(בין היתר, הפוסט הזה הוא גם קטע מהספר שאני כותבת על ביסקסואליות. הפעם בחרתי לא להעלות את האנגלית המקורית, אבל לקטעים נוספים מהספר לחצו כאן).
הסכמה היא שיטה מעשית שמטרתה לוודא שלכולן/ם יש מקום להגיד "כן" או "לא" בצורה בטוחה וללא חשש מהתוצאות. היא נסמכת על ההבנה שעל מנת לפרק את תרבות האונס שבה אנחנו חיות, אנו צריכות לשאוף למצב שבו לכולנו יש את הזכות להסכים או לסרב מבלי לחשוש מהטרדה מינית, תקיפה מינית, ביזוי מיני או כל צורה אחרת של אלימות. הסכמה היא יצירה של מרחב בטוח שבו א/נשים יכולות/ים לבחור האם הן/ם רוצות להיות מיניות, ובמקרה שכן, באילו צורות. בהקשר הזה, המונח "הסכמה" לא מתייחס רק להגדרה המשפטית היבשה שמגדירה האם מישהי אמרה "כן", אלא מתייחס גם לכל התהליך של הקשבה ומו"מ עם פרטנריות/ים, כמו גם לשיטות שבהן ניתן ליצור מרחב בטוח מבחינה מינית.
התהליך של הסכמה הוא בראש ובראשונה יצירה של מרחב בטוח, שבו כל אחת ואחד יכולות להגיד "לא" בכל נקודה ולכל דבר, בלי לחץ או כפיה. הסכמה זה היכולת לעצור אם מישהי/ו צריכה או רוצה, זה לתת מקום לטריגרים, לטרואמות ולתמיכה.
הסכמה זה להיות קשובות/ים לפרטנרים/ות שלנו, לשאול אותן/ם לכל אורך הדרך אם הכל בסדר ואם הן/ם נהנות/ים. זה לא לנסות לשכנע אותן/ם או ללחוץ עליהן/ם להגיד את הדברים האלה, אלא לקבל את כל מה שהן/ם אומרות ולתת לזה מקום. זה להתבונן בתגובות שלהן/ם ולוודא שהכל טוב, זה לעצור ולשאול במקרה שיש ספק. זה לתת לא/נשים את המרחב לבקש לעשות דברים מסוימים או לחלוק פנטזיות בלי לשפוט אותן/ם או להגכיח אותן/ם.
הסכמה זה גם להיות קשובות לעצמנו. להיות מסוגלות לזהות ממה אנחנו נהנות באופן כללי, ומה נעים לנו ברגע מסוים. זה להיות מסוגלות להגיד "לא" כשאנחנו לא מעוניינות. זה לשים לב לעצמנו, לזהות את הטריגרים* והטרואמות שלנו ולדאוג לעצמנו מבחינה מינית. זה לנכס חזרה את המיניות שלנו, להיות מסוגלות לבקש את מה שאנחנו רוצות ולחקור את הדברים שמרגשים אותנו. זה לתת מרחב לעצמנו לכאוב ולהתרפא, ללמוד לבקש וגם לקבל תמיכה מאחרות/ים. זה לתת מקום לכל הג'יפה ולכל היופי שבסקס ומיניות.
הסכמה זה תקשורת. זה לדעת לדבר ולעשות מו"מ על סקס ומיניות. זה להקשיב לפרטנרים/ות שלנו ולעצמנו, להיות גם קשובות וגם מודעות לעצמנו. זה להיות מסוגלות לקבל "לא" כתשובה. זה לדעת שיש המון דרכים להגיד "לא", אבל רק דרך אחת להגיד "כן". זה להיות מסוגלות להקשיב לא רק למלים אלא גם לטון דיבור, הבעות פנים ושפת גוף, ולדעת שהיעדרות של "לא" היא עדין לא "כן". זה לשאול אותן/ם אם הן/ם בטוחות/ים ולוודא שגם את/ה עצמך בטוח/ה.
הסכמה זה עונג. זה לוודא שכולן/ם נהנות/ים ובאמת רוצות/ים את כל מה שקורה. זה לדעת שיש המון צורות של מיניות ושל סקס, זה לדבר על הדברים שמדליקים אותך והדברים שמרגשים את הפרטנרים/ות שלך. זה להנות מהסקס ולהיות לגמרי נוכחת. זה לדעת לתת ולקבל עונג, להנות גם מהעונג של אחרות/ים וגם מהעונג של עצמך.
הסכמה הלכה למעשה
הסכמה הלכה למעשה היא דבר שקל ללמוד אך קשה להצטיין בו. הנה כמה טיפים בסיסיים על מה צריך לעשות, ואיך לעשות את זה כמו שצריך:
- דברו על זה מראש – דברי על מה שתרצי לעשות, מה את אוהבת, במה היית רוצה להתנסות ומה הגבולות שלך. למשל: "אני אוהבת להתנשק ולהתמזמז, אבל בבקשה תשאל/י לפני שאת/ה נוגע/ת בחזה שלי."
- תשאל/י את הפרטנריות/ים שלך – אף אחת לא יודעת לקרוא מחשבות, ואף אחד לא צריך להתחייב לתסריט מוכן. תשאל את הפרטנריות/ים שלך מה הן אוהבות לעשות ומה לא. תשאל אותן/ם על הגבולות שלהן ועל איך לשים לב כשמשהו לא בסדר. לדוגמה: "מה אתה אוהב?", "היית רוצה לנסות _____?", "איך את נראית כשאת נהנית?", "איך אתה נראה כשיש לך טריגר?". אל תפחד לשאול פעמיים אם משהו לא מובן לך.
- דברו על סיכונים ועל בטיחות – ספרי לפרטנרים/ות שלך על סיכונים שמישהי/ו מכן/ם עלול/ה להחשף אליהם בסקס. הסכימו ביחד על שיטות למניעת סיכונים. למשל: "יש לי פיברומיאלגיה ואני מותש מהר, אז נצטרך להזהר עם כל מה שקשור במאמץ פיזי", "_____ גורם לי לטריגרים, אז בבקשה לא לעשות את זה", "אני נשאית HIV, אני אוהבת להשתמש בקונדומים מסוג _____". זיכרי לעשות סקס בטוח גם אם לא ידוע לך המצב הבריאותי של הפרטנריות/ים שלך, והשתמשי בחסמים (קונדומים, חסמים דנטלים, כפפות לטקס וכו') לכל פעילות שבה יש מגע בין איברי המין לאיבר אחר כלשהו.
- להוריד לחץ – בין אם אתן/ם רק מדברים, באמצע מו"מ או באמצע של סקס, ודאו שכולן/ם יודעים שלא יהיו שום השלכות שליליות אם מישהי/ו ירצה להגיד "לא". אם צריך, תן להן/ם זמן לחשוב על זה. שים לב להבהיר שאתה לא ממהר לשום מקום ושאם היא אומר/ת כן, אז היא יכול/ה לשנות את דעת/ה או לעצור מתי שתרצה. לדוגמה: "מאוד אשמח אם נוכל ל______, אבל זאת לגמרי החלטה שלך. מה דעתך?"
- תהיי מודעת וקשוב/ה לעצמך – למדי לזהות את הטריגרים ואת הגבולות שלך. כשקורה משהו שהוא לא טוב מבחינתך, למדי להגיד את זה לפרטנריות/ים שלך ולבקש מהן/ם לעצור. כשמשהו נעים לך, אמרי להן/ם כדי שיוכלו להמשיך. אם יש משהו שאת רוצה לעשות או שיעשו לך, תבקשי. למשל: "תפסיק בבקשה", "שניה, אני צריכה רגע", "כן, תמשיכי", "אני אוהבת את מה שאתה עושה, אבל אפשר יותר חלש/חזק/לאט/מהר?" (מה שכן, זכרי שאם עברת תקיפה מינית, זו בחיים לא אשמתך על כך שלא אמרת כלום! זו האחריות של הצד השני להיות קשוב/ה אליך, לוודא שאת בסדר ולא לפגוע בך!).
- למדו לזהות סימנים מילוליים ולא-מילוליים לחוסר הסכמה – כמה סימנים מילוליים לחוסר הסכמה הם: "אני לא בטוחה", "הייתי רוצה, אבל…", "אני דואג ש…", "לא עכשיו" ועוד. כמה סימנים לא-מילוליים הם: שתיקה או שקט, חוסר קשר עין, חוסר תגובה, חוסר תזוזה ועוד. שאל את הפרטנרים/ות שלך למה לשים לב.
- למדו לזהות סימנים מילוליים ולא-מילוליים להסכמה – כמה דרכים מילוליות להביע הסכמה הן: "כן", "בבקשה תמשיכי", "זה טוב", "אני רוצה" ועוד. דרכים לא-מילוליות יכולות להיות אנחות, כשהיא יוזמ/ת מגע, יוצר/ת קשר עין ועוד. שאלי את הפרטנריות/ים שלך למה לשים לב.
- ב"כן", לעולם אל תסתמכו רק על סימנים לא מילוליים – במקרה הטוב הם רמזים מועילים. במקרה הרע, הם יכולים להטעות והסתמכות רק עליהם עלולה לגרום לפגיעה. תמיד תשאל את הפרטנרים/ות שלך באופן מילולי. כמו שהוזכר – יש רק דרך אחת להגיד "כן", ועדיף להמנע ממשהו מאשר לתקוף מינית את הפרטנר/ית שלך.
- זכרו שכשמישהי/ו אומרת "כן" לדבר מסוים, היא מסכימה רק לדבר הזה – אם מישהי/ו אמרה "כן" לדבר אחד, היא עוד לא הסכימה לשום דבר אחר. אל תניחי שאם מישהי/ו הסכימה להתנשק, למשל, אז היא הסכימה גם להתמזמז; אל תניח שאם הוא הסכימ/ה לאוראלי אז הוא הסכים גם לחדירה; אל תניחי שרק בגלל שמישהי/ו מינית איתך זה אומר שאפשר לעשות מה שבא לך; ואל תניח שאם מישהי/ו הסכים לעשות דבר מסוים בזמן מסוים אז זה אומר שתמיד אפשר לעשות את זה שוב מבלי לשאול.
- החליטו על מילת בטחון – לפעמים א/נשים רוצות את האופציה להגיד "לא" כחלק ממשחק מיני (ביחוד בבדס"מ, או בפעילויות שקשורות במשחקי כח מוסכמים). מילת בטחון היא מילה שלא קשורה להתרחשות או לסקס, וברגע שהיא נאמרת, הפעילות נפסקת מייד. לדוגמה, חלק מהא/נשים משתמשות ב"אדום", "צהוב" ו"ירוק" בתור מילות בטחון על מנת לתקשר על רמת ההסכמה (בהתאמה: "לא/תפסיק", "אולי/תאטי", ו"כן/תמשיך").
- למדו לזהות מצבים בהם אי אפשר לתת הסכמה – לפעמים א/נשים לא יכולים לתת הסכמה באופן חופשי ובטוח, במצב כזה הכי טוב לקחת צעד אחורה ולחכות לזמן טוב יותר. למשל, אם מישהי/ו שיכור או מסטול, אם מישהי ישנה או מעולפת, אם מישהו לא מודע או לא מבין כמו שצריך את מה שביקשת ממנו, וכן הלאה. כלל נחמד לדברים האלה הוא: אם היית סומכת על האדם הזה לנהוג במכונית, כנראה שסבבה לבקש הסכמה. אם לא, הכי טוב לקחת צעד אחורה ולחכות למועד אחר. [קרדיט לטניה רובינשטיין על הכלל].
- שימו לב ליחסי כח – בעולם שבו קבוצות רבות של א/נשים הן מדוכאות, לעולם אי אפשר להניח שקיים שוויון מוחלט במערכת יחסים. א/נשים עם פריווילגיות, שמחזיקים ביותר כח חברתי, מחזיקים גם ביותר כח ברמה בין-אישית: גברים על נשים, אשכנזים/ות על מזרחיות/ים, סיסג'נדרים/ות על טרנסג'נדריות/ים, א/נשים תקינים/ות גופנית על נכות/ים, סטרייטים/ות על קוויריות/ים, מונוסקסואלים/ות על ביסקסואליות/ים, ועוד הרבה. כשזה נוגע להסכמה, כל זה אומר שא/נשים מקבוצות מוחלשות עלולות/ים לחוות יותר לחצים בלתי נראים [לינק באנגלית] להסכים למעשים ופעילויות שונות, ועלולות/ים להיות חשופות לתקיפה מינית על בסיס הדיכויים. תמיד שים לב ליחסי הכח והפריווילגיה במערכת היחסים וקח צעדים על מנת להתמודד איתם ברמה המעשית.
- תמיד קבלו "לא" כתשובה – זכרי ש"לא" זה "לא". תמיד. אל תנסי ללחוץ על הפרטנריות/ים שלך או לשכנע אותן/ם שהן/ם בעצם רוצות משהו שהן/ם סירבו לו. לכבד "לא" אומר שאת מכבדת את האדם השני/ה ומעריכה את בטיחותו/ה ושלומו/ה. לא לכבד "לא" אומר שיותר חשוב לך להשיג זיון מאשר לא לתקוף או לאנוס מישהי/ו, וזו עמדה מחורבנת ברמות.
- "כן" זה "תמשיך לתקשר" – הסכמה היא תהליך מתמשך שלא מסתכם ב"כן" או "לא" וזהו. מצא עוד דרכים לתקשר על הסכמה שיעבדו עבורך ועבור הפרטנריות/ים שלך, מצא דרכים חדשות לשאול, לדבר ולחלוק. מצא דרכים להקשיב לעצמך ולצרכים שלך, למד איך להגיד "לא" ולהבין ש"כן" זה ממש לא חובה. המשך להתנסות ולהתאמן – ככל שהסכמה יותר נוכחת בחיים שלנו, כך יותר כיף לכולן/ם.
* טריגר הוא כל דבר שעלול להעלות טראומות או זכרונות טראומטים לפני השטח. למשל, לקרוא טקסטים על אלימות מינית עלול להיות טריגר עבור שורדות. בהקשר של הסכמה, לפעמים כשעושים לנו משהו בסקס שדומה למשהו שנעשה לנו בכפיה, זה עלול להעלות טריגרים.
שחור-סגול 
מעולה!
אני כל כך הולכת להפיץ את זה…
חבל שלא נתקלתי במילים כאלו לפני כמה שנים… חבל… :-)
תודה ^_^
בהחלט.
אגב, אני רוצה לציין שלדעתי זה לא גורף:
זה לדעת שיש המון דרכים להגיד "לא", אבל רק דרך אחת להגיד "כן"
מה לגבי פנטזיות אונס וכו'?
אם יש זוג שנמצא ביחד הרבה שנים, ומכיר טוב מאוד אחד את השני, יש אפשרות שמישהו לא יגיד "כן", ואפילו יגיד "לא", שהצד השני יתעלם מה-"לא" הזה, ועדיין שזה לא יהיה אונס אלא חוויה מהנה לכל הנוגעים בדבר. בשביל זה כמובן צריך להסכים מראש על מילים בטוחות כמובן.
עדיף כמובן לטעות לחומרה, ואם יש אפילו ספק קל אז אין ספק.
כלומר, אתה כותב בדיוק את הטענות שהעלאתי בפוסט.
הטיעון הזה של פנטזיית אונס נחקר על ידי קבוצת חוקרים שרובם היו גברים והסתבר כשקר מוחלט, הגיע הזמן להפסיק להשתמש בו אבל רק כדי שלא תבטל את האמירה שלי ב"תביא תמאמר", הנה שני המאמרים שאני מסתמך עליהם:
מאמר שכולל סקירה של מחקרים שונים בנושא (2008).
Women's Erotic Rape Fantasies
http://www.tandfonline.com/doi/pdf/10.1080/00224490701808191
מדבר יותר על תדירות הופעת הפנטזיה ופחות על האופי שלה, מסכם שכ-33% מהמשתתפות חוות (בהעדר מונח טוב יותר) פנטזיית אונס, ומתוכן 10% (3.3% מהמדגם) חוות אותה בתדירות של יותר מפעם בחודש, הוא גם משתמש במונח "אשמת מין" (Sex Guilt) לתיאור נשים שמקיימות יחסי מין בתדירות גבוהה ובמתאם מסוים יש להן תדירות נמוכה עד בלתי מורגשת של פנטזיית אונס.
מחקר חדש יותר (2009)
The Nature of Women's Rape Fantasies
http://www.tandfonline.com/doi/pdf/10.1080/00224490802624406
כולל את האמירה שלמרות שלנשים רבות מה"צפוי" (68% מ-355 משתתפות) היו פנטזיות כפייה בטווח שבין אונס אלים לארוטי כשמתוכן רק 9% (13% מאלו שענו כן) הכילו פנטזיה שהיא אלימה בלבד ו45% (66% מאלו שענו כן) הכילו פנטזיה שהיא ארוטית בלבד, רובן המוחלט לא היו רוצות לממש אותן אי פעם.
ועכשיו כשהסרנו את המכשול הרטורי מהדרך.
הטיעון הזה הוא גועל נפש, "יש נשים שרוצות להאנס ולכן אנחנו כגברים צריכים לממש את הפנטזיה שלהן על כלל אוכלוסיית הנשים ונשתמש בהן כמגן"? איכס.
ולהכניס לטיעון הזה זוגיות ארוכת שנים שבה כן ולא מטושטשים וגם אם בת הזוג אומרת לא מפורש לקחת את טיעון הפנטזיה ולאנוס אותה? איכס איכס.
אני חושבת שהדימוי שהוא(?) כיוון אליו היה יותר משחקים בהסכמה בין אנשים שמכירים וסומכים אחדת על השני/ה, ומשתמשות במילים בטוחות. ברור שיש כאן בלבול בין בדס"מ לפנטזיית אונס, שהם דברים שונים, וגם לא בטוח שאני מסכימה איתו(?), ומן הסתם זאת הסגברה לכתוב את מה ששירי אמרה רק בצורה אחרת כאילו זה ויכוח, אבל ככה אני לפחות מפרשת את מה שנכתב. אולי בתמימות-יתר.
מהמם!
תודה על הטקסט.
משום מה אני לא כ"כ אוהב.ת את המינוח "מו"מ" בהקשר הזה… לאדעת למה…
תודה :)
אולי בגלל שהמונח הזה בדרך כלל עולה בהקשרים פוליטים-מדיניים?
אני חושבת שגם, וכשאני מנסה לחשוב על זה נראה לי שגם בגלל כל מני דברים אחרים שזה מעלה לי.
נראלי שהמונח "מו"מ" כאילו מרגיש לי טיפונת כמו בדיוק המקום שבו אנחנו מתעקשות על מה שאנחנו רוצים ודורשים ככה וככה, שזה הכי לא הקטע של הסכמה.
ממש ברור לי שזו לא הכוונה. אבל זו אחת הקונוטציות שזה מעלה אצלי…
הו, כן. ותודה. וגם וואו. הפוסט הזה הוא ממש משב של רוח רעננה בשבילי היום. תודה שנתת לי את המילים.
אני פשוט הולכת לשים על זה סימנייה ולשלוח את זה כקריאת חובה לכל מי שאני מתכוונת להיות אינטימית איתה/ו.
הכי אהבתי את \" (הסכמה) זה לדעת שיש המון צורות של מיניות ושל סקס, זה לדבר על הדברים שמדליקים אותך והדברים שמרגשים את הפרטנרים/ות שלך\", בייחוד בהקשר של לנכס חזרה את המיניות שלנו. זה לזרוק לפח את כל החברה שממשטרת את המיניות שלנו ואומרת לנו שלא צריך לדבר על כלום כי יש רק דרך אחת להנות מסקס, זה לקחת אחריות על המיניות שלנו ולהנות בלי לבקש רשות מאף אחדת חוץ מהפרטנריותים.
מופלא!
D:
פוסט נפלא. תודה על ההשקעה!
תודה, ובכיף :)
תודה על הרשומה.
מאז שהתעוררה אצלי מודעות הפמיניסטית מעבר לחוסר נוחות ותגובה להטרדות אני מנסה ליישם את הכללים האלה ואחרים בחיים שלי, לפעמים ההתנגדות דווקא באה מצד נשים שלא מבינות מה אני רוצה מהן ולא קל להסביר בלי להשמע מתנשא וליפול למלכודת ההסגברה, אבל כל יום מביא איתו אור חדש. כמו הרשומה הזו שמעודדת אותי להמשיך לנסות וליצור מרחב בטוח לפחות בסביבה שיש לי עליה שליטה.
אהלן שירי. כבר יצא לי לקרוא בבלוג שלך פה ושם, אבל אף פעם לא הגבתי, (ונדמה לי שלך יצא להגיב לדברים שאני פירסמתי, אבל אני לא בטוח בזה). והנה הפעם משום-מה מתחשק לי להגיב…
אני דווקא לא כ"כ אוהב את הרשומה הזאת.
מה יש כאן?
יש כאן פירוט ארוך של מה זה "הסכמה" (מצב אידילי שבו כל אחד נותן ומקבל רק את מה שהוא באמת ובתמים רוצה לתת ולקבל), ואיך משיגים אותה (מדברים על הכל ויוצרים מרחב בטוח שבו אפשר באמת לקרוא אחד את השניה ולהגיע לתקשורת מקסימלית).
ולמה אני לא אוהב את זה?
כי זה יוצר את הרושם שסקס זה דבר מאוד מסוכן ומאיים ולא בטוח, וצריך לגשת אליו בזהירות מקסימלית, ולנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדיי שאף אחד לא ייפגע.
ומה אני טוען?
אני טוען שאם אנחנו נמצאים במצב של סכנה (מפני אונס, תקיפה מינית, הטרדה מינית וכו'), סימן שאנחנו לא במצב שמאפשר שיחה בלאו הכי. (מי שבא לאנוס אותי לא ינהל איתי שיחה על מה שאני אוהב ומה שאני לא אוהב). ולעומת זאת, אם אנחנו נמצאים במצב של אינטימיות עם זולת שמאפשר לנו לנהל שיחה מהסוג המוצע כאן, סימן שאנחנו כבר בלאו הכי לא במצב של סכנה.
וליתר דיוק –
אני טוען שאם נכנסתי עם מישהו למיטה מבחירה, סימן שהוא לא מסוכן בשבילי, ושהפגיעות שהוא עלול לפגוע בי הן לא חמורות ולא נופלות בקטגוריה של אונס/ תקיפה מינית/ הטרדה וכו' – אלא רק בקטגוריה של סקס גרוע. "אני לא אוהב שהוא נוגע בי ככה", "זה לא נעים לי שהוא מנשק אותי ככה" – בסדר, ניחא. גם כשמישהו מזמין אותי לארוחת ערב הוא עלול להכין לי אוכל שאני לא אוהב. אני לוקח סיכונים בחיים. הסיכון הזה הוא לא הרבה יותר חמור מהסיכון ההוא.
אני תומך בשיח פתוח ודיאלוגי, לשתף ולנסות להגיע לרמת תקשורת מקסימלית בכל תחום בחיים. דע מה הזולת אוהב ונסה להתחשב בו. תגידי מה את אוהבת ובקשי שייתחשב בך. אחלה – זו גישה מעולה. אבל את עושה את זה כדיי להגיע לסקס-מעולה, ולא כדיי להינצל מסכנה.
ולסיום –
אני חושב שראוי דווקא לצמצם את המונח "הסכמה" למינימום, ולא להרחיב אותו למקסימום. אם נכנסתי עם מישהו למיטה מבחירה – אז זה לא אונס. אפילו אם הוא נישק אותי מהר מדיי וזה לא היה לי נעים.
אני חושב שזה לא טוב לחשוב על סקס כמו על שדה קרב או כמו משא-ומתן. אתה מקווה שהכל יהיה כיף ונעים וכמו שאתה אוהב, אבל אתה לוקח בחשבון שאולי לא, שאולי זה יהיה "יותר מדיי", "מהר מדיי", "לאט מדיי", וכו', כמו שהארוחה שהוא בישל לי הייתה, אולי, "חריפה מדיי" או "מתוקה מדיי". אם הכוונה שלו היא טובה, אז הכל בסדר. תני לו טיפים, תעזרי לו להשתפר, אבל אל תפחדי ממנו. סקס, כשלעצמו, זה לא דבר מסוכן.
היי נירו,
מהתגובה שלך אני מניחה שאתה גבר סיסג'נדר, ולכן אתה לא מרגיש מאויים בסיטואציות מיניות.
עבור נשים (ועוד א/נשים מקבוצות מוחלשות), סקס הוא אכן דבר מסוכן, מאיים ולא בטוח. אנחנו באמת כל הזמן נמצאות בסכנה של אונס ותקיפה מינית. 83% ממקרי האונס והתקיפה מבוצעים על ידי אדם מוכר לשורדת. הרבה (אולי רוב) מהמקרים האלה קורים בתוך זוגיות, נישואין ודייטים. מיניות וסכנה מינית הוא אחד מהדברים שמגדירים ומעצבים מהשורש את חוויות החיים של נשים.
ממליצה לך להתעדכן ולקרוא בנושא. למשל, ממליצה לך להתחיל עם קתרין מקינון (יש סריקות של מאמרים שלה בעברית באתרי האוניברסיטאות השונים). לחילופין, אם אין לך בעיה עם אנגלית, אפשר להתחיל גם בפוסט הזה של הבלוגרית ליסה מילבנק, שמסבירה בדיוק רב למה סקס ואלימות מינית הם לא באמת נפרדים.
סלחו לי שאני קצת נדחפת, אבל זה פשוט קצת מעצבן אותי. אין דבר שיותר מתסכל אותי מהניסיון התמידי להשוות סקס/אונס/תקיפות מיניות לדברים אחרים שלא יכולים אפילו להתקרב ללהיות שווים אליהם. לדוגמה, אונס וארוחה לא טעימה. זו תפיסה של אנשים שכנראה מעולם לא היו בסיטואציות מיניות מאיימות ולעולם לא יהיו, ולא מסוגלים להבין שהם לא מבינים.
אוכל, בניגוד לסקס/אונס, לא משומש כפרקטיקה לדיכוי יומיומי שלי. אני לא צריכה לפחד באופן תמידי שישתמשו באוכל כדי לפגוע בי פיזית ונפשית, לא בודקים כמה ארוחות חלקתי עם אנשים אחרים, ולא שופטים אותי בחומרה לפי הצורה שבה אני נהנית לאכול כשאני לבד. [טוב, אם את אישה/עוברת כאחת אז שופטים אותך לפי מה שאת אוכלת, אבל זה לא בהקשר לאוכל עצמו אלא בהקשר למה שזה עושה לאחוזי השומן בגוף שלך]
לעומת אוכל, סקס הוא פרקטיקה לדיכוי תמידי ומתמשך. אם זה לא בלאנוס ולתקוף אותנו ישירות, זה ביצירת תרבות אונס [גגל את זה אם אתה לא מכיר את המושג], ובעוד אלף דרכים שונות ומגוונות ואיומות אחת אחת לשלוט בנו דרך סקס ומיניות.
לצמצם את ההסכמה ל"נכנסת למיטה אז סבבה" זה מגוחך ומעליב. הסכמתי לסקס עם מישהו, אבל הוא החליט שבא לו אנאלי למרות שלי לא בא. אבל בקטנה, כי אני כבר איתו במיטה, ומקסימום זה כמו בוריטו לא מתובל.
אז, בבקשה ממך, שב ותחשוב ברצינות על המושג שלך של הסכמה, מה ששירי כתבה פה, ותנסה לפרק ולנתח מחדש את ההתנהגות המינית שלך. זה אולי לא כיף/קל אבל אין מילים לתאר כמה זה חשוב.
והכי קריטי – אל תשווה בין אונס לאוכל תפל. זה נורא לא מוצלח.
לייק +100000000000000
כשנשים כותבות רשומות על איך הן לא אוהבות שפונים אליהן אומרים שהן לא מבינות שהן הורסות את הרומנטיקה וכבר אי אפשר לדבר איתן, דורשים שיגידו מה כן.
כשכותבות מה כן היו רוצות שיקרה אומרים להן שהן לא מבינות שהן הורסות את הרומנטיקה וכבר אי אפשר לדבר איתן, שיבינו שברגע שהסכימו למשהו אחד כל השאר כבר נתון להחלטה של הגבר.
אם אני יכול לעשות קופי פייסט לרטוריקה של התשובות כנראה שהן לא נכונות מהיסוד. במקום להניח שנשים לא מבינות מה הן רוצות במין אולי הגיע הזמן לשאול אותן ולקבל את התשובות שלהן כלשונן ולא כמו שהיינו רוצים לקבל אותן?
לנירו, התגובה שלך פשוט עשתה לי רע, כל כך הרבה בורות , חוסר הבנה של הצד השני והתנשאות לא ראיתי הרבה זמן.
אז סקס ופעילות מינית זה כמו ארוחה? תגיד לי מתי בפעם האחרונה הייתה סכנה שמי שהכין לך את הארוחה ידחוף חלקים ממנה לאיברים מוצנעים בגוף שלך ויכאיב לך – איך אתה יכול להיות כל כך אטום?
הצורת חשיבה הזו כל כך מסוכנת כי היא לוקחת בחשבון שאם הסכמתי למשהו אחד אז אני מותרת ומותר לעשות לי הכל בלי לשאול (והמהדרין בכלל רואים הסכמה של האישה לבוא לביתם כאישור לכל דבר)
ובתכלס מה מוביל להתנגדות לבקש הסכמה לפני האקט אם לא החשש שהפרטנרית לא תסכים? אז נכון לא קוראים לזה אונס אבל זה מאוד מאוד קרוב ולהרבה גברים פשוט לא נוח לקבל שהם
יושבים בתוך ההגדרה הזו.
סקס ופעילות מינית בין שני אנשים מעצם הגדרתה אמורה ליהיות פעילות אקטיבית ומוסכמת בין שניהם ועל שניהם ולא מצב שבו אדם אחד מבצע פעולות על השני ומנסה לתחמן את הסכמתו או למתוח אותה אל מעבר למה שהוא הסכים ומוכן לו.
זהו פוסט מהמם וחשוב מאוד, תודה רבה!!!
וסליחה על הבורות, אבל מה זה טריגר?
תודה :)
טריגר הוא כל דבר שעלול להעלות טראומות או זכרונות טראומטים לפני השטח. למשל, לקרוא טקסטים על אלימות מינית עלול להיות טריגר עבור שורדות. בהקשר של הסכמה, למשל, לפעמים כשעושים לנו משהו בסקס שדומה למשהו שנעשה לנו בכפיה, זה עלול להעלות טריגרים.
קודם כל, תודה ויישר כח על הכתיבה. הנושא חשוב ולדעתי כתבת אותו מעולה.
הערה א. – כתבת ש"יש רק דרך אחת לומר כן" ואחר כך פירטת כמה – במילים, בשפת גוף, במעשים. עבורי הפסקנות מראש הייתה צורמת, ונראה לי שצריך למצוא ניסוח אחר, בלי שיווצר מסר שמותר לפרש את הפרטנר\ית איך שמתאים לנו.
ב. ראיתי את תשובתך לענבל על טריגרים, אולי תוסיפי את ההסבר בגוף הפוסט? העברתי את הקישור ללא מעט אנשים שחשוב לי שיקראו, וחלקם בטוח לא מכירים את המינוח. זה פוסט למתחילות, תעשי לנו חיים קלים בבקשה :-)
תודה. לגבי ה"כן", אולי הייתי צריכה להדגיש שיש להסתמך אך ורק על הסכמה מילולית ולעולם לא על התרשמויות אחרות. במקרה הטוב הם סימנים מעודדים. במקרה הרע, הם יכולים להטעות והסתמכות רק עליהם עלולה לגרום לפגיעה.
צודקת, אוסיף את ההגדרה של טריגרים לפוסט.
תודה רבה! הכתיבה מעודדת ומבהירה (:
זכור לי שקיים סוג של שאלון אישי על גבולות אישיים בהתנהגות מינית וסקס שיש בו המון שאלות ואני לא מוצאת אותו כרגע. מישהי יודעת על מה אני מדברת?
תודה!
תודה :)
לגבי השאלון – כן, זו החוברת שאני ולילך בן דוד תרגמנו מאנגלית. אעלה את זה בקרוב לבלוג.
תודה רבה :)
פוסט פנטסטי. כמה טוב שנתקלתי בו. צריך להילמד בבתי ספר. והערה קטנטנה, אם אפשר (הערה לשונית, שכן לאור תכניו של הפוסט אני מניח שבהחלט תסכימי עם תוכן הערתי): לגבי הסעיף "לעולם אל תסתמך רק על סימנים לא-מילוליים" – נראה לי שכדאי לציין (כלומר, כבר בכותרת הסעיף, כדי שיוכל להיפך לסיסמא, ולכלל אצבע מועיל), שהכוונה היא רק ל"תחום ה'כן'" ולא ל"תחום ה'לא'", ושב"תחום ה'לא'" – גם סימן לא-מילולי מספיק בהחלט, ואוי לו למי שימשיך באקט המיני רק כיוון שלא זכה ל"לא" מילולי.
צודק. אשנה.
תודה רבה על הפוסט. כל כך חשוב! וכל כך נכון.
מיללת את כל מה שהרגשתי אבל לא ידעתי לבטא.
הפצתי ברבים! והיו לי ולחברים ומכרים דיונים מעניינים על הפוסט.
תודה!
שלום, יש נקודה מסויימת שדורשת בירור: נניח וגבר ואשה (יכול להיות גם שני גברים) מקיימים מגע מיני. הגבר נהנה והוא משוכנע שהאשה נהנית, שואל אותה, מתקשר, בקיצור הולך לפי ההוראות. הכל בסדר, אבל רגע לפני שהוא גומר, האשה אומרת לו לעצור. עכשיו, פיזיולוגית זה נורא קשה לגברים, אבל נניח שהוא אכן עוצר. כמה מהר עליו להפסיק כדי שזה לי ייחשב אונס? אני לא שואל כדי להטריל: קיים מקרה כזה, בו זוג קיים יחסים בהסכמה, והאשה בקשה להפסיק באמצע. הגבר הפסיק כעבור מספר שניות בודדות. היא התלוננה על אונס והוא הוכנס לכלא. זה לא אבסורד? נעזוב את זה שפיזיולוגית, אם גבר נמצא מספר שניות לפני גמירה, הוא לא לגמרי יכול לעצור. נניח וכן. האם מצופה מהגבר פשוט, לא יודע, לדחוף את הפרטנר שלו? אם הוא מפסיק כעבור שניה בודדה, האם זה אונס?
היי גדי,
אני לא יכולה לענות לך על השאלה, כי אני לא יודעת איך נשמע הסיפור מנקודת המבט של האישה. אני משערת שהוא שונה ממה שאתה מספר. אם אתה רוצה את עצתי בכל זאת – לו מישהו שאני מכירה היה מואשם באונס או אלימות מינית, הייתי מבררת מה נקודת המבט של השורדת, מאמינה לה ומעודדת אותו להבין מה הוא עשה, למה, ואיך ניתן להמנע מזה בעתיד. מהבחינה הזאת, יכול להיות שאתה נמצא בפוסט הלא נכון – הייתי ממליצה לעבור לפוסט הזה.
תודה על המענה.
הסיפור שאני מדבר עליו הוא זה:
http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,1584786-1,00.html
קראתי את הכתבה ובאמת נראה כי יש בה לא מעט פרטים לא ברורים, בין השאר כיוון שעולה ממנה החשד שהאשה חשה איום מצדו (ולכן, ייתכן וההסכמה שלה אינה תקפה), וכן נראה שהוא הואשם בעבירות נוספות. חלק מהדיונים שהסיפור הצית עוסקים בשאלה האם אשה/גבר יכולים לבטל את ההסכמה במהלך היחסים, שכן לא בכל המדינות בארה"ב יש לזה תוקף חוקי זהה. אבל זאת לא הנקודה. הדיון גם לא נסוב סביב האמון שניתן לשורדת, ולמעשה הגרסה שלו והגרסה שלה זהות. השאלה היא אחרת: האם, לאחר שהאשה/גבר מבקש/ת מהגבר לעצור, והוא אכן עושה את זה — בין 5 ל-10 שניות אחרי, זה עדיין נחשב אונס: במלים אחרות, כמה מהר אפשר לצפות מהפרטנר להפסיק? אפשר כמובן ללכת לדגומא הפוכה, בה במהלך קיום יחסים-מיניים אשה נמצאת בפוזיציה מעל פרטנר, וכשהפרטנר מבקש להפסיק, לוקח לה מספר שניות דומה לעצור.
דעתי האישית היא שכאשר אחד הצדדים מעוניין להפסיק, אז בהחלט צריך לעצור; אבל זה עדיין נראה לי אבסורד להכניס אדם לכלא ל-5 שנים (או לכל זמן אחר) על אונס כי לקח לו זמן (מספר מועט של שניות) לעצור. הכתבה לא מספרת את הכל, אבל זה לא כ"כ חשוב בתור דיון תיאורתי. לדעתי יש כאן "תחום אפור" רחב מאוד.
הכתבה גם לא מתארת את נקודת המבט של האישה, אלא סוקרת את הנושא מבחינה משפטית.
בכל מקרה, אני מתרשמת מהתגובות שלך שאתה מחפש כלל ברזל אוניברסלי לכל המקרים באשר הם. אם זה מה שאתה מחפש, אז הנה כלל הברזל שלי: אם אישה אמרה שהתרחש אונס, צריך להאמין לה.
באשר לנוסחאות וזמנים מדויקים – צר לי, אין כאלה.