רשימת הפריווילגיות הגבריות

זהו החלק האחרון בפוסט אחד שחילקתי לשלוש, ושכולל תרגומים של שלושה טקסטים שונים. הפוסט הראשון (יתכן שאתה מסגביר אם…) נמצא כאן, הפוסט השני (מבוא לתרבות אונס) נמצא כאן. בקרוב יעלה טקסט רביעי שיסביר את הקשרים ביניהם.

נלקח (וגם נערך) מתוך הבלוג Alas! (אמנם הרוב מתורגם, אבל גם הרבה מהטקסט הוא שלי. קחו בחשבון ותנו לי קרדיט ;))

בשנת 1990, פרופ' פגי מקינטוש מווסלי קולג' כתבה מאמר ושמו "פריווילגיה לבנה: לפרק את החבילה הבלתי-נראית" (קישור באנגלית). מקינטוש מבחינה כי לבנים בארה"ב "לומדים לראות גזענות רק במעשים פרטיים של רשעות, ולא במערכות בלתי-נראות אשר שולטות בקבוצה שלי". על מנת להדגים את המערכות הבלתי-נראות האלו, מקינטוש כתבה רשימה של 26 פריווילגיות בלתי-נראות שפועלות לטובת לבנים.

כפי שמקינטוש מציינת, גברים גם נוטים להיות בלתי מודעים לפריווילגיות שלהם בתור גברים. ברוח דבריה של מקינטוש, חשבתי [הכותב המקורי] לכתוב רשימה דומה, שתתמקד בפריווילגיות הבלתי-נראות שפועלות לטובת גברים.

להצביע על הפריווילגיות של גברים לא אומר שאני [הכותב המקורי] מבקש להכחיש שדברים גרועים קורים לגברים. להנות מפריווילגיות לא אומר שגברים מקבלים הכל בחיים בחינם; להנות מפריווילגיות לא אומר שגברים לא עובדים קשה או לא סובלים. במקרים רבים – החל מהילד שמציקים לו בבי"ס, ועד חייל שמת במלחמה – המבנה החברתי הסקסיסטי, שמשמר פריווילגיות של גברים, גם עושה הרבה נזק לגברים ולילדים. בנוסף, גברים מקבוצות מוחלשות (למשל, להטבא"ק, מזרחים, דוברי רוסית, אתיופים, מהגרי עבודה, פליטים, פועלים, נכים, נוער, מבוגרים, תושבי פריפריה, ועוד) סובלים גם מדיכוי כתוצאה מהשתייכותם לקבוצות אלו. במובן זה, "המטרה הקלאסית" של רשימה זו היא הגבר אשר שייך לכמות גדולה יחסית של קבוצות הגמוניות בנוסף להיותו גבר (סטרייטים, סיסג'נדרים, מונוסקסואלים, יהודים, אשכנזים, בריאים, בני המעמד הבינוני ומעלה, תושבי המרכז, וכן הלאה). עם זאת, יש לזכור שבמקרים רבים, השתייכות לקבוצה מוחלשת לא מבטלת את הפריווילגיות של השתייכות לקבוצה הגמונית. כמו בכל מקום בחיים, גם כאן יש מורכבות. כולנו מדוכאים וכולנו מדכאים. וכולנו צריכות/ים להתמודד הן עם הדיכוי והן עם הפריווילגיות שלנו.

חבר אינטרנטי שלי [הכותב המקורי] כתב פעם, "הפריווילגיה הגדולה הראשונה שלבנים/ות, גברים, א/נשים ממעמד כלכלי גבוה, א/נשים בריאות/ים, סטרייטים/ות… יכולים/ות להאבק נגדה היא הפריווילגיה שלא להיות מודעים/ות לפריווילגיה". הרשימה הזאת, אני מקווה, היא צעד אחד על מנת לעזור לגברים לוותר על "הפריווילגיה הגדולה הראשונה" הזאת.

הרשימה הזאת היא קצה-קצהו של הקרחון. אתן/ם מוזמנות/ים להוסיף כאן פריווילגיות ככל העולה על רוחכן/ם ואני [שירי] אערוך את הפוסט ואוסיף (עם קרדיט).

תגובות שיכילו "פריוולגיות נשיות" ציניות כדרך להכחיש שגברים נהנים מפריווילגיות או להכחיש שנשים מדוכאות, לא יאושרו.

הרשימה

1. הסיכויים שישכרו אותי לעבודה כשאני מתחרה נגד מועמדות נשים, הם כנראה לטובתי. ככל שהעבודה יותר נחשבת, כך הסיכויים מוטים לטובתי.
2. המראה החיצוני שלי כמעט אף פעם לא מהווה שיקול בקבלתי לעבודה או בקידום.
3. ההחלטה האם לשכור אותי לעבודה לא תהיה מבוססת על הערכה האם אהיה מעוניין להביא ילדים בזמן הקרוב.
4. אם אני לא מקבל קידום בעבודה, זה לא בגלל המגדר שלי.
5. אם אני נכשל בעבודה או בקריירה שלי, אני יכול להיות בטוח שהכשלון שלי לא יתפרש בתור כתם נגד היכולות של כל בני המגדר שלי.
6. הסיכוי שיטרידו אותי מינית בעבודה הוא קטן בהרבה מאשר הסיכוי של עמיתותי הנשים לסבול מהטרדה.
7. אם אני מבצע את אותה עבודה כמו אישה והמדד הוא סובייקטיבי בכל רמה שהיא, רוב הסיכויים הם שא/נשים יחשבו שאני עשיתי עבודה יותר טובה.
8. בממוצע, המשכורת שמשלמים לי גדולה ב-33% ממשכורת שמקבלת אישה על אותה עבודה עם אותו נסיון. ככל שאני עולה בתפקיד, כך עולה הפער ביני לבין עמיתותי הנשים.
9. אם אני נער או בוגר, ואני לא בבית הכלא, הסיכויים שלי להיאנס הם קטנים יחסית.
10. אני מרגיש יחסית בטוח כאשר אני הולך לבד בחושך במרחב ציבורי ממוצע.
11. אם אני בוחר שלא להביא ילדים לעולם, הגבריות שלי לא מוטלת בספק.
12. אם יש לי ילדים, אבל אני לא המטפל העיקרי בהם, הגבריות שלי לא מוטלת בספק.
13. אם יש לי ילדים ואני המטפל העיקרי בהם, אקבל שבחים על כישורי ההורות המשובחים שלי בלי קשר לכמה באמת אני טוב בזה.
14. אם יש לי ילדים וגם קריירה, אף אחד לא יאשים אותי באנוכיות אם אני בוחר לא לטפל בילדים.
15. אם אני חי בזוגיות חד-מינית, הכסף מהמשכורות של שנינו מספיק על מנת לכסות את הוצאות המחיה שלנו במלואן.
16. הנציגים הנבחרים שלי (בממשלה, בכנסת, בעיריה…) הם לרוב אנשים מהמגדר שלי. ככל שהתפקיד הינו חשוב "וגבוה" יותר, כך עולה הסיכוי שזה נכון.
17. כשאני מבקש "לדבר עם המנהל", רוב הסיכויים הם שאפגוש אדם מהמגדר שלי. ככל שהמנהל יותר גבוה, כך אני יכול להיות יותר בטוח בזה.
18. בתור ילד, כנראה שעודדו אותי להיות יותר פעיל וחברותי מאשר אחיותי הבנות.
19. בתור ילד, רוב הסיכויים שלימדו אותי שאני חזק ועצמאי.
20. בתור ילד, רוב הסיכויים שכיבדו את הגבולות הגופניים שלי יותר משל אחיותי הבנות.
21. בתור ילד, יכולתי לבחור מבין מאגר אינסופי של סדרות וספרים לילדים שכללו גיבורים חיוביים, פעילים ולא-סטריאוטיפים מהמגדר שלי. לעולם לא הייתי צריך לחפש בכח; גיבורים בנים הם ברירת המחדל.
22. בתור ילד, רוב הסיכויים שקיבלתי יותר תשומת לב מהמורות/ים מאשר הילדות שהרימו את ידן אותה כמות פעמים כמוני.
23. אם מתנהגים אלי בצורה גרועה בסיטואציה ממוצעת, אין בי חשש שמקור ההתנהגות הוא בגישות סקסיסטיות.
24. כשאני מדליק את הטלוויזיה, או פותח עיתון, רוב הסיכויים שאראה יצוגים של אנשים מהמגדר שלי.
25. אם אני נהג גרוע, זה לא יעיד לרעה על כל בני המגדר שלי.
26. כשאני מדבר עם אנשים (בפומבי או בפרטיות) רוב הסיכויים שאקבל יותר הזדמנויות לדבר, שיקשיבו לי יותר ושייחסו לדברי חשיבות ונכונות רבה יותר מאשר חברותי הנשים.
27. כאשר אני ניגש להביע את דעתי, רוב הסיכויים שאהיה בטוח יותר בדברי, בצדקתם ובצורך להשמיע אותם, מאשר חברותי הנשים.
28. אני יכול לדבר בפומבי מבלי שזה יעיד על כל בני המגדר שלי.
29. כאשר אני מדבר, הסיכוי שיקטעו אותי – ומספר הפעמים שיקטעו אותי – הוא נמוך בהרבה משל חברותי הבנות. כאשר אני קוטע א/נשים בשיחה, רוב הסיכויים הם שיתנו לי להמשיך לדבר ולא יעירו לי.
30. אם אני שוכב עם נשים רבות, לא יקראו לי "שרמוטה" ולא ישפילו אותי ויבזו אותי על כך.
31. אם אני שוכב עם נשים רבות, לא ישתמשו בעובדה זו כדי להצדיק פגיעה שנפגעתי או את מי שפגע בי.
32. במרחב ציבורי ממוצע, אני לא צריך לדאוג שמא יטרידו, יתקפו או יאנסו אותי אם אתלבש בצורה מסוימת.
33. אם אני בוחר שלא להשקיע כסף, זמן ומשאבים רבים במראה החיצוני שלי, אני לא צריך לחשוש מהשלכות חברתיות (למשל, לחץ חברתי, נעיצות מבט, קשיים בקבלה לעבודה, דחיה חברתית, זלזול, וכו').
34. רוב הסיכויים הם שדימוי הגוף שלי הוא גבוה הרבה יותר מאשר זה של חברותי הנשים.
35. רוב הסיכויים הם שהדימוי העצמי שלי הוא גבוה הרבה יותר משל חברותי הנשים.
36. הבגדים שאני קונה הם בדרך כלל יותר זולים ובאיכות טובה יותר מאשר בגדי נשים מקבילים. למרות שיש לי פחות אופציות לביגוד, יש לי יותר סיכויים למצוא בגדים במידה שלי, שיתאימו לצורת הגוף שלי.
37. אני יכול להגביר את קולי בלי שיקראו לי "היסטרי". אני יכול להיות אסרטיבי בלי שיקראו לי "כוחני".
38. אני מקבל הגנה בחוק מפני אלימות שקורית בעיקר לגברים מבלי שזה יחשב לאינטרס צר וסקטוריאלי, היות ואלימות שקורית בעיקר לגברים נקראית "פשע" או "אלימות" ונתפשת כענין חברתי נרחב. (אלימות שקורית בעיקר לנשים נקראת "אלימות במשפחה" או "אלימות נגד נשים" והיא נתפשת כתופעה מצומצמת וענין חברתי שולי.)
39. במאבקים חברתיים, פוליטיים, ובכלל – צרכי והאיטרנסים שלי נחשבים לצרכים ולאינטרסים של כולן/ם. זאת בעוד שהצרכים והאינטרסים של נשים נחשבים לצרים ואזכור שלהם נתקל בהאשמות על פלגנות.
40. אם אני סיסג'נדר*, ברפואה, אנטומיה ופיזיולוגיה, גוף כמו שלי הינו הסטנדרט לגוף האנושי. האנטומיה הזכרית נלמדת בתור הכלל, ואילו האנטומיה הנקבית נלמדת כמקרה פרטי.
41. אם אני סיסג'נדר, יש לי גישה לטיפול וידע מחקרי נרחב בכל הקשור למחלות שגברים סובלים מהן. מחלות שבעיקר גברים סובלים מהן (בעיות לב, סרטן המעי הגס…) נקראות "מחלות" או "גורמי תמותה" ומקבלות משאבים רבים למחקר, טיפול ומניעה. מחלות שבעיקר נשים סובלות מהן (סרטן השד, אוסטיאופורוזיס…) נקראות "מחלות נשים" ומקבלות תשומת לב ומשאבים מעטים יחסית.
42. אני יכול להיות בטוח ששפת הדיבור היומיומית תכלול את לשון הדיבור שבה אני מתייחס לעצמי: "לחץ כאן", "אנא המתן", "רבבות מפגינים", "העם דורש צדק חברתי".
43. היכולת שלי להחליט החלטות חשובות – או היכולות שלי באופן כללי – לא נשפטות על פי היום בחודש.
44. ברוב החברות המערביות, לעולם לא יצפו ממני לשנות את שמי לאחר הנישואין או להוסיף את שם אביה של אשתי.
45. כל הדתות הגדולות בעולם מונהגות על ידי אנשים מהמגדר שלי. אפילו אלוהים – או האלים – ברוב הדתות הגדולות, מדומיינים בתור גברים.
46. אם אני הטרוסקסואל, על פי רוב הדתות הגדולות, אני אמור להיות ראש המשפחה, בעוד שאשתי וילדי צריכים לשרת אותי ולציית לי.
47. אם אני בוחר לחיות עם בת זוג, רוב הסיכויים הם שנחלק ביננו את עבודות הבית כך שהיא תעשה את רוב העבודה, ובעיקר את המשימות המשעממות והבלתי נגמרות.
48. אם בחרתי להביא ילדים עם בת זוגי, אני יכול לצפות ממנה לבצע את רוב משימות הטיפול בילדים (להאכיל, להחליף חיתול, לאסוף מהגן…), בנוסף לעבודות הבית.
49. אם אני הטרוסקסואל, עיתונים, שלטי חוצות, טלוויזיה, סרטים, פרסומות, פורנו ולמעשה המדיה כולה מוצפת בדימויים של המגדר שאליו אני נמשך, במטרה לגרות או לעניין אותי.
50. אם אני מקיים מערכות יחסים עם נשים, כמעט ואין סיכוי שאסבול מאלימות פיזית או מינית מצד בת זוג.
51. כאשר אני הולך ברחוב, זרים לא ניגשים אלי ומורים לי "לחייך".
52. אני כמעט ולא סובל מהטרדות רחוב. אני לא צריך לתכנן את צעדי או תנועותי במרחב הציבורי על מנת להמנע מהטרדות.
53. אם אני מצהיר שאני פמיניסט, אקבל שבחים רבים מחברותי הנשים ללא צורך לגבות את ההצהרה במעשים. לעומת זאת, חברותי הנשים סובלות מיחס שלילי קבוע עקב הזדהותן כפמיניסטיות.
54. יש לי את הפריווילגיה שלא להיות מודע לפריווילגיות שלי.

סליחה, יש לך פריווילגיה?

* סיסג'נדר – אדם שמרגיש בנוח עם המגדר שיוחס לו בלידה, קרי: מי שאינו טרנסג'נדר/ית או ג'נדרקוויר.