על בדס"מ ופמיניזם, או: איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את הבדס"מ

הטקסט הבא הוא טקסט ישן, שהתפרסם בפנזין "פותחות את הפה 2" לפני שנתיים או שלוש. נתבקשתי לשים אותו במקום נגיש על האינטרנט – לקחתי את ההזדמנות וגם הכנסתי עריכה קלה אך נחוצה. יש לציין שאני לא מסכימה עם כל מה שכתבתי כאן (למשל, כל העניינים לגבי מיניות "אותנטית" או "אמיתית" יותר). בכל מקרה, תהנו :)

אני רוצה לדבר על התפישות שלי את תחום הבדס"מ בהקשר לפמיניזם, על תהליך הקבלה שלי את עצמי כבדס"מית ואת המחשבות שהגעתי אליהן לגבי הפוטנציאל הפמיניסטי והחתרני של מערכות יחסים בדס"מיות.

קודם כל – מה זה בדס"מ?

המונח בדס"מ (BDSM) מורכב מראשי תיבות של המילים: Bondage, Domination, Submission, Sadism, Masochism. משמע – קשירה, משמעת, שליטה, כניעה וסאדומזוכיזם.

בדס"מ הוא למעשה אוסף של התנהגויות שונות – אירוטיות ואחרות – שקשורות לצדדים שונים של ראשי התיבות האלו. לא אפרט לגביהן כרגע, אבל אגיד למתעניינות שמידע בשפע ניתן למצוא על כך באינטרנט.

סטריאוטיפים

הבעיה העיקרית שאני מוצאת בתפישה הפופולרית של הבדס"מ היא התפישה של פעילויות בדס"מיות כסוג של ניצול, כפיה או אלימות. אני רוצה לנצל את ההזדמנות פה כדי להעלות כמה נקודות שמבדילות בין תקיפה וניצול לבין בדס"מ:

  • פעילויות בדס"מיות נעשות בהסכמה מלאה ומתוך רצון הדדי. ניצול מיני אינו מוסכם ונעשה בניגוד לרצון הקורבן.
  • לפני פעילויות בדס"מיות, שני (או כל) הצדדים מנהלים מו"מ ומחליטים על התנהלות הסצינה לפי רצונות הדדיים. בניצול מיני רק צד אחד מחליט על התנהלות האירועים, בניגוד לרצון הצד האחר.
  • פעילויות בדס"מיות אפשר להפסיק בכל נקודה אם את מתחילה להרגיש שלא בנוח (ולא משנה איזה תפקיד את ממלאת בסצינה). בניצול מיני אי אפשר להפסיק את ההתרחשות.
  • פעילויות בדס"מיות נעשות כאשר המטרה היא לספק את הצרכים, הרצונות והתשוקות של כולן. בניצול מיני, אין חשיבות לרצונות או לצרכים של הקורבן.
  • סצינות בדס"מ גורמות למשתתפות להרגיש טוב. ניצול מיני גורם לקורבן להרגיש רע.

חזרה אלי

תחילת ההתעניינות שלי בבדס"מ התחילה מוקדם מאוד. הנושא תמיד ריתק אותי, אבל גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח, ולכן התרחקתי ממנו. תמיד הייתי מודעת לאספקטים שונים של התחום, לכללי הבטחון וגם לנקודות שרשמתי למעלה, אבל במשך זמן רב מאוד, הדברים האלה נראו לי חלולים למדי.

התפישה שלי את הבדס"מ היתה של משהו שצריך לקבל כפעילות לגיטימית אצל אנשים, אבל הנטיה הבדס"מית עצמה נתפשה אצלי כלאבריאה. קצת כמו א/נשים שחושבות שצריך לקבל להטב"ים למרות שהם סוטים. הסתכלתי על בדס"מ בתור תופעת לוואי של חברה היררכית ושל היררכיה מגדרית: משום שאנחנו חיות בחברה היררכית, אותה היררכיה שבה אנו חיות מכתיבה את צורת התפישה וההתנהגות שלנו לגבי א/נשים אחרות ומערכות יחסים איתן. אנחנו מתנהלות ככה פשוט משום שאנחנו לא מכירות שום התנהלות אחרת, והדבר מהווה אינדיקציה לחברה לא הוגנת וחולה. בדס"מ גרם לי להרגיש לא בנוח משום שחשבתי שהוא משעתק את אותן תפישות היררכיות בחברה ומחזק אותן מפני שהוא מכניס אותן ביתר שאת למערכות יחסים ביןאישיות. על כן, אלמנט הבחירה החופשית, שמאוד מודגש בנקודות שרשמתי למעלה, נראה לי לא רלוונטי משום שאני ראיתי את כל זה כהפנמה של מערכים ערכים חברתית היררכית.

כעת, דעתי בענין לא בהכרח השתנתה, אבל בהחלט נעשתה יותר מורכבת: אני לא יודעת אם בחברה ללא היררכיות נטיות בדס"מיות היו נעשות פחותות. אני נוטה לחשוב שכן ולא. יחסים בין א/נשים קשורים מטבעם ביחסי כוחות שיוצרים היררכיה, זה חלק שאני נוטה לחשוב עליו כקשור יותר לביולוגיה (עם כמה שאני מתעבת סוציוביולוגים). אני חושבת שהחברה לקחה את החלק הקטן הזה באינטראקציה האנושית והפכה אותו לאלמנט מכונן בארגון החברה – וזה דבר שאני לא רואה כטבעי. על כן, יתכן מאוד שבדס"מ הוא אכן תופעת לוואי של חברה שמאורגנת במבנים היררכים, אבל אני לא חושבת יותר שזה בהכרח דבר רע. אני יכולה לחשוב על השוואה של בדס"מ לדראג מהבחינה הזו: דראג לא יכול היה להיות קיים אם החברה לא היתה מארגנת אותנו לפי מגדרים, ולכן גם דראג הוא תופעת לוואי של היררכיה מסוימת. האם זה הופך את הדראג לתופעה שלילית? אני חושבת שהרוב יסכימו שלא.

הפעם הראשונה שבה הבנתי את אלמנט הבחירה החופשית כאמת לאמיתה היתה כאשר, בזמן שיטוט באינטרנט, נתקלתי בתיאור סשן שזעזע אותי עד עמקי נשמתי. זה היה בחור שתיאר דברים שעשה לסאבית (כלומר, לנשלטת) שלו, כולל חוקן עם חומרים צורבים, קשירה בתנוחות כואבות, חיתולים ועוד כהנה וכהנה דברים שלקרוא אותם פשוט הפחיד אותי. לא הצלחתי להבין, בכללבכלל, איך א/נשים יכולים להנות מלהיות אישזהו צד כלשהו לדברים האלו.

אני רוצה לציין, שלמרות שעשוי להשתמע אחרת, כשקראתי את הטקסט היה ברור לי לחלוטין מבחינה מנטלית, שהבחור ידע בדיוק מה הוא עושה ועל מה הוא מדבר, כתב באחריות והזהיר דומים (כלומר, שולטים) אחרים לגבי שימוש בחומרים שהשתמש בהם לחוקן. בזמן שקראתי את הטקסט, הייתי מזועזעת מתיאורי המעשים עצמם, אבל היה ברור לי לחלוטין ששניהם עשו את הדברים האלה מרצון הרצון עצמו הוא מה שהיה קשה לי להבין.

מתוך הזעזוע שחוויתי, פניתי לידיד טוב שלי, סאב בעצמו, ושיתפתי אותו בתחושות שלי לגבי הדברים שקראתי. הידיד שלי הקשיב, הרגיע אותי קצת, ולבסוף אמר לי שעבור הבחורה הזאת, זה כנראה אחד מהדברים הכי מגניבים שהיא אי פעם עשתה.

הדברים האלו עשו אצלי במח סוג של היפוך: המחשבה שלי על התיאורים שקראתי ראתה במעשים האלה סוג של כפיה ואלימות בניגוד לרצונה של הבחורה. רק עם דבריו של הידיד שלי, הבנתי שאולי בעצם אלו דברים שגם היא רצתה – ומאוד. במקום לחשוב "איך היא נתנה לו לעשות לה את זה", הבנתי שלמעשה, כנראה שהיא ביקשה את זה מפורשות ומילולית, מתוך רצון. שהסצינות האלה הגשימו חלק בעצמה שהיא היתה מעוניינת לספק. וזה כבר לא היה משנה אם אני אישית חולקת איתה את הרצונות האלה או לא, משום שהדבר החשוב כאן הוא העובדה שאלו דברים שהיא רוצה באמת*.

למרות כל זאת, רעיון הבחירה החופשית בבדס"מ עדין לא היה טבעי לי. קיבלתי את העובדה שישנן א/נשים שמעוניינות בכך באמת ובתמים, אך למרות זאת האמנתי שהן מפנימות את מערכת הערכים ההיררכית שדיברתי עליה קודם. לכן, למרות שיכולתי לקבל את זה בא/נשים אחרות, בעצמי לא יכולתי לקבל זאת, משום שאני – פמיניסטית רדיקלית קווירית אנרכיסטית – לא מפנימה ערכים היררכים. חשבתי שאם אני חושבת על זה, כנראה שאני פמיניסטיתרדיקליתקוויריתאנרכיסטית רעה.

הטיעון הפמיניסטי העיקרי בעד נטיות בדס"מיות הוא אותו אלמנט של הבחירה החופשית. לפי הטיעון הזה, עצם העובדה שאנו בוחרות להגשים את המיניות שלנו בצורה הזו היא כבר בחירה פמיניסטית משום שזו הגשמה של מיניות עצמאית וסיפוק הצרכים המיניים של עצמנו. הטיעון הזה התיישב אצלי רק חלקית. הרבה א/נשים שטענו את הטענה הזאת בפני השתמשו כדוגמא בנשים שבוחרות להשאר בבית ולטפל במשפחה, בטענה שגם בחירה זו הינה פמיניסטית משום שהיא מגשימה את רצונן של הנשים הללו. יתכן שכן, יתכן שלא. השאלה העיקרית שלי בנושא זה – כמו גם בנושא הבדס"מ – היתה: האם אני רוצה את הדברים האלה כי זה מה שאני באמת רוצה, או האם אני רוצה את הדברים האלה כי זה מה שתכנתו אותי לרצות מגיל צעיר?

התשובה שלי עכשיו היא שזה לא חשוב מה מקור הרצונות האלה. כתגובה לטענות שונות ומגוונות לגבי מהי מיניות פמיניסטית "נכונה", פמיניסטיות רבות אחרות אומרות שאין כזה דבר – וגם לא צריך להיות – סקס פוליטיקליקורקט. כרגע, אני חושבת שעצם העובדה שאנחנו עושות סקס, ועצם העובדה שאנחנו מודות ברצונות שלנו בפני עצמנו ובפני אחרות ומנסות להגשים אותם, היא כבר התקדמות בכיוון הנכון.

אבל, כמובן, זה לא מספיק לי. כמו רדיקלית טובה, טיעון כזה נראה לי מאוד סימפטומטי ועל פני השטח. על כן, גם עם הטיעון שלמעלה לא הרגשתי שלמה, והמשכתי להרגיש לא בנוח עם הנושא.

התשובה האמיתית שלי הגיעה רק כאשר התחלתי מערכת יחסים כזו, כי לפעמים את הדקויות של דינמיקה מסוימת אפשר ללמוד רק מקרוב. המסקנה הנוכחית שלי היא הנקודה שמשכתי אליה לאורך המאמר הזה, ומבחינתי היא המסקנה המעמיקה והנכונה ביותר שלי בנושא הזה (אם יורשה לי להצטנע, כמובן): אני חושבת שמערכות יחסים בדסמ"יות יכולות להיות פמיניסטיות וחתרניות, לא רק באותה מידה – אלא יותר – מאשר מערכות יחסים רגילות. אני אסביר:

בכל סוג של מערכת יחסים ביןאישית ישנם יחסי כוחות, בין אם הם מוצהרים ובין אם לאו. במערכות יחסים רומנטיות (זוגיות או מרובות משתתפים), תמיד יהיה את הצד הדומיננטי יותר, האקטיבי או היוזם יותר, ומצד שני את הצד הפאסיבי יותר, זה שמקבל יותר ויוזם פחות. האלמנט הזה פועל על ספקטרום רחב מאוד ובהרבה מאוד צורות, החל מאיזון יחסי ביחסי הכוחות, שם שני הצדדים נותנים ומקבלים במידות פחות או יותר שוות, ועד ליחסים לכאורהלא מאוזנים, שבהם צד אחד הוא הצד הנותן בעוד הצד השני הוא הצד המקבל – וכל זה בסדר. ההבדל העיקרי בעיני כאן, הוא שבמערכות יחסים רגילות, לעתים קרובות יחסי הכוחות האלו נשארים בגדר הנחה לא מוצהרת, ולכן מקבלים מעמד של דבר טבעי ומובן מאליו. דבר זה יוצר מצב שבו קשה יותר לבחור בתפקיד המועדף עליך, במינון המועדף עליך, או להחליף מינונים ו/או תפקידים בדינמיקה. במערכות יחסים רגילות, תפישת האקטיביות והפאסיביות מושפעת גם מאלמנטים שונים כמו מין, מגדר, נטיה, מעמד חברתי, לאום, גזע, דת ועוד שלל מרכיבים שבונים את הזהויות השונות שלנו, ולעתים גם משפיעים על ההתנהגות שלנו ביחסים עם אחרות. בגלל שההתנהגות שלנו מושפעת מכל כך הרבה אלמנטים שלא תמיד תלויים בנו, הבחירה הלא מוצהרת שלנו בצד כזה או אחר יכולה להתפרש בעיני עצמנו, וגם בעיני אחרות, כדבר טבעי שלא מצריך תשומת לב או התעמקות.

בניגוד לכך, במערכות יחסים בדס"מיות, ישנו זרקור שמופנה כל הזמן אל יחסי הכוחות בתוך מערכת היחסים. קיימת בחינה מתמידה שלהם וכן חקירה. החקירה יכולה להיות מופנית לרצונות אישייים, לתשוקות או מחשבות, וגם לפחדים או מתחים שעולים בצד מסוים בעקבות שינוי או הגברה של יחסי הכוחות. הצדדים למערכת יחסים כזו תומכים אחת בשניה ועוזרים בחקירה ההדדית. בנוסף, אנו בוחרות את התפקידים של עצמנו כל הזמן, ובאופן מודע. תשומת לב מיוחדת מופנית לתחושה האישית – איך אני מרגישה היום? מה אני רוצה? איזה חלק של הדינמיקה אני רוצה למלא? עד כמה, באיזה מינון ובאילו דרכים? החקירה התמידית הזאת מאפשרת מודעות מוגברת ליחסי הכוחות, בצורה שהופכת אותם מהנחה טבעית לכלי משחק. אנחנו יכולות להחליט שהיום כללי המשחק יהיו שאת תהיי דומיננטית ואני אהיה פאסיבית, או להפך, או גם וגם, בכל מיני צורות מגוונות. ותמיד חוקי המשחק יגשימו איזשהו רצון הדדי שלנו. הבחירה היא אף פעם לא מובנת מאליה, ודיון על גבולות וחוקים מתקיים כמעט כל הזמן.

כמו במשחקים מגדריים, שבהם אנחנו לפעמים נהנות להרגיש כמו אישה, לפעמים כמו גבר, לפעמים ג'נדרקוויר, לפעמים שום דבר ולפעמים הכל בבת אחת, גם כאן ישנו פוטנציאל עצום למשחק עם אלמנטים בחיים שלנו, שבדרך כלל נתפשים כטבעיים ומובנים מאליהם. המשחק יוצר מודעות מוגברת להתנהגות שלנו ולבחירות שלנו ובכך מאפשר לנו לערער על יחסי הכוחות הטבעייםלכאורה שנוצרים באופן אוטומטי בכל מערכת יחסים שלנו.

לסיכום, אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכן שבניגוד לסטריאוטיפים שונים לגבי בדס"מ, יחסים בדס"מים אינם מהווים ניצול, כפיה או אלימות. בדס"מ הוא פעילות מינית (וגם לא מינית) חיובית שעוזרת לנו להגשים צדדים מסוימים של עצמנו ולהרגיש טוב איתם. הוא מאפשר לנו חקירה של תפישות שונות של יחסי כוחות ביננו לבין א/נשים אחרות ובכך מאפשר לנו לשחק עם יחסי הכוחות המגדריים והחברתיים השונים, לערער ולחתור כנגדם. כל זאת בדרך למיניות מוגשמת יותר, פמיניסטית יותר ואמיתית יותר.

* תוספת מאוחרת: החלק הזה קיבל ביקורות מתוך הקהילה על כך שהוא לכאורה מעודד/מקבל התנהגות לא בטוחה. אני מקבלת את העובדה שבמקרה הספציפי שדיברתי עליו, אין דרך לדעת אם הדברים אכן נעשו לפי הכללים של Safe, Sane, Consensual. יתכן מאוד שהסצינות האלה התרחשו לפי כללי Risk-Aware Kink, ויכול להיות שלא ננקטו צעדי בטיחות כלל, ובמקרה הזה כמובן שאני מתנגדת לכך. עם זאת, מבחינתי, הנקודה הזאת היא שולית לטקסט שלי. הנקודה שניסיתי להעביר, בעזרת הדוגמה הזאת, היא העובדה שבמקרה הזה, לראשונה הצלחתי להעלות בדעתי שיש א/נשים שרוצות לעשות בדס"מ (מכל סוג שהוא) מרצונן החופשי. לצערי אין ביכולתי לשנות את הפסקה, כי אין ביכולתי "לערוך" את העבר, ועל כן החלטתי להשאיר אותה.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “על בדס"מ ופמיניזם, או: איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את הבדס"מ

  1. פינגבק: גוף תקין פוליטית | רווחים לפני חיים

  2. ממש מסכימה איתך, זה כמו נגיד ארגונים היררכיים או לא היררכיים, לפעמים כשיש אנשים מסוימים שאחראים על תחומים מסוימים, יש למי לפנות ברגע שיש בעיה, או משהו שרוצים לדבר עליו
    לעומת מצב שבו "כל אחד יכול לדבר" אבל באופן טבעי יהיו אנשים דומיננטיים וכריזמטיים יותר, ואלה שמרגישים חלשים, ישארו באותו המצב בדיוק.

    פוסט אדיר.
    ומזה עשית לי חשק, עכשיו כשאני חושבת על זה.

  3. אני חושב שמילת המפתח כאן היא הסכמה.
    כשאת הולכת ברחוב ובמעבר החצייה מישהו שולח לך יד ומלטף לך את השיער בלי לשאול אותך, זו הטרדה מינית. בפועל רוב האנשים שאני מכיר מלטפים לבן הזוג שלהם את השיער ועושים מעשים בעלי אופי מיני הרבה יותר על בסיס יומיומי ואף אחד לא חושב שזו הטרדה.
    כל ההבדל הוא בהסכמה והתיאור שאת מדברת עליו מחדד את האבחנה הזו.
    את מדברת על תיאור של מעשים שאנשים מהשורה חושבים שהם חריגים (איזה בחירה עדינה של מילים) ואפילו את היית מזועזעת מהם ולמרות זאת, דווקא בגלל שהם נעשים מתוך בחירה ותכנון הם מבטאים משהו שהוא הפוך להטרדה / תקיפה מינית.

  4. לא מסכימה. קל באופן מטריד ליצוק את העשייה הBDSMית לתבנית של שיח קווירי-פמיניסטי ומשם להמשיך ולהקיש שמדובר בעשייה לגיטימית כי היא בעצם שמה דגש על הבחירות שאנחנו מקבלות בתוך מערכות היחסים שלנו. קל – כי ההפשטה הזו מאפשרת לנו להתעלם מהאובייקטיפיקציה הנשית שנמצאת בלב לבו של הBDSM והעובדה שבשורה התחתונה, מדובר בפרקטיקה שגורסת שסקס = אלימות.

    יחסים BDSMים אולי לא מהווים ניצול, כפייה או אלימות בפועל, אבל מהו מקור המשיכה אם לא הרמז, ההבטחה שמתחת לRisk-Aware Kink ולSSC, יש פוטנציאל לאלימות, פוטנציאל לניצול ופוטנציאל לכפייה? בכלל, איפה עובר הגבול בין "אני רק מתבלנת את חיי המין שלי" ל"אני נמצאת במערכת יחסים BDSMית"? בעיני, הבחירה להשתמש בכותרת שמדבררת את עצמה באמצעים המילוליים והגרפיים שהBDSN משתמש בהם, מדברת בעד עצמה.

    • מיכל, מאוד כואב לי לקרוא את שכתבת. להבא תשתדלי להמנע מהכללות גסות. אני רוצה לחדד כמה נקודות ואולי לענות לך על כמה שאלות מתוך נקודת מבטי וחוויותיי האישיות. בבקשה תמנעי מלשפוט אותי ונסי לקרוא אותי ללא סטריאוטיפים.
      אני נמצאת כבר כמעט חמש שנים במערכת יחסים בדס"מית, עם גבר שאוהב אותי בשלמותי, הוא מכבד אותי ונותן לי דרור להיות מי שאני. וכן, הוא שולט ואני נשלטת. לא, אני לא מושפלת, אין פה אובייקטיפיקציה וגם לא אלימות. האם זה ככה בכל מערכת יחסים בדס"מית? אני לא חושבת. בדיוק כמו שלא כל מערכות היחסים הווניליות (לא בדס"מיות) חפות מאובייקטיפיקציה, סקסיזם, דיכוי ועוד…

      הפרקטיקה הבדס"מית בפירוש לא גורסת שסקס=אלימות. ראשי התיבות BDSM מכילים בתוכם כמה מרכיבים: כבילה, משמעת, שליטה וכניעה, סאדיזם ומאזוכיזם. אדם בדס"מי אינו חייב להתחבר לכולם, יכול להיות שפלוני יסלוד מסאדומזוכיזם וממשמעת, ויאהב רק כבילה ושליטה\כניעה. או רק אחד מהאלמנטים בלבד. ז"א שיכול מאוד להיות שבחלק מהמקרים אין את מרכיב הכאב, שרבים מתבלבלים ומכנים אותו בטעות "אלימות" (ולכך אגיע בהמשך). ואולי אין בכלל יחסי שליטה ומרות בין השניים? אולי יש רק יחסי שליטה?אין לב לבו של הבדס"מ. יש "כל אחד והבדס"מ שלו". כל אחד וגבולותיו, כל אחד ומאוויו, אין ספר חוקים על פיו שולטת שלא מחפצנת ומשפילה היא איננה שולטת. אין "אובייקטיפיקציה נשית בלב ליבו של הבדס"מ." אל תשכחי שיש גם קהילה לא מבוטלת של שולטות, ושל נשלטים, והשאיפה בקהילה היא שלא תהייה אובייקטיפיקציה (ולעזאזל, מדוע כולן מדברות על החפצה וחפצון של האשה ולא של הגבר? כדאי להזכיר שיש גם גברים שמנוצלים, מוחפצים, נאנסים, ומה לא, אבל זה כבר סיפור אחר). על מנת ששליטה תהפוך משמעותית לשני הצדדים חייבים להתקיים יחסים של הכלה הדדית ואמון (כדבריו של בובר- ארוס אדיר כנפיים). אחרת אם מתקיימת מערכת יחסים אינטרסנטית, (ארוס שתוק-כנפיים, ויחסי אני-לז) כנראה שלא תחזיק לאורך זמן, וגם לא תהיה ממלאת ומעצימה. ומערכות יחסים מהסוג השני קל מאוד למצוא אצל אנשים ונילים, סטרייטים, בדס"מים, להט"בים, קווירים, ומה שלא תרצי, ללא כל הבדלי דת, מין, גזע, ומגדר.

      אם כבר, בבסיסו של הבדס"מ נמצאים חוקי הSSC לא סתם, מקור המשיכה הוא לא הפוטנציאל לאלימות שנמצא תחת חוקי היסוד הללו, אלא הוא הביטחון שניתן למצוא בין כתלי הSSC. אסביר בעזרת הסיפור האישי שלי:
      אני מזוכיסטית, אני מטבעי אשה כנועה. הסיבות לכך? רבות ואפשר להרחיב עליהן מאוד, אך בסופו של דבר כמו שציינה הכותבת לא משנות כל כך. כי בשורה התחתונה,אם אני רוצה להתמסר לאדם אוהב ואהוב על ידי, דומיננטי, רוצה לקבל ממנו כאב (וחס ושלום לא אלימות, ועד גבול מסויים) והצורך הזה כל כך בוער לי בעצמות עד כדי כך שאם אנסה לפעול בדרך אחרת זה יהיה סילוף של העצמיות שלי, כל נסיון לסלק את הנטייה הזו לאחורי הראש יסתיים בתסכול רב יותר.
      מגיל מאוד קטן נראו אצלי התכונות הבאות: נאיביות, אמפתיה ורצון עז לעזור ולהקריב ללא קשר לתמורה, חוסר ביטחון עצמי וחרדה חברתית, ותחושה של חוסר לגיטימציה להביע כעס כלפי אחרים. השילוב של כל אלה יצר מצב בו הסובבים אותי הסתכלו עליי כאל פראיירית פוטנציאלית, ועבור הרבה מהם זה לא היה קשה במיוחד לרמוס אותי, להשפיל, לנצל ולהטריד אותי, מינית ולא מינית, וגם לאנוס. ומה אלה אם לא גילויי אלימות? שאגב כולם קרו בעולם הונילי. את טוענת שבעצם היותי נשלטת אני מבקשת בתוך תוכי שיאנסו אותי? שירמסו אותי? את אולי חלילה טוענת שנהניתי מהאונס האלים והמבזה שחוויתי? העובדה שהכאבתי לעצמי כדי להשתחרר ולהרגע אומרת שאני רוצה ליפול קורבן לבריונות? לא, לא ושוב לא.

      כל היופי בקשר הבדס"מי שלי, הוא שאני יכולה להתמסר מתוך הידיעה שהשולט שלי יודה לי על ההתמסרות הזו, שהוא לעולם לא יקח את ההקרבה שלי כמובן מאליו או ינצל אותי. שיכבד את הגבולות שלי ואותי על כך שאני בוחרת להעניק לו כל כך הרבה מעצמי, וחלילה לא יחשוב עליי כאל נחותה ממנו רק כי הוא זה שבחרתי בו להדריך אותי בדרכינו המשותפת. הוא מודה לי באופן יומיומי על הנתינה שלי, ותמיד חוזר ומזכיר לי עד כמה אני מדהימה וכמה הוא מעריך ואוהב אותי. הוא זה ששם בשבילי בזמנים טובים כרעים ומעודד אותי לעצמאות ולצמיחה.הוא שיקם אותי מהאונס וההטרדות שחוויתי, בזכותו אני נהנית מחיי מין מספקים מאוד, דימוי עצמי טוב יותר, הרבה יותר ביטחון בעצמי, ירידה ברמת החרדה ואם אמשיך את תתעייפי מלקרוא, בקיצור- אני פורחת. וזה רחוק שנות אור מאלימות. בדיעבד, המערכות היחסים הוניליות שלי, דווקא הן היו מאוד מדכאות עבורי. מבחינתי לקבל ממנו כאב זה חלומי. קבלת כאב לא שווה לאלימות, ההבדל הבולט ביניהם למסתכל מהצד הוא ההסכמה (ובאמת ש"שי ח" מעלייך השכיל לבאר את ההבדל בין השניים יפה מאוד) קבלת כאב מהשולט שלי שווה להכלה עצומה שלו, המגע המרפרף של חיבוק, ליטוף, ונשיקה לפעמים לא מספיק לנו ופשוט מתפוגג מהר מדיי, ואני רוצה את המגע האוהב הזה עמוק יותר, חזק יותר, שישאר הרבה יותר זמן, כשהוא מעניק לי כאב אני יודעת שהוא חולק איתי מעשה יותר אינטימי עבורי אפילו מסקס, או עשיית צרכים (שאם נודה בזה יותר אינטימית מכל דבר אחר). מבחינתי זה אומר שהוא שם בשבילי ויש תחושה שהוא מצליח לחדור לליבה שלי, מעבר לכל שכבות העור והבשר (למרות שהוא לא חודר את העור למקרה שתהית). לא, זה לא כמו בסרטי הפורנו- אני לא בוכה ומתחננת עד לב השמיים שיפסיק, והוא מרוחק ושקט או במקרה הגרוע מטיח בי עלבונות. אנחנו שנינו חיוביים מאוד, לפעמים מאוד מרוכזים בעונג ובחיבור שלנו, ולפעמים שנינו מחייכים וצוחקים בלי רסן. אם אני בוכה, זה בכי של התרגשות. מנקודת מבט של הצד השני, יש שולטים שמסבירים את הצורך בהענקת כאב בשאלה פשוטה- האם אי פעם אהבתם מישהו עד שרציתם ממש למחוץ אותו ולצבוט אותו…?

      חוקי הSSC קיימים בשביל להגן על חברות וחברי הקהילה בין אם הם שולטים או נשלטים, מאנשים פוגעניים שלרוב מעזים להציג את עצמם כשולטים. זה בא להזהיר, להדליק נורה אדומה. כי אנחנו לא רוצים באלימות. אנחנו רוצים ורוצות לתת דרור למי שאנחנו, בצורה נפשית ובצורה מינית ללא החשש הזה. לצערי הרב יש מקרים של "שולטים" ו"שולטות" פוגעניים\ות, שהSSC עוזר להוקיע אותם מהקהילה.

      ולשאלתך, ההבדל בין "מתבלנת את חיי המין שלי" לבין "נמצאת במערכת יחסים בדס"מית" הוא כזה. המתבלנות למיניהן הן כאלה שנפשם חשקה בגיוון, לרוב יקראו לבדס"מ משחקי שליטה, ולא יחסי שליטה. אולי ירצו קצת קשירות, אולי משחקי תפקידים של שולט נשלט, אך יהנו יותר ממין ונילי מאשר מישהי בעלת נטייה בדס"מית מובהקת והבדס"מ לא יהיה אצלן צורך בסיסי או יהווה נטייה ממשית. אי אפשר להגדיר מערכת יחסים בדס"מית על רגל אחת, יש בדס"מים שנמצאים במערכת יחסי שליטה ותו לא- שאינה מערבת אהבה רומנטית, יש זוגות בדסמ"ים- כמוני וכמו השולט שלי- אנחנו זוג לכל דבר ועניין (ומבחינתי בדס"מ ללא אהבה הוא בלתי נתפס), ובנוסף, יש עוד סיווג ליחסי שליטה: כאלה שמתבססים על סשנים- זמן ידוע וגבולות קבועים מראש שבו הנשלט מתמסר לשולט, וכשתם הסשן הם שבים למערכת יחסים נורמאלית (שונאת את המונח הזה אבל טוב…), ויש יחסי שליטה 24\7- בהם אין סשנים, אלא הנשלט מתמסר לשולט ללא הגבלת זמן, אך הגבולות בהחלט נשארים קבועים ויש דיבור ובחינה מתמידים שלהם, כאן הבדס"מ "גולש" לחיי היומיום. ולא, זה לא אומר שבתור נשלטת 24\7 אני מהלכת לי על ארבע כל היום ומבקשת רשות על כל פיפס. זו נקודה מאוד חשובה שאני רוצה להדגיש- הפורנו מציג את הבדס"מ באור רע מאוד, דוחה ומזעזע אפילו בעיניי-נשלטת, ומזוכיסטית שנמצאת במערכת שליטה 24\7. ואני עושה את זה לא כי הכריחו אותי, כי אני רוצה, כי ככה טוב לי ולא בשום דרך אחרת. אני רוצה להיות אני עצמי ושיכבדו אותי על כך.

      עצם היותי נשלטת, לא אומר שאני יצור מנוצל וודאי חולת נפש. אולי לא מתקיימים יחסים של שוויון עם השולט שלי- כי אנחנו לא ממלאים אחר אותו תפקיד במערכת היחסים. יש פה שונות, הוא שולט- אני נשלטת. אבל בשום פנים ואופן אין זה אומר שאני נחותה ממנו, להיפך, הוא אומר שהוא רואה בי טוב שמיימי ונעלה (ואז מגיע הרגע בו אני מסמיקה). אנו משלימים האחת את השני. יש בינינו יחסים של כבוד, אמון והכלה הדדיים.

      לפעמים יש לי ההרגשה שלהיות בדס"מי קשה יותר מלהיות חד מיני, דו מיני, ג'נדר-קוויר ושאר הגדרות שאינני בקיאה בהן. כי גם בקרב הקהילות הללו אני רואה המון ביטויי גועל, סטריאוטיפים, וחוסר קבלה של הנושא למרות שהם בעצמם כשונים בנטייתם המינית\מגדרית ואמורים להיות פתוחים יותר ומקבלים יותר את העניינים הללו. לאן שלא אלך יש לי תחושה שיבזו אותי על נטייתי. כל מה שנותר לי לומר הוא תודה לכותבת על העלאת הנושא לדיון ועידוד קבלה של הנושא.

      • תודה על ההבהרות היפות.

        רק מבהירה למי שלא יודע/ת, ש-SSC זה Safe, Sane and Consensual, קרי בטיחות/בטחון, שפיות והסכמה.

        והערה אחת קטנה על התוכן – לא נעים לי "תחרויות דיכוי" כגון זו שנעשתה בפסקה האחרונה. כולנו חוות דיכוי, ולכולנו גם יש פריווילגיות. מה גם, שהתחושה של "לאן שלא אלך יש לי תחושה שיבזו אותי על נטייתי" היא חוויה מאוד חזקה אצל ביסקסואלים/ות, פאנסקסואליות/ים וגם א-מיניות/ים. באופן כללי – במקום לעשות תחרויות של "למי יותר קשה", נראה לי שיותר נחמד דווקא לחבר, לדבר גם על הדמיון, ולא רק על השונות, ובטח ובטח שלא להחליט מי סובל/ת יותר. לדעתי גישה כזו היא הרבה יותר טובה לכולן/ם.

        • תודה לך על תגובתך.

          המטרה לא הייתה לעשות תחרות. (ובינינו, מי באמת רוצה לנצח בתחרות כזאת?). כתבתי זאת ממקום של כעס, וחוויות אישיות שלי, כי נתקלתי בגינויים של להטב"ים כלפיי עקב נטייתי (וכנראה שבדרך שחכתי את אלה המקבלים זאת). אני יכולה אולי לנסח אחרת ולומר שעל בדס"מ כנראה לא מדברים מספיק (לפחות בתקשורת או במקומות הידועים לי). זה הפך לסוג של טאבו, משהו שממש לא מדברים עליו. כנראה לאוכלוסיה הרחבה קשה להבין ולתפוס מדוע אדם ירצה שיכאיבו לו, או אחר ירצה להכאיב לאהובו. זה אולי חותר כנגד הדפוסים שלימדו אותנו על אהבה מגיל אפס. וזו בסך הכל עוד צורה להבעת חיבה. אם תרצי, זה כמו שיש לגיטימציה מסויימת להתמכרות לסיגריות, אלכוהול או סמים, נכון שהתנהגות זו אינה רצויה- אך זה עולה המון בשיח הציבורי, יש לכך מכוני גמילה מיוחדים.
          (רק בשביל לחדד, אני לא משווה זאת ליחסים חד מיניים וכדומה. דוגמא אחרת בפני עצמה) כאשר אדם מתמכר לכאב, גם אם הוא מטופל, לרוב לא יספר זאת למטפל שלו כדיי להמנע מצורת הסתכלות שרוב המטפלים חוטאים בה: למה היא עושה את זה למשפחה שלה? מה, היא מחפשת עד כדי כך תשומת לב? (למרות שהמעשים נעשים בדיסקרטיות גמורה מאחורי דלת נעולה שחלילה אף אחד לא יגלה).

          יש הסתכלות כל כך צרה על הנושא אם בכלל, וחבל.
          אני רוצה באמת להודות לך על שהעלית את הנושא לדיון, אם זה גרם לאחד הקוראים לשנות את דעתו ולו במעט, לראות את הדברים מנקודת מבט שונה, זה מצויין.
          הגעתי לבלוג שלך דרך לינק במקרה, אבל ללא ספק אשוב לבקר אותך, לקרוא ולהחכים :)
          שתהיה לך ולכל הקוראות והקוראים שנה אזרחית טובה, פוריה ומלאה במחשבה ועשייה.

  5. פינגבק: סקס הטרוסקסואלי קווירי ושבירת ההיררכיות | שחור-סגול

  6. פינגבק: מבוא לביסקסואליות: הבסיס | שחור-סגול

  7. אני יודעת שזה מאד מאד ישן.
    אבל קראתי, ובאיזשהו מקום הקל עלי לדעת שיש עוד פמיניסטיות שמתמודדות עם הסתירה הפנימית הזאת(אני יודעת שיש, אבל משומה ניראה שכולן לוקחות את זה בכזאת קלות).
    אני מרגישה כאילו אני מנסה לשכנע את עצמי ולתת לעצמי תירוצים ללמה מה שאני עושה הוא כן בסדר. במשך שנים הדחקתי את זה, כי אני פמיניסטית וחזקה והכל, אבל הייתי מתוסכלת ולא הייתי מסוגלת באמת להנות מסקס, עצרתי את עצמי.
    איכשהו קיבלתי את זה שזאת המשיכה שלי, אבל עדיין יש לי רגשות אשם על זה כל פעם מחדש.
    ברור לי שזה נובע מההיררכיה הזאת, בעיקר אצלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s