזה הוא קופי פייסט של שני מיילים שכתבתי בתפוצה רחבה על נושא המחיקה הביסקסואלית בספר. אני מעלה אותן לבלוג כי אני חושבת שחשוב לעודד שיח ציבורי בנושא ולעודד תגובות ביקורתיות לגבי שני סוגי המחיקה (עם ובלי קשר לכבוד ולהערכה שאני רוחשת כלפי העושות במלאכה). לקריאה נוספת בענין מחיקת הטרנסג'נדריות, מומלץ לקרוא כאן.

ניגשתי היום לחנות ספרים ועיינתי – בעיון כפי שיכולתי – בספר ובתוכנו.

למי שלא מעודכנ/ת, זה לא סתם ספר "חדש וחשוב", אלא ספר בקנה מידה אנציקלופדי, בן 750 עמודים, שמכסה כמעט כל נושא שעשוי לגעת לנשים ולחייהן.

מהתיאורים ששמעתי, קיבלתי את הרושם שביסקסואליות זכתה להכללה – בלתי מספקת, אך בהחלט ניתנת לציון. אחרי שעיינתי בספר, גיליתי:

• שמתוך 750 עמודים – שכוללים, אגב, פרק שלם על סטרייטיות, פרק שלם על לסביות, ופרק שלם על מיניות ומין – ביסקסואליות קיבלה סה"כ של… עמוד 1. וזה כאשר מבחינה סטטיסטית, ישנן באוכלוסיה יותר ביסקסואליות מאשר לסביות.
• ואפילו בעמוד האחד הזה, ההתייחסות היא בעייתית בלשון המעטה (למשל, מגדירות שם ביסקסואליות בתור "משיכה לגברים ולנשים"*, ומזכירות שיש "חילוקי דיעות בשיח הפסיכולוגי" האם ביסקסואליות היא רק הגדרה של חיי מין וכו' – כאילו, וואלה, תודה באמת…) [*במקום "משיכה ליותר ממין ו/או מגדר אחד"]
• למרות שרוב העמוד הקטן הזה על ביסקסואליות מוקדש למעשה לתיאור של ביפוביה (בלי להזכיר את המילה עצמה) ולא לתיאור של נטיה או תשוקה ביסקסואלית – לפי הספר, אין כזה דבר ביפוביה, אלא רק הומופוביה, לסבופוביה וטרנספוביה.
• ביסקסואליות זוכה לדי הרבה אזכורים בשם, אבל הם נשארים ברמה הקוסמטית בלבד. למשל, בפרק על סטרייטיות ובפרק על לסביות, מוזכר שהדברים אמורים להיות רלוונטיים גם לביסקסואליות – אך מבלי להתייחס לביסקסואליות בתוכן הפרקים (בבחינת "לכו חפשו").
• בפרק על סקס, ביסתקרנות מוזכרת, אבל ברמז בלבד ובשני משפטים, בעדות של אישה שמספרת שהיא מעולם לא שכבה עם אישה אבל רוצה לנסות.
• אזכור נוסף שמצאתי, נמצא בציטוט של אישה שמספרת שבנטייתה המינית היא ביסקסואלית, אבל מהבחינה הפוליטית היא לסבית, ושהיא אינה מבצעת הבדלה בין לסביות לבי (האם אנחנו אמורות להבין מכך שביסקסואליות היא לא פוליטית אלא מינית בלבד? שזה בסדר למחוק ביסקסואליות ולדבר רק על לסביות?)
• שני הציטוטים האחרים שמצאתי נמצאים בעמוד על ביסקסואליות והם יחסית בסדר.
• בעמוד המוקדש לבריאות של לסביות, ביסקסואליות מוזכרות בשם בלבד, מבלי להזכיר שמצב הבריאות של ביסקסואליות הוא, בממוצע, גרוע מזה של לסביות (למרות שבאופן אירוני, נראה שהנתונים לקוחים מאותו מחקר שמוזכר בלינק…)
• חסר פרק על ביסקסואליות. חסר פרק על ביסקסואליות. חסר פרק על ביסקסואליות.

לי זה קשה במיוחד כי אני יודעת שבעריכת הספר היו נשים שמחשיבות את עצמן "בנות ברית" של ביסקסואליות, נשים שמעורבות בשיח הקהילתי ושבפירוש יודעות שיש ושצריך. אם כל זה מסתכם לתוך עמוד אחד ועוד שני ציטוטים, אז משהו כאן מאוד, מאוד, מאוד דפוק. (על אחת כמה וכמה כשאני יודעת שהרבה מהנוגעות בענין חושבות שמדובר בהתייחסות מספקת ומכבדת.)

מאוד כואב לי לראות את זה.
מאוד כואב לי לכתוב את זה.

את המייל הבא כתבתי כתשובה לתגובתה של העורכת:

כידוע, השיקולים לגבי קיצוץ חומר בספרים אינו שיקול של מקום מוגבל או כל פרט טכני אחר, אלא של סדר עדיפויות וסדר חשיבות. על פי הספר, ועל פי גישתך שלך כאן במייל, ביסקסואליוּת, ונשים ביסקסואליות, אינן חשובות מספיק, או הינן שוליות, ביחס לנטיות מיניות אחרות ולנשים מקבוצות אחרות. גישה זו מאפיינת באופן כללי את היחס לביסקסואליוּת בתרבות שלנו, והיא נקראת ביפוביה או מונוסקסיזם (ביפוביה = יחס שלילי או מזלזל כלפי ביסקסואליוּת וא/נשים ביסקסואליות/ים, מונוסקסיזם = ההנחה שכל הא/נשים הינן/ם, או צריכות להיות, מונוסקסואליות/ים [קרי הטרו או הומואים/לסביות], כולל מערכת הענישה החברתית כלפי מי שאינה עונה לכלל זה). התופעה שביקרתי במסגרת הספר נקראת "מחיקה ביסקסואלית", והינה כינוי לתופעה הנרחבת שבמסגרתה ביסקסואליוּת נמחקת, מושמטת, או "נשכחת" מהקשרים שבהם היא רלוונטית.

יש לציין, שכפי שהזכרתי במייל הראשון, מבחינה סטטיסטית, ישנן יותר נשים ביסקסואליות באוכלוסיה מאשר נשים לסביות, וביסקסואליות הינה זהות – או קבוצת זהויות – בזכות עצמה. על כן ההשוואה שלך לבוץ'-פם, פוליאמוריה, גרושות וכו' אינה מדויקת וגם אינה משכנעת: בוץ'-פם הן זהויות מגדר של נשים לסביות וביסקסואליות, ועל כן נמצא להן מקום הולם בפרק על לסביות (למעשה, למיטב זכרוני, הוקדש להן יותר נפח מאשר לביסקסואליות); פוליאמוריה היא שיטה לבניה של מערכות יחסים ולכן ימצא לה מקום בפרק הנוגע למערכות יחסים (זוגיות ואחרות); גרושות הוא סטטוס אישי המתייחס לזוגיות, ואני בטוחה שגם להן נמצא מקום מכובד ומכבד יותר בספר מאשר לביסקסואליות (למרות שאיני זוכרת במדויק כיוון שלא בדקתי). לעומת כל אלה, ביסקסואליוּת היא נטיה מינית, בדיוק כמו הטרוסקסואליות ולסביוּת, חשובה ומרכזית לא פחות מכל אחת מהן. לו היה רק פרק אחד המוקדש לנטיות מיניות, והוא היה כולל בתוכו הטרוסקסואליות, לסביות, ביסקסואליות, ועוד – אזי היתה ההשוואה מתאימה. אך לא כך היה.

כאן גם חשוב לציין, שהיות וביסקסואליוּת היא נטיה מינית בפני עצמה, אין מקום לשלוח את הביסקסואליות "לחפש" את עצמן בפרקים על הטרוסקסואליות ולסביוּת. נשים ביסקסואליות אינן הטרוסקסואליות ואינן לסביות – אלא ביסקסואליות. למרות מה שמקובל לחשוב (עם כל המשמעות הטעונה של "מקובל" – על מי זה מקובל, את מי זה משרת, מהם יחסי הכח שהקבלה הזאת יוצרת?), ביסקסואליות אינה זהות חצויה (הטרו+לסבית), אלא זהות שלמה בפני עצמה, בעלת מאפיינים שונים ויחודיים. כלומר, למרות האשליה הנוחה שפרק על לסביות + פרק על הטרוסקסואליות מכלילים, בשילוב ביניהם, את הביסקסואליות, מדובר באשליה בלבד, שכן לא זה ולא זה מדברים על חוויה או על זהות ביסקסואלית. כלומר, נשים ביסקסואליות לא יזהו עצמן לא כאן ולא שם.

כמו כן חשוב לציין שענין המחיקה אינו מסתכם ברמה הסימבולית בלבד. למחיקה ביסקסואלית, לביפוביה ולמונוסקסיזם, ישנן תוצאות רבות וחמורות ברמה החומרית (שאגב, מן הראוי היה לכתוב בספר גם עליהן). במחקרים סטטיסטים נמצא שביסקסואליות/ים סובלות יותר מדכאון ונטיה להתאבדות מאשר כל קבוצות הנטיה המינית (הומואים, לסביות, ביסקסואלים והטרוסקסואלים), ביסקסואליות גם סובלות יותר מבריאות פיזית ירודה מכל הקבוצות האלה עקב חוסר נגישות לטיפול רפואי (ופסיכולוגי) נאות. כמו כן, הן קבוצת הנטיה המינית עם השכיחות הגבוהה ביותר של עוני, ועם פער השכר השלילי הגדול ביותר ביחס לגברים סטרייטים, מכל קבוצות הנטיה המינית. חשוב לזכור גם שכל הנתונים האלה תקפים על אחת כמה וכמה לגבי נשים ביסקסואליות – בכל המחקרים האלו נמצא שהקבוצה המוחלשת ביותר מבין הקבוצות שנבחנו היתה נשים ביסקסואליות. לעוד מידע אני ממליצה לך בחום לקרוא כאן סקירה שערכתי לדו"ח המחיקה הביסקסואלית בארה"ב.

ושוב אני חוזרת על הנתון הסטטיסטי, שישנן יותר נשים שמזדהות כביסקסואליות מאשר נשים שמזדהות כלסביות. רוצה לומר, אם נמצא מקום מכובד ומכבד בספר לנשים לסביות, כך היה צריך להיות גם עבור נשים ביסקסואליות. העובדה שאת כותבת "שביסקסואליות היא בעצמה קשת רחבה מאד של זהויות, וכל אישה מגדירה את עצמה ואת הביסקסואליות שלה אחרת", רק מעידה על הצורך ועל החוסר העצום בפרק על ביסקסואליות. בספר של 750 עמודים, התייחסות של עמוד אחד (שגם היא בעצמה בעייתית) אינה מספקת, אינה מכובדת ואינה מכבדת. היא מבטאת סולם ערכים שבו ביסקסואליות נחשבת לשולית ועוברת מחיקה, ובכך מחזקת ומשתפת פעולה עם המערכת החברתית של מונוסקסיזם, ביפוביה ומחיקה ביסקסואלית.